השיעור בנושא ממלכתיות הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית
המשמעות המילולית של המילה דמוקרטיה היא 'שלטון העם' (ביוונית: דמוס = עם; קרטוס = שלטון), אולם מרבית האזרחים עסוקים ביומיום בניהול חייהם האישיים ולא בניהול ענייני המדינה. לכן, המשמעות המעשית של דמוקרטיה היא שהעם, מתוקף היותו ריבון, מסמיך נציגים שיחוקקו חוקים מטעמו, שיחליטו עבורו על מדיניות חברתית, כלכלית ומדינית ושיפעלו למימוש מדיניות זו הלכה למעשה (נשיא ארצות הברית בעבר, אברהם לינקולן, הגדיר את הדמוקרטיה כך: "דמוקרטיה היא שלטון העם, באמצעות העם ולמען העם"). היות שהעם מורכב ממגוון קבוצות בעלות תפיסות עולם שונות, ולעיתים אף מנוגדות, נדרשים נציגי העם להכריע בשאלות של חקיקה ומדיניות גם במקרים שבהם אין הסכמה בקרב כלל הציבור (זוהי למעשה הדמוקרטיה העקיפה, הייצוגית. וזאת בשונה מהדמוקרטיה הישירה שהייתה נהוגה ביוון העתיקה).
בדמוקרטיה חייבת להיות הסכמה של האזרחים על "כללי משחק" דמוקרטיים. למשל – אם מחוקקים חוק, יש להעביר את החוק דרך כל שלבי החקיקה הנדרשים. אם צריך להחליף את השלטון, מקיימים בחירות לפי כל הכללים הדמוקרטיים הנהוגים. כאשר צריך לקבל החלטה, היא תתקבל על פי הכרעת הרוב. זאת ועוד, בכל הפעולות שעושה השלטון, ובכל "כללי המשחק" הדמוקרטיים, יש לדאוג תמיד שערכים מרכזיים בדמוקרטיה יישמרו, כגון: הזכות לחיים וביטחון, הזכות לחירות, הזכות לקניין, הזכות לשוויון, שלא תהיה פגיעה בזכויות המיעוט ועוד.
תחת החסות של כל מדינה, פועלים ארגונים ומוסדות שונים שיש להם סמכות לכפות את חוקי המדינה על האזרחים (סמכות הנובעת בין היתר מרעיון 'האמנה החברתית' שקובע כי האזרחים מוותרים על חלק מחירותם לטובת הגנת המדינה). כך לדוגמה, תפקיד המשטרה הוא לשמור על הסדר הציבורי ועל החוק, ובמסגרת תפקיד זה יש לה הסמכות להפעיל אלימות
כנגד אזרחים במקרים מסוימים.
הכנסת יכולה לחוקק חוקים ברוב קולות גם כאשר אין הסכמה מוחלטת בין חברי הכנסת, ותפקיד הממשלה הוא להוציא את החוקים הללו אל הפועל, גם כאשר הם אינם מקובלים על חלקים מהציבור. אף שכל אזרח עשוי להתנגד בנסיבות מסוימות לפעולה מסוימת של רשויות המדינה, עדיין ישנה ציפייה שכלל האזרחים יכירו באופן עקרוני בזכות של המדינה לכפות את רצונה על האזרחים, מכיוון שהיא מייצגת את רצון העם, שהוא הריבון.
ההכרה בסמכות עקרונית זו של המדינה היא היסוד לרעיון הממלכתיות שבו נדון בשיעור זה.
בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך ב-2019 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, התבקשו הנשאלים לציין מה מידת האמון שלהם במוסדות שונים של המדינה. לפניכם תרשים שמפרט את אחוז המשיבים שציינו שיש להם "אמון רב" או "אמון די רב" במוסדות השונים. (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדד הדמוקרטיה הישראלית 2019, עמ' 44).
בחנו את תרשים תוצאות הסקר:
הסמכות של מוסדות המדינה לכפות את חוקי המדינה על כלל האזרחים היא אבן יסוד בדמוקרטיה, אולם רעיון ה'ממלכתיות' מעלה שאלות הנוגעות גם ליחס של האזרחים כלפי המוסדות הללו, ולתחושת ההזדהות עמם. באמצעות עיון במקורות שלפניכם תוכלו להעלות שאלות בנוגע למתח שבין הסמכות של מוסדות המדינה לבין החשיבות של אמון הציבור במוסדות אלה.
בספר דברים, פרק יז, מתואר כיצד אמורה להתנהל מערכת המשפט של עם ישראל אחרי כיבוש הארץ. על פי פרק זה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בין צדדים יריבים בענייני נפשות, ממונות או נזקי גוף, עליהם להתייצב בפני השופט המקומי שיכריע במשפטם. אם השופט המקומי אין בכוחו לתת מענה משפטי, עליו לעלות אל בית הדין הגדול, שבידו נתונה הסמכות לדון במקרים מורכבים, על מנת שיכריע בשאלה המשפטית הנדונה בסכסוך.
קראו את הפסוקים, והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן.
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ. וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ, וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
ביאור:
כִּי יִפִָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – אם לא תדע לפסוק בעניין משפטי הבא לפניך [הפנייה מופנית לשופט המקומי]. בֵּין דָם לדְָם – בדיני נפשות. בֵּין דִּין לדִין – בדיני ממונות. וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – בדיני נזקי גוף. דִברֵי רִיבֹת – סכסוכים שבין אדם לחברו. ושְָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ – מחויב אתה לבצע את הוראות השופטים. לֹא תָסוּר – אינך רשאי לסטות. יָמִין וּשׂמֹאל – לכאן או לכאן.
דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, טבע את המונח 'ממלכתיות' (מלשון ממלכה) כדי לדבר על הסמכות של המדינה כלפי האזרחים. אולם מעבר לסמכות החוקית והרשמית של אותם ארגונים ומוסדות מדינתיים, בן גוריון האמין שהממלכתיות הישראלית חייבת לבוא לידי ביטוי גם בתחושה של שייכות ומחויבות של כל אזרח ישראלי כלפי המדינה ומוסדותיה.
קראו את דבריו שלהלן והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן:
דוד בן גוריוןכושר הפעולה של המדינה אינו תלוי אך ורק בכושר הפעולה של מוסדותיה הרשמיים – הכנסת, הממשלה והמנגנון הממלכתי, כלומר: עובדי המדינה, הצבא והמשטרה. יותר אולי מכל מדינה אחרת תלויה מדינת ישראל ברוח וברצון הפועם בעם כולו, בנכונות של כל אחד מאזרחי המדינה לעשות חובתו לכלל, ברגש של האחריות הממלכתית של כל תושב. מבלי שהעם כולו יוכשר וירצה לשאת בעול המדינה – אולי העול הכבד ביותר שיש לאיזו מדינה שהיא – לשווא יעמלו המוסדות הרשמיים.
בעיני יש לרעיון הממלכתיות משהו חשוב להציע לישראל של ימינו… החברה הישראלית מגוונת באופן עמוק מאד ולאחרונה, כך נדמה, משוסעת מאי פעם. הגיוון הזה נתקל, רוב הזמן, בשני סוגים של תגובות:
(1) הרב תרבותיים הרדיקליים והמפריטים, המציעים לנו בעצם חברה שנותנת המון מקום לקבוצות זהות וקהילות ולאינדיבידואלים, אך מוותרת כמעט לגמרי על מכנה משותף…
(2) כל מי שחושב שיש דרך, בהווה או בעתיד, לאכוף על כלל אזרחי המדינה פרשנות אחת לציונות או ליהדות, קוד התנהגותי ותרבותי, או מוסר משותף. כל מי שמאמין שיום יבוא וכולם יראו את האור ויהיו כמוני… ומבקש להשתמש בכח פוליטי או אחר על מנת לאכוף את השבת שלו, הנישואין שלו או החינוך שלו על כלל אזרחי המדינה.
הממלכתיות, לעומת זאת, מציעה הכלה הן של זיקה אזרחית רחבה של כלל האזרחים כלפי המדינה (וכן ואלו כלפי אלו, מתוקף הזיקה המשותפת למדינה) והן של זיקה פרטיקולרית (ייחודית) יותר: קהילתית, עדתית או דתית. בלי סתירה ובלי ויתור על אחת מהן.
השוו בין המקור העתיק מהמקרא לבין המקור המודרני הלקוח מדברי ראש הממשלה דוד בן גוריון וחברת הכנסת תהילה פרידמן. המקורות הללו מתייחסים אמנם לאמון הציבור במוסדות המדינה, אולם יש ביניהם גם הבדלים מסוימים. מה משותף לכלל המקורות? ואילו הבדלים משמעותיים עולים בהשוואה בין תקופת המקרא לימינו, בזיקה לשאלת אמון הציבור במוסדות המדינה?
בשנים שלפני קום המדינה פעלו בישראל כמה זרמים חינוכיים שונים במקביל. הזרמים היו למעשה רשתות חינוכיות שהשתייכו למפלגות פוליטיות שונות. בשנת 1953 בוטלה שיטת הזרמים בחינוך והונהג בישראל חינוך ממלכתי, מתוקף חוק שכונה "חוק חינוך ממלכתי", ובשנת 2000 חוקקה הכנסת את מטרות החינוך הממלכתי.
קראו את מטרות החינוך הממלכתי, ואתרו בו את כל הסעיפים שמבטאים לדעתכם את עיקרון הממלכתיות:
מטרות החינוך הממלכתי הן:
(1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו;(2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים;
(3) ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל;
(4) ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם;
(5) לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחשפם לחוויות אמנותיות, והכל למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות;
(6) לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית, ולעודד פעילות גופנית ותרבות פנאי;
(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים;
(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו;
(9) לטפח מעורבות בחיי החברה הישראלית, נכונות לקבל תפקידים ולמלאם מתוך מסירות ואחריות, רצון לעזרה הדדית, תרומה לקהילה, התנדבות וחתירה לצדק חברתי במדינת ישראל;
(10) לפתח יחס של כבוד ואחריות לסביבה הטבעית וזיקה לארץ, לנופיה, לחי ולצומח;
(11) להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסיה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל;
(12) לחנך להכרה בקדושת החיים ולהנחיל תודעת בטיחות וזהירות, לרבות בטיחות בדרכים;
(13) לחנך לשירות משמעותי בצבא הגנה לישראל או לשירות לאומי–אזרחי כהגדרתו בחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014.
בישראל קיימת אמנם מערכת חינוך ממלכתית, אך עדיין פועלים בה כמה זרמים חינוכיים, וביניהם החינוך הממלכתי-דתי, החינוך המשלב, החינוך העצמאי הממלכתי-חרדי והחינוך הערבי (הכולל בדואים, ערבים ודרוזים). בחרו באחד הזרמים הללו, וקראו על אודותיו באינטרנט.
מאמר דעהממלכתיות | יעקב קסטל
"תמה ממלכתיות מן הארץ ואחרינו המבול", קונן נשיא המדינה ראובן ריבלין במושב הפתיחה של הכנסת העשרים, ואכן דומה שהחברה הישראלית נתונה במשבר ממלכתיות עמוק. מוסדות ממלכתיים מרכזיים דוגמת צה"ל, משטרת ישראל ומערכת המשפט, מותקפים ומאותגרים יותר ויותר, והמונח 'ממלכתיות' תופס נפח גדל והולך בשיח הציבורי.
ממלכתיות היא תפיסה אזרחית המבוססת על תודעה של ריבונות ועל האחריות הנגזרת ממנה על מכלול היבטיה של ההתנהגות האזרחית והתרבות הפוליטית במדינת ישראל. אצלנו קשורה הממלכתיות בפרויקט הציוני, אשר ביקש לגאול את העם היהודי במסגרת מדינה ריבונית משלו בארץ ישראל. בטבורה של הממלכתיות, עומדות הדרישה להכרה בעליונות המדינה והאינטרס הכללי על פני גופים ואינטרסים תנועתיים ופרטיקולריים; והדרישה לפיתוח רגש של אחריות כלפי המרחב הציבורי והגנה עליו מפני השתלטותן של קבוצות או מגזרים שינצלוהו לתועלתם הצרה. מבחינה היסטורית, תפיסה זו מזוהה עם דוד בן גוריון, אך היו שותפים לה כמעט כל החוגים והזרמים במפה הציונית ביישוב היהודי ובמדינת ישראל עם הקמתה.
הממלכתיות הדגישה לא רק את הכוח הריבוני ואת השותפות, אלא גם את הזיקה האזרחית השוויונית, את הדמוקרטיה ואת חשיבותן של מערכת פרלמנטרית יציבה, של ביורוקרטיה ממלכתית חסרת פניות, של מערכת חינוך ממלכתית ושל מערכת משפט עצמאית, מקצועית וחזקה, היוצרת, מפרשת ואוכפת משפט אזרחי-ממלכתי כללי ואחיד.
בשל פרקי הריבונות קצרי הימים בהיסטוריה של העם היהודי, לא פיתחה המסורת היהודית 'תורת מדינה' וגם לא תרבות של ניהול מרחבים ציבוריים ומדינתיים; וודאי לא כאלו הדרושים במציאות מודרנית. לקראת חידושה של הריבונות והקמת המדינה, התעצם האתגר הממלכתי לפתח 'הלכות מדינה', באופן שימזג את ניסיון העמים הדמוקרטיים עם ערכים השאובים מתרבות ישראל. אתגר זה הצטרף לאתגר המעבר ממנטליות של גלות לתודעה של ריבונות ואף לשיירים של מורשת אנטי־ממלכתית, שאפיינה עם שהתרגל לחיות כמיעוט בממלכות של אחרים, והוא ניצב בפנינו גם עתה.
היום, עם עליית משקלה של פוליטיקת הזהויות והשיח המגזרי בחברה הישראלית, עם התגברות הלכי רוח ניאו־ליברליים וערכי חברת השוק, ועם ירידת אמון הציבור במערכות המדינתיות ובמוסדות הדמוקרטיים, דרושה לנו ממלכתיות יותר מתמיד. תפיסת ממלכתיות בנויה על חברה סולידרית, על שותפות אזרחית ואחריות הדדית לכל חלקי החברה. היום, יותר מתמיד, דרושה לנו סולידריות וערבות הדדית.
יעקב קסטל הוא מנהל תוכנית "לב אהרון" במכון שלום הרטמן, להעמקת זהות יהודית, ציונית, דמוקרטית ופלורליסטית בקרב הקצונה הבכירה של צה"ל
