/ תוכנית בארי

שיעור זה הוא חלק מהקורס "עמיות יהודית" בהנחיית הרב ד"ר שרגא בר-און. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.

קישור לשיעור

תקציר חלק א:

שיעור זה משרטט קווים לאופיה של התפיסה הציונית המתבססת על שלילת הגלות. שרגא פותח את השיעור בשאלה שנשאל בשיחה עם חבר יהודי שחי בארה"ב: "למה החברה הישראלית שונאת את יהודי ארצות הברית"? ומבהיר כי שאלה זו עומדת במרכז מערכת היחסים המורכבת בין שני המרכזיים היהודים הגדולים בארה"ב ובישראל. הוא מייחס את הסיבה המרכזית למורכבות היחסים בין יהודי ישראל והתפוצות להשפעתה של תפיסה הציונית המתבססת על שלילת הגלות.

השיעור מוקדש להדגמת תפיסה זו כפי שבאה לידי ביטוי בראשיתה של התנועה הציונית. דוגמא קיצונית לכך היא פרסום המניפסט "מכתב אל הנוער העברי" בשנת 1943 בו פונה יונתן רטוש לצברים בישראל ומבקש להגדירם כעבריים ולא כיהודים (ראו מקור 1). שרגא מבהיר כי המניפסט קרא תיגר על העמיות היהודית בניסיונו להבחין בין זהות יהודית של היושבים בארץ ישראל לבין המסורת היהודית העתיקה ואפילו מבשרי הציונות עצמם. תפיסה דומה מצויה בכתבי חיים הזז, הסבור כי הציונות והיהדות סותרות זו את זו (ראו מקור 2).

לשיטתו, הציונות מתחילה במקום שתשה כחה של היהדות. ואמנם, מבקר הספרות ברוך קורצוויל טען כי כמעט כל ספרותינו העברית החדשה היא כנענית באופייה. לשיטה זו, הציונות היא התנתקות מן היהדות. ביטוי נוסף לתפיסה ציונית המתבססת על שלילת הגולה מצוי בכתבי בן גוריון, שאמנם לא היה כנעני, אולם היה ממנסחיה החריפים של שלילת הגלות. כך למשל בתיאורו את הישגי מדינת ישראל הוא מדלג על שלב הגלות וטוען שעשינו קפיצה בזמן בפתחנו חיים חדשים בארץ ישראל (ראו מקור 3). בן גוריון הגדיר מחדש את יהדות זמננו. הוא העמיד את כל היהדות על ישראליות ובכך כונן את האתוס הישראלי שכולנו חונכנו עליו בסימן "ישראל היא הבית האמיתי של היהודים ועל כן יהודים בואו הביתה"!

מקורות

1. יהונתן רטוש, כתב אל הנוער העברי, 1943
   הועד לגיבוש הנוער העברי" פונה אליך באשר אתה עברי. באשר המולדת העברית היא לך מולדת בפועל ממש וכפשוטה – ולא בחזון, ולא כמשאת-נפש, ולא על דרך הדרש… באשר השפה העברית היא שפתך בפועל ממש וכפשוטה, שפת-אם ושפת תרבות ושפת-הנפש; השפה האחת והיחידה לרגש ולמחשבה. באשר המציאות שבה התגבש אפייך, שבה עמדת על דעתך, היא המציאות העברית, באשר נוף הנפש שלך הוא נופה של המולדת והעבר שלך הוא עברה של המולדת בלבד. באשר מיטב מאמציהם של הורים, מורים ומנהיגים ואנשי-רוח תלושים לא הועילו לחבב עליך ולקרב אל נפשך את רקע העיירה היהודית ואת ההיסטוריה של הפזורה היהודית, על הפוגרומים והגירושים ומקדשי השם; לא הועילו לעקור מלבך את ההתנכרות הטבעית לכל מבשרי הציונות בני הפזורה, ולכל אבותיה של הספרות היהודית בלשון העברית, ולכל ההוי של הפזורה היהודית, ולכל הפרובלימות של הפזורה היהודית. באשר כל אלה שנכפו עליך בתוקף כל הסמכויות תלויים על שכמך כבגד שאול, בלוי ומטולא ולוחץ.
2. חיים הזז, הדרשה
   אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים השונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה, כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני. הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם.
3. דוד בן גוריון, ציווי המהפכה היהודית
   כל ימינו בגולה הם אי כניעה לגורל. מה באה איפוא, המהפכה היהודית לחדש? – היא באה לחדש דבר גדול: העם היהודי בגולה ידע את הגבורה לא להיכנע גם כשהעלו אותו לגרדום ושרפו אותו חיים או כמו בימינו להיקבר חיים לרבבות. נושאי המהפכה היהודית בימינו אמרו: לא מספיקה אי כניעה לגורל, יש להשתלט על גורלנו; שומה עלינו לקחת את גורלנו בידינו, זהו דבר המהפכה היהודית. במלים אחרות: לא אי כניעה לגלות – אלא ביטולה ועקירתה של הגלות. יש קפיצה בהיסטוריה ומה שעשינו בארץ זוהי קפיצה על פני ההיסטוריה היהודית… יש גם קפיצה בזמן, וכולנו בבואנו הנה והקימונו מדינה יהודית עשינו קפיצה זו. פתחנו לגמרי פרק חדש – לא המשך חיי ווארשה, אדיסה וקראקא, אלא התחלה המשתלבת מאליה בעבר הרחוק, בעבר יהושע בן נון, דוד, עוזיה והחשמונאים הראשונים.

תקציר חלק ב: שלילת הגלות

מה משמעותה של שלילת גלות? שיעור זה מציג שלש תפיסות על אודות הגלות ומברר עד כמה תפיסות אלו רלוונטיות לציונות בימינו.

1. תפיסת הגלות כחטא ועונש
תפיסה זו רווחה אחרי השואה והקמת מדינת ישראל והיא רואה בגולה כעונש וחטא. החברה החרדית מאמינה שהגולה לא הגיעה לסיומה ואילו הציונות מאמינה שאנו בפתחה של הגאולה "ראשית צמיחת גאולתנו". לאור זאת גם היחס לגלות משתנה בהתאם בשלהי המאה 19 ובמהלך המאה ה20: החברה החרדית רואה בציונות כחטא בעוד הציונות הדתית זיהתה את החטא דווקא עם ההתכחשות למפנה התיאלוגי שחוללה ההיסטוריה כשאפשרה את שיבת העם לישראל. התפיסה הדתית הזו זכתה בראשית הציונית לגרסה לאומית חילונית: שלילת הגלות. לשיטה זו, הגלות אינה חטא דתי, אלא משגה חמור במושגים לאומיים.

2. תפיסת הגולה כנחיתות
תפיסה זו לא מזהה את הגלות עם מרחב גאוגרפי אלא עם מצב הנחיתות של עם ישראל בקרב העמים. לשיטה זו, משמעותה הגלות היא איכות החיים בחוץ לארץ ולא עצם החיים מחוצה לה. מי שביטא זאת היטב היה אחד העם. הציונות שלו לא הניחה שכל היהודים יעלו לארץ, אלא ביקשה לעודד הקמת מרכז יהודי תרבותי בארץ ישראל שבו תתחדש הציוויליזציה היהודית. אמנם היו שחלמו על הקמת מרכז יהודי רוחני בגלות ותלו תקוות בהצלחת ההאמנסיפציה באירופה, אולם משנכחו לראות את כשלונה, טענו שאין מקום אחר ליהודים מלבד מדינת ישראל. מגמות אלו הובילו לראות בישראל כאפשרות היחידה להקמת מרכז רוחני לעם היהודי. אולם, שרגא מאתגר תפיסות אלו בהזכירו כי: א. עם ישראל הוגלה מארץ ישראל פעמיים לאורך ההסיטוריה. ב.באותן שנות ציונות התפתחה גם האמנציפציה בצפון ארה"ב וכך למעשה נוצרו שני מרכזים יהודים. עד כדי כך שניתן לומר כי במאה העשרים התגשמו שני חלומות העם היהודי בשני המרכזים היהודיים הגדולים בעולם: בארץ ישראל מומש חלום הריבונות ובארה"ב מומש חלום האמנספציה.

3. תפיסת הגלות כיתרון
על פי תפיסה פרוגרסיבית זו, ההיסטוריה היהודית התאפיינה אמנם בסבל וברדיפות, אולם "צדקה עשה הקב"ה כשהפיצם בין האומות" (בבלי, פסחים). לשיטה זו, לגולה היבטים חיוביים בהפיכת תרבות היהודית מתרבות חומרית לרוחנית. ביטוי לתפיסה זו מצוי בהגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שסבר כי הגולה היא ויתור על הכח הפוליטי ודגל בציונות שאינה מושתת על מאבקים כחנים (ראו מקור 1). כנגדו טענו מתנגדי הציונות שהעם היהודי פיתח בגולה "מדינה ניידת" שמגולמת בארון הספרים היהודי ועל כן הם התנגדו לציונות שמפנה עורף למסורת היהודית (ביטוי לכך בדברי שיינר- ראו מקור 2). לימים היו שאחזו בגרסה קיצונית של גרסה זו וטענו שההתישבות הכחנית בישראל משחיתה את רוח הגולה החיובית. מובן שעל פי תפיסת גולה זו, האופיינית לאינטלקטואלים מעטים בארה"ב וישראל, שלילת הגולה היא החטא! (בניגוד לתפיסה הרואה בגלות כחטא). הקיצוניים שבהם רואים בה חטא כה חמור שמבטל את זכות קיומה של מדינת ישראל למצער כמדינת לאום.

מובן כי התפיסה הראשונה שוללת את הגלות והתפיסה השלישית שוללת את הציונות. שתי העמדות הללו שוללות את בסיס הזהות של המרכז היהודי המקביל. בסיום השיעור שרגא קורא לנסח עמדה ציונית חדשה שמתאימה לאופי ומצב החברה היהודית בת זמננו. עמדה שתכיר בזהות של מחצית המרכז היהודי, החי מעבר לים. כדי לעשות זאת יש לאמץ את דבריו של הנשיא ריבלין בנאום השבטים: שלילת הגלות היא נחלת העבר, יהדות התפוצות היא השבט החמישי של החברה הישראלית".

מקורות נלווים:

1. הראי"ה קוק
   עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות; זהו הזמן שאנו מקווים.
2. ג'ורג' שטיינר
   מצבו של היהודי בגולה מפתח בו נטייה אל בינלאומיות אל כפירה באלילי הפטריוטיות, שאליהם עצמם לא ניתנה לו מעולם רשות לגשת.