גיוון
אוֹת בְּאוֹת - דורשים שפה יהודית דמוקרטית

השיעור בנושא גיוון הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית


מבוא

בכל קבוצה אנושית יש שוני בין הפרטים, ובכל מדינה יש קבוצות וקהילות שונות שמקיימות תרבויות מגוונות. למרות זאת ישנן מדינות שבהן מתקיימת אחידות רבה והן מורכבות ממעט קבוצות שונות או מקבוצה אחת דומיננטית מאד ומיעוט או מיעוטים קטנים ב"שוליים" וישנן מדינות המורכבות מכמה קבוצות גדולות או מקבוצות רבות קטנות.

לכאורה ריבוי וגיוון קבוצות וקהילות עשוי להחליש את החברה והמדינה, כיוון שקבוצות ותרבויות שונות הנאבקות על "מיקומן", מנסות להיות דומיננטיות ופוגעות בלכידות ובאחדות. מאידך בהחלט סביר שמדינה בה מתקיימת שונות רבה בין הקבוצות, יכולה לקיים חברה פלורליסטית, מגוונת, יצירתית וליברלית יותר ומשום כך גם חזקה יותר.

כבר מעיון ראשוני ברור, שמדינה שסועה וקרועה – עומדת בפני סכנת התפצלות לכמה מדינות, כפי שכבר קרה במקרים רבים בעבר כגון יוגוסלביה (שהתפצלה לחמש מדינות) וקפריסין (שהתחלקה לשתי מדינות). אולם מדינה שמצליחה להכיל בתוכה תרבויות שונות זוכה ליתרונות רבים. דוגמה טובה לכך היא ארצות הברית, שבנויה מחברה מגוונת, הכוללת מיעוטים וקבוצת מהגרים רבות המחזקות את חוסנה, גיוונה ועושרה התרבותי והכלכלי.

מדינת ישראל היא מדינת מהגרים המורכבת מקבוצות שונות וקהילות מגוונות. השוני, המתחים וניגודי האינטרסים ביניהן עלולות לגרום לפיצולה, היחלשותה ואף לקריעתה, ומאידך עשויות להיות מקור לגמישות חשיבתית, יצירתיות, חוסן כלכלי וגיוון תרבותי.

בחששות וביתרונות הטמונים בגוון, כמו גם במתח שבין הנסיון לשמר את השוני ובין הרצון לבנות אחידות, עוסק הלימוד שלהלן.

פעילות פתיחה:

מחלקים לתלמידים פתק עליו הם כותבים את ארצות המוצא של הוריהם או הורי הוריהם או שלושה דורות אחורה. לאחר מכן אוספים את הפתקים ומערבבים.

לוקחים סל גדול יותר עליו כתוב "ישראל", ומתחילים להכניס פתק אחר פתק ומקריאים את הארצות הכתובות עליו. אפשר גם לכתוב על הלוח כל מדינה שמתווספת לרשימה (משלב מסוים תהיה מן הסתם חזרה על ארצות שהוקראו כבר.

  • כמה ארצות "נכנסו" למדינת ישראל? כמה ארצות יושבות עכשיו בכיתה?

דיון:

  • עד כמה אנחנו שונים זה מזה?
  • האם נהפכנו ל"תרבות אחת" או שאנחנו חברה "מגוונת"?

האזינו לשיר "כתונת פסים" בביצוע אומני ישראל (מילים: מאיר אריאל. לחן: ארקדי דוכין). (למילות השיר לחצו כאן)

לימוד ודיון אחרי שמיעת השיר:

  • על מה מדבר השיר?
  • האם המשורר (מאיר אריאל) רואה בחיוב או בשלילה את השוני בין ה"קהילות?
  • האם היה מעדיף לוותר על הפסים או שהוא שמח על הימצאם?

כיצד אתם מבינים את השורות הבאות?

כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע
כל פס רוצה לקלף לי את העור
הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע
רק אתן לגוונים מעט אור

  • מהם ה'פסים'? מדוע הם כל כך "נוגעים" וכל כך "בעייתיים"? (בתשובתכם היעזרו בערך בויקיפדיה על השיר)

אוסף של קרעים

השיר כתונת פסים עוסק בחברה הישראלית, חברה שמורכבת מ"עולים" מעשרות ארצות. למעשה ישראל היא, כמעט כולה, מדינת מהגרים. בשנותיה הראשונות היתה מדינת ישראל "צעירה" בשנים (ללא מבנה חברתי קבוע ויציב) "מאוימת" (מלחמות ואויבים מבחוץ) ו"ענייה" (שרר חוסר גדול והונהג "צנע" כחלק מהנסיון לשרוד כלכלית) ויחד עם זאת קלטה המדינה לתוכה מאות אלפי עולים מארצות שונות ותרבויות מגוונות. את המאמץ לבנות במדינת ישראל הצעירה חברה חדשה ואחידה מתאר דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון של ישראל) כך:

דוד בן גוריון
דוד בן גוריון

ברגע שהיהודי עולה מעיראק ארצה – הוא נעשה יהודי עיראקי, והדגש הוא על עיראק, וכשיהודי עיראקי ויהודי רומני נפגשים במחנה-עולים אחד או במעברה אחת, הם מרגישים קודם כל (את) ההבדל, המרחק, המחיצה שביניהם. אין הם יכולים לדבר איש אל רעהו, וכל הליכות-חייהם הן שונות. ליהודי הרומני שכנו הוא עיראקי, וליהודי העיראקי שכנו הוא רומני. והוא הדין תימני ופרסי ומרוק.

אין זה ערב-רב – כי לא בנקל ולא במהרה מתערבים זה בזה, אלא זהו מפגש של שבטים שונים ורחוקים זה מזה; ואולי יותר נכון להגיד – אוסף של קרעים שאינם מתאחים, ושרק על ידי התקבצותם יחד בארץ מתגלים ההפרשים והתהומות שביניהם…

בכור ההיתוך של אחוה יהודית ומשמעת צבאית יצורף בליל האדם הזורם מגלויות-ניכר, יזוקק ויטוהר מסיגיו הזרים הנפסדים, ימחקו המחיצות העדתיות, ותחושל אחדות נאמנה של אומה מחדשת נעוריה, יונקת מעבר עתיק יומין, גדול-עלילה ורב-מאבקים, נבנית ומתעלה בעבודה חלוצית ובת-חורין, נאזרת ברוח גבורה, עוז ותעצומות, וצמודה לחזון אחרית הימים שהגיעה תקופת ביצועו.דוד בן גוריון, "יעוד ויחוד" הרצאה על חינוך וצבא העם בפיקוד הגבוה של צה"ל, יט ניסן תש"י, 6.4.1950

דיון בעקבות הקריאה בדברי בן גוריון:

  • מהי הבעיה שנוצרה על פי בן גוריון בעקבות העליה הגדולה?
  • מה כוונתו בביטוי "אוסף של קרעים"?
  • איזה איום מסתתר ב"שונות" הזו, לדעתכם? מה הפתרון לה?
  • איך אתם מדמיינים "כור היתוך"? איך נכנסים אליו ואיך יוצאים ממנו?
  • מה הם ה"סיגים הזרים הנפסדים"?
  • איך נראה העתיד ע"פ בן גוריון?
  • כיום, כ-70 שנה אחרי הנאום הזה של בן גוריון האם הדברים השתנו לדעתכם?

הסדר הישראלי החדש

לפניכם קטע מנאום אחר, שנישא כעבור 65 שנים ע"י נשיא המדינה הנוכחי, ראובן רובי ריבלין:

ראובן ריבליןהחברה הישראלית משנה את פניה. אין מדובר בשינוי של מה בכך, אלא בתמורות שיעצבו מחדש את הזהות שלנו כ"ישראלים" וישפיעו עמוקות על הדרך בה אנו מבינים את עצמנו ואת הבית הלאומי שלנו.

מהשינוי הזה לא ניתן לברוח. התמורות הללו אולי יעוררו בחלקנו נוסטלגיה ל"ארץ ישראל הישנה והאהובה", אבל חווית היחד, מול קומזיץ ישראלי מדומיין, מדורת השבט ההיא – כבר לא תשוב.

"הסדר הישראלי החדש" הוא איננו נבואת זעם עתידנית – זוהי מציאות… החברה הישראלית מורכבת מארבעה מגזרים, ואם נרצה- ארבעה "שבטים" מרכזיים, שונים מהותית אלה מאלה, שילכו ויתקרבו זה אל זה בגודלם… לכל שבט – מדורת השבט התקשורתית שלו. העיתונים אותם הוא קורא, ערוצי הטלוויזיה בהם הוא צופה. כך לכל שבט גם ערים משלו: תל אביב – היא עיר של שבט, כפי שאום אל פאחם היא עיר של שבט. כך גם אפרת, ובני ברק- מהוות כל אחת עיר של שבט אחר. במדינת ישראל, המערכות היסודיות המעצבות תודעה, הן שבטיות ונפרדות, וכך, גם כנראה יישארו."הסדר הישראלי החדש", דורש מאתנו היום לעבור מהתפיסה המקובלת של רוב ומיעוט, לתפיסה חדשה של שותפות, בין המגזרים השונים בחברה הישראלית…אני מאמין, שישנם ארבעה יסודות, שעליהם השותפות הזאת מוכרחה לעמוד.

הראשון, הוא בתחושת הביטחון של כל מגזר, בכך שכניסה לשותפות הזאת, אינה כרוכה בוויתור על מרכיבי היסוד של זהותו.

היסוד השני הוא האחריות המשותפת. כאשר אף שבט אינו מיעוט, אף צד לא יוכל להימלט מנשיאה באחריות לגורלה ועתידה של מדינת ישראל וכלל החברה הישראלית.

היסוד השלישי הוא הוגנות ושוויון. כדי להבטיח את השותפות בינינו, יהיה עלינו להבטיח שאף אזרח אינו מופלה לרעה, או לטובה.

היסוד הרביעי, רבותיי, והמאתגר מכולם, הוא יצירת הישראליות המשותפת…

הדרך לביסוסם של יסודות אלה, עוד ארוכה וקשה – אבל, אם נאמין שלא נגזר עלינו, אלא נועדנו לחיות יחד – נוכל לאתגר…

אני קורא היום לכולכם, התגייסו יחד איתי לאתגר. אני שותף של כל מי שמוכן לתת את חלקו במשימה הזאת. אני כאן לשירותכם, לשירותה של החברה הישראלית כולה. רק כך, יחד ובשותפות, נוכל לחדש תקווה ישראלית.דברי נשיא המדינה בכנס הרצליה,לקראת שנה לכהונתו, 7.6.2015, כ' סיון תשע"ה

דיון בעקבות קריאת נאום ריבלין ושאלות על שני הנאומים:

  • מה האבחנה המרכזית של הנשיא ריבלין – במה שונה המציאות בישראל כיום מהעבר?
  • מדוע "שבטים"?
  • הנשיא ריבלין מאמין שעל מנת שתהיה שותפות אמיתית בין ה"שבטים" נדרשים להתקיים ארבעה יסודות. בידקו מהם, והאם כולם או חלק מהן מתקיים? האם לא?
  • 65 שנים עברו בין נאומו של בן גוריון לזה של ריבלין. איזה שינויים חלו בחברה על פי ריבלין?
  • איפה הייתם מעדיפים לחיות – בחברה שניסה לעצב בן גוריון, או בחברה שמתאר ריבלין?
  • מה בעצם מציע הנשיא ריבלין שיהיה פה בעוד 2 דורות?

משימה

את הגישה של בן גוריון נהוג לכנות "כור היתוך", ואילו הצעתו של ריבלין קרובה יותר ברוחה ל"רב תרבותיות". בדקו בוויקיפדיה מה המאפיינים של כל גישה, מהן התועלות ומה המחירים?

  • האם הייתם רוצים לגור במדינה שבה כולם "דומים מאד"? הסבירו את עמדתכם.
  • מהו היתרון ומהו החיסרון במדינה שכזו?

לכל אחד דעה משלו

בקטע הבא, הלקוח ממדרש תנחומא, מצוטטת הלכה לפיה יש לברך ברכה מיוחדת כשרואים המון של בני אדם. בהמשך מובא הסבר לברכה ולמורכבות האנושית המגוונת, משיחה שמנהל משה רבינו עם אלוהים, שיחה העוסקת במינוי יורש למשה, לאחר שימות.

הרואה אוכלסין הרבה [המון] של בני אדם אומר: "ברוך חכם הרזים".כשם שאין פרצופותיהם [של בני אדם] שוין [דומים] זה לזה – כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו.

[…] תדע לך שהוא כן, [שהרי] משה [רבינו] מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו:
רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד ואין בשל [בין] בניך [שדעתם] דומה זה לזה,כשאני מסתלק מהן [עוזב אותם], בבקשה ממך! אם בקשת [אתה רוצה] למנות עליהם מנהיג [במקומי] – מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו.מדרש תנחומא, פרשת פנחס

שאלות לדיון על הטקסט:

הטקסט ממדרש תנחומא רואה מצד אחד "ברכה" בגיוון (ואפילו מברך על כך את האל) ומצד שני מצטט את משה (בטקסט שהוא מדמיין) שמתאר מישהו שידע לסבול את השוני והגיוון הזה.

  • האם לדעתכם המדרש (בטקסט) בעד גיוון?
  • למה הגיוון הוא "סבל"?
  • מה יש פה לברך בכלל?
  • דמיינו שיחה בין בעל המדרש לבין בן גוריון וריבלין. במי יתמוך בעל המדרש – בנשיא או בראש הממשלה? (אולי בשניהם? אולי באף אחד מהם?)
  • במי מהשלושה אתם תומכים?
  • האם דעתו של מישהו מהם מרגיזה אתכם? נמקו.

פעילות סיום:

אפשרות א – קליפ ל"כותונת פסים"

נסו ליצור, בבית או בכיתה בקבוצות, "קליפ" לשיר כתונת פסים (או לבית אחד בתוכו). שלבו בקליפ ביטויים תמונות וקטעי סרטונים המשקפים את רוח השיר.

אפשרות ב – משבר של גיוון

נסו למצוא בערוצי התקשורת ובמדיה החברתית אירוע מחאה או משבר של אחת מהקבוצות במדינת ישראל המרכיבות את ה"גיוון" בו עסקנו. בידקו מה היה הרקע למשבר. האם וכיצד נפתר? האם לדעתכם יצוץ שוב ומתי? הציעו דרכים משלכם לפתרון המשבר.