השיעור בנושא צדק-חברתי הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית.
בכל חברה ישנו היצע מוגבל של הון כלכלי והון תרבותי. הון כלכלי נמדד במונחים של כסף ונכסים אחרים, ובאמצעותו ניתן להוביל יוזמות ותהליכים שמשפיעים על כולנו: סלילה של כביש חדש, השקעה בחברת סטארט-אפ מבטיחה, או ייסוד קבוצת כדורגל. הון תרבותי, לעומת זאת, בא לידי ביטוי בהשפעה על ערכים ונורמות התנהגות והוא מצוי בידי אנשים שמחזיקים בתפקידי מפתח: מחוקקים, אנשי תקשורת, סלבריטאים וכדומה. בכל חברה, יש בכוחו של מי שמחזיק בהון תרבותי להשפיע על מה שנתפס כ"יפה" או "מגונה", "טוב" או "רע", "מותר" או "אסור". אמנם יש קשר בין שני סוגי ההון הללו, הכלכלי והתרבותי, ושניהם חשובים מאוד לתפקוד החברה; ובכל זאת הם שונים זה מזה.
ככל שיש לאדם או לקהילות שאליהן הוא משתייך הון כלכלי ותרבותי רב יותר, כך יהיה מעמדו החברתי גבוה יותר. לכן, בהנחה שכולם שואפים לכך שההון הכלכלי והתרבותי שלהם יהיה כמה שיותר גדול, נשאלת השאלה: כיצד ראוי לחלק את ההון בין האנשים והקבוצות בחברה?
בתשובה לשאלה זו יש מי שיטענו שהערך החשוב ביותר הוא ערך השוויון, ולכן חלוקת ההון צריכה להיות שוויונית. כך טוענים אלה המחזיקים בגישה החברתית-כלכלית סוציאל-דמוקרטית, הדוגלת במעורבות של המדינה בחיי החברה והכלכלה באמצעות סיוע ישיר לשכבות החלשות, חינוך חינם, מתן זכויות חברתיות ונקיטת מדיניות של העדפה מתקנת.
אחרים יאמרו שערך החירות הוא הנעלה ביותר, ולכן צריך לתת לכל אדם ולכל קהילה חופש לפעול למען האינטרסים האישיים שלהם תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בזולת. כך טוענים אלה המחזיקים בגישה החברתית-כלכלית הליברלית, הדוגלת בצמצום המעורבות של המדינה בחיי החברה והכלכלה למינימום הדרוש רק להבטחת קיום החברה וצרכיה הבסיסיים.
בין שתי הגישות הללו ישנו מתח הנובע מהמתח שבין שני הערכים המהותיים בכל דמוקרטיה – שוויון וחירות.
בניגוד לשתי התפיסות הללו, שמדגישות את השוויון או את החירות, ישנה גם גישה שלישית שטוענת שחלוקת ההון צריכה להיות בראש ובראשונה חלוקה צודקת, משום שהערך המרכזי שצריך לפעול למימושו הוא צדק.
כאשר העיקרון המנחה לחלוקה של ההון הכלכלי והתרבותי הוא צדק, אין בהכרח שאיפה שכל בני האדם יהיו בסופו של דבר במעמד שווה, משום שיש הכרה בכך שהחברה כולה תרוויח כאשר כולם יפעלו בסביבה תחרותית שיש בה תמריץ לעבוד קשה ולפיתוח כישורים מיוחדים. אך באותו הזמן, הרעיון של צדק חברתי גם מנוגד לאפליה על רקע דת, גזע, מין, או כל מאפיין אחר שאינו בהכרח מעיד על כישורים ויכולות. תיעדוף קבוצה מסוימת בחלוקת ההון הכלכלי והתרבותי – למשל גברים על פני נשים, צעירים על פני מבוגרים, אשכנזים על פני מזרחים, או יהודים על פני מוסלמים – מנוגד לעיקרון הצדק החברתי. בשיעור שלפנינו נתעמק במושג "צדק חברתי" ונשאל כיצד ניתן ליצור חברה שההון בה מחולק על פי עקרונות צודקים? כמו כן, ננסה להבין מדוע יש מי שטענו שגישת הצדק החברתי היא פועל יוצא של כל חברה דמוקרטית.
אתם מוזמנים לערוך ניסוי חברתי. נסביר שבדרך כלל היחס לכולנו הוא שוויוני, אבל במהלך הניסוי נחלק את הכיתה לשני מעמדות שהיחס ביניהם אינו שוויוני: 2/3 מהכיתה יהיו "עבדים"; ו 1/3- הכיתה הנותרים יוגדרו "אדונים". היחס בין העבדים לבין האדונים ייקבע על פי חוקים נוקשים שלא ניתן יהיה להפר אותם. החלוקה למעמדות תתבצע באקראי כך שכל תלמיד לא יוכל לדעת מראש לאיזו קבוצה ישתייך.
כעת נדון בשאלות הבאות:
צדק כהוגנות
מהו צדק? כדי ליצור חברה צודקת, נדרשת קודם כל הבנה של הדרכים שבהן הצדק בא לידי ביטוי בקשרי הגומלין שבין בני האדם שמרכיבים את החברה. ג'ון רולס, מגדולי הפילוסופים הפוליטיים של המאה ה-20, הגדיר את הצדק כשילוב מורכב בין חירות, שוויון וגמול. השילוב הזה הוביל את רולס בסופו של דבר למסקנה שיש קשר הדוק בין רעיון הצדק לבין הרעיון של הוגנות. קראו את דבריו והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן.
תפיסת הצדק שאותה אני רוצה לפתח יכולה להיות מנוסחת בצורת שני העקרונות הבאים:ראשית, לכל אדם שמשתתף בפעילות מסוימת או מושפע ממנה יש זכות שווה לכמה שיותר חירות שאין בה כדי להגביל את חירותו של הזולת;ושנית, מקרים של אי-שוויון הם שרירותיים אלא אם כן סביר לצפות שהם יתרמו תרומה לטובת הכלל, ובהינתן שהתפקידים והמשרות שכרוכים בהם או שמתוכם הם נובעים, פתוחים בפני כולם באותה מידה.על פי העקרונות הללו מושג הצדק מורכב משלושה רעיונות אחרים: חירות, שוויון, וגמול עבור שירותים שתורמים לטובת הכלל…פעילות נחשבת לצודקת או להוגנת, אם כן, כאשר היא מקיימת את העקרונות שהמשתתפים היו יכולים להציע זה לזה להסכמה הדדית.
שאלות לדיון
"מעיין של בני העיר": דילמה מן המקורות
לפי ההלכה, כאשר שתי ערים ניזונות ממקור מים אחד השייך במקורו לאחת משתי הערים, יש עדיפות לשימוש במי המעיין לעיר שבמקומה מצוי המעיין. המקור להלכה זו הוא הקטע הבא מהתלמוד הבבלי:
מעיין של בני העיר,
חייהן וחיי אחרים – חייהן קודמין לחיי אחרים,
בהמתם ובהמת אחרים – בהמתם קודמת לבהמת אחרים,
כביסתן וכביסת אחרים – כביסתן קודמת לכביסת אחרים.
ביאור
חייהן וחיי אחרים – אם המים במעיין מספיקים לשתייה רק לבני עיר אחת מבין השתיים. חייהן קודמין לחיי אחרים – יכולים בני העיר לחסום את הגישה למים לבני העיר השנייה כי הצורך שלהם בשתייה קודם לבני העיר האחרת. בהמתם ובהמת אחרים – אם מי המעיין מספיקים לשתייה לשתי הערים אבל אינם מספיקים להשקיית הבהמות של שתי הערים. בהמתם קודמת לבהמת אחרים – לבני העיר שברשותה המעין זכות קדימה בשימוש במים לבהמתם. כביסתן וכביסת אחרים – אם מי המעיין מספיקים לשתייה ולבהמות שתי הערים, אבל לא מספיקים לכביסה עבור תושבי שתי הערים. כביסתן קודמת לכביסת אחרים – זכות הקדימה בשימוש לכביסה ניתנת לבני העיר שברשותה המעין.
שאלות לדיון:
בין דמוקרטיה לצדק חברתי
על מנת לקיים צדק חברתי, חייבת להיות חלוקה הוגנת (לא בהכרח שוויונית!) של ההון הכלכלי, שכולל כסף ונכסים נוספים. אולם לצד הון כלכלי, יש בכל חברה גם סוגים נוספים של הון, מוחשיים פחות. שופט בית המשפט העליון האמריקאי לואי ברנדייס, שהיה גם יהודי וציוני נלהב, פעל נמרצות לקידום הרעיון של צדק חברתי. לתפיסתו, צדק חברתי הוא רעיון שחורג מעבר לרווחים כלכליים, והוא קשור לחלוקה הוגנת של הסמכות לקבל החלטות ולאחריות הנלווית לסמכות זו. מסיבה זו, ברנדייס האמין שצדק חברתי קשור קשר הדוק לדמוקרטיה. דמוקרטיה זו, טען ברנדייס, צריכה לבוא לידי ביטוי בתחום התעשייתי ולא רק בתחום הפוליטי. קראו את דבריו והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן:
אנו מחויבים לא רק לצדק חברתי במובן של הימנעות מדברים שגורמים סבל ונזק, כגון חלוקה בלתי הוגנת של עושר; אלא אנו מחויבים בראש ובראשונה לדמוקרטיה. הצדק החברתי שאליו אנו שואפים הוא פועל יוצא של הדמוקרטיה שלנו… שלטון על ידי העם. לכן, המטרה שאליה אנו צריכים לשאוף היא להשיג את שלטון העם וזה כרוך בדמוקרטיה תעשייתית לצד דמוקרטיה פוליטית. משמעות הדמוקרטיה היא שבעיה של תעשייה לא צריכה להיות מוגבלת רק למעסיק… צריכה להיות חלוקה [בין המעסיק לבין העובדים] לא רק של הרווחים אלא גם של האחריות. העובדים צריכים לקבל הזדמנות להשתתף בקבלת החלטות בנוגע למה יהיה מצבם וכיצד העסק שבו הם עובדים ינוהל.
שאלות לדיון:
צרכים אלמנטריים
קראו את דבריו של זאב ז'בוטינסקי והשיבו לשאלות שמופיעות לאחר מכן:
אני מצייר לעצמי שהדבר, שאנו מכנים אותו בשם "הצרכים האלמנטריים" של אדם רגיל… כולל חמישה דברים: אוכל, דירה, בגדים, האפשרות לחנך את הילדים והאפשרות להתרפא במקרה של מחלה. בעברית אפשר לסמן דבר זה בקיצור: מזון – מעון – מלבוש – מורה – מרפא: "חמש פעמים מ"ם". ביחס לכל אחד מן הצרכים הללו, קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג ידוע על מינימום מספיק […] בידי המדינה צריכה להיות תמיד האפשרות לספק את חמש המ"מין לכל אותם האזרחים, שידרשו אותן. מאין תיטול אותן המדינה? […] המדינה תיטול אותן בכוח מן האומה ממש כמו שהיא נוטלת כיום מִסים אחרים ומכרחת בני אדם צעירים לעבוד בצבא.
שאלות לדיון:
ועדת טרכטנברג
בקיץ 2011 שטפה את ישראל מחאה חברתית בתגובה למחירי הנדל"ן הגבוהים וליוקר המחיה הגבוה במדינת ישראל, תחת הסיסמה "העם דורש צדק חברתי!" בין היתר, נערכו במסגרת המחאה הפגנות ענק בכל רחבי הארץ, אורגן חרם צרכנים כנגד חברת תנובה, והוקמה עיר אוהלים בשדרות רוטשילד בלב תל אביב. בתגובה למחאה זו, הקימה הממשלה את הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי, שכונתה גם "ועדת טרכטנברג" על שם הכלכלן פרופ' מנואל טרכטנברג שעמד בראשה.
מטרת הוועדה הייתה לחשוב על דרכים ליצור חברה צודקת יותר, ובמסגרת פעולתה עסקה הוועדה בנושאים הבאים:
• מחירי הדיור
• יוקר המחיה
• שירותים חברתיים שמספקת הממשלה
• תחבורה ציבורית
• מיסוי
דמיינו שמוניתם ליועצים מיוחדים לוועדת טרכטנברג. בחרו באחד מחמשת הנושאים הנ"ל, ופעלו על פי ההנחיות הבאות:
מאמר דעהצדק חברתי | יהודה טאובמן
שלושה פסוקים דרמטיים בספר דברים מחזיקים בתוכם את הליבה של המהפכה התיאולוגית של המקרא: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים י, יז–יט)
מפסוקים מופלאים אלה עולה התפיסה שאלוהי התנ"ך והיהדות הוא הגדול מכל האלוהים והאלים, האדון על כל האדונים המתחרים, הוא "גדול גיבור ונורא". עד כאן זוהי כמעט תפיסה בנאלית של "האלוהים שלי הוא הגדול מכולם", אלא שהמשך הפסוקים מפרט תכונות מפתיעות שמאפיינות את אותו אלוהים – כוחו של האל אינו בכיבושיו הרבים, בשלטונו בטבע או בהרחבת הטריטוריה והעושר של מאמיניו, אלא הפוך לגמרי – גדולתו של האל היא ברגישותו הרבה לחלשים בחברה ליתום, לאלמנה ולגר. אמור מעתה: גדולתו ונוראותו של האל נמדדת על פי מצב החלשים, חסרי הזכויות והנזקקים בחברה – כל אותם אלה שמודרים ממוקדי הכוח והשלטון. הפסוק השלישי מחזק תפיסה זו תוך שהוא מהדהד שוב את העובדה שסיבת עבדות מצרים הייתה הבניית תודעה רגישה, אמפטית, חומלת ואוהבת כלפי כל החלשים, הסובלים, המיעוטים ונטולי האמצעים.
האם צדק חברתי הוא תנאי לדמוקרטיה? מסתבר שדמוקרטיות שונות אוחזות בתפיסות שונות. בחלקן המודל הוא שוויוני יותר, חלוקתי יותר, ומתקיימים בהן פערים מוגבלים בין העשירים לעניים; במדינות אחרות – חירות הפרט וזכויותיו (בין היתר לרכושו וקניינו) עולות על הדרישה לשוויון ולצדק. בכל המדינות הדמוקרטיות מקובל כי רמה בסיסית של מחיה, חינוך ורווחה נדרשת, אך ישנן, כאמור, "דמוקרטיות סוציאליסטיות" יותר ו"דמוקרטיות קפיטליסטיות" יותר.
נראה שהשילוב הייחודי למדינת ישראל, כמדינה יהודית-דמוקרטית צריך וראוי שיכלול בתוכו תפיסה דמוקרטית השואפת ליישום אידיאלי של תביעות הצדק החברתי המובעות בתורה (כמו בקטע שלעיל); בנביאים – המוחים ללא הרף על עוולות חברתיות, דורשים צדק, וקוראים לשיפור ה"מוסר הכלכלי-חברתי"; וכן בכתבי הוגי הציונות כמו הרצל ובורוכוב.
תפיסת הצדק החברתי ביהדות לדורותיה צריכה לעצב ברוחה את "זכויות הפרט" החיוניות לקיום הדמוקרטיה. זכויות אלה אמורות להוות כלי לחיזוק הצדק החברתי ושוויון ההזדמנויות, ולא רק לספק לגיטימציה לצבירת הון ורכוש בידי מעטים. הזכות להתעשר ראוי לה מחד גיסא שתישמר, אך מאידך גיסא חיוני שתרוסן על ידי התביעה להגנת החלשים והנזקקים.
שני משפטים במגילת העצמאות מבטאים היטב תפיסה זו של צדק חברתי יהודי-דמוקרטי: "מדינת ישראל… תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
אנו חיים בתקופה שהיא הזדמנות היסטורית. זכינו בעצמאות וחובתנו לעצב חברה ומדינה יהודית-דמוקרטית, החותרת ליישם ללא הרף את התביעה המתמדת לצדק חברתי. כיוון שבכל חברה אנושית היו, ישנן ויהיו עוולות הדורשות תיקון, הרי זו משימה אינסופית שתמיד צריך לקדם, ועכשיו עוד יותר מתמיד.
יהודה טאובמן הוא מנחה בתוכנית בארי של מכון הרטמן. ממקימי "רוח חדשה" – ישיבה ישראלית מעורבת, ומנחה קהילות לומדות בבית מדרש אלול.
