השיעור בנושא דיאלוג הוא חלק מיוזמת "אוֹת בְאוֹת" – דורשים שפה יהודית דמוקרטית. במסגרת היוזמה נכתב אוסף של שיעורי חינוך על מושגים לפי אותיות הא'-ב', כאשר כל מושג נדרש בשפה יהודית-דמוקרטית.
חברה דמוקרטית נתונה תמיד במחלוקות וויכוחים ביחס לשאלות יסוד על אופייה ודמותה. לאור זאת, עולה השאלה כיצד נוכל לחיות יחד על אף התפיסות הערכיות השונות מבלי להפוך לחברה שסועה, קרועה ומקוטבת.
נדמה שהחברה הישראלית זקוקה, יותר מאי פעם, לשכלול והגברת ההקשבה והסובלנות ההדדית. החברה הישראלית היא חברה רב תרבותית, שלא עשויה מקבוצה אחת אלא מקבוצות שונות שלהן השתייכות לאומית, דתית, עדתית, מעמדית ופוליטית נפרדת. אחד מהכלים המרכזיים בחברה לקידום השיח בין ה"שבטים" השונים שלה הוא דיאלוג החושף את הצדדים השונים לעמדות ולערכים של הצד השני.
מהו דיאלוג? דִּיאָלוֹג (בעברית: דּוּ־שִׂיחַ או שיח) הוא שיחה הדדית בין שתי ישויות או יותר. מקורה של המילה ביוונית, והיא מורכבת משתי מילים: דיא = דרך; לוגוס = מילה או דיבור.
המושג דיאלוג הינו מתעתע, ומשמש בשדות שונים ומגוונים של שיח -פילוסופיה, ספרות, דרמה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועוד. מדינה דמוקרטית מבקשת לקדם דיאלוג על מנת להתמודד עם השסעים החברתיים בתוכה מתוך הנחה שאלה עלולים לא רק להחליש אותה אלא גם לאיים על קיומה.
שלטון דמוקרטי מקדם שיתופי פעולה, קואליציות ושותפויות, וכן מקדם פשרות על מנת להכריע בנושאים שנויים במחלוקת. כיום מוכר השימוש בדיאלוג כ'שיטה' של שיח שמטרתה להביא להסכמה, אך למעשה הדיאלוג אינו מקום נטול קונפליקטים, ולא הכול נעשה בו על מי מנוחות.
בשלטון דמוקרטי קיימות רמות שונות של דיאלוג. דיאלוג המתאפיין ב'כיפוף ידיים', המוביל בסופו להתערבות משפטית, או דיאלוג שמהותו היא פשרה, הנשען על שיח מעמיק המבקש לגשר על פערים הקשורים בקונפליקטים בין הזהויות השונות בחברה הישראלית.
כאמור, ישראל עתירה בזהויות קבוצתיות המנהלות דיאלוג ביניהן. שלוש קטגוריות מרכזיות של זהות קולקטיבית מאפיינות את כלל אזרחי ישראל: זהות אזרחית, זהות לאומית וזהות דתית. אזרחי ישראל בוחרים להבליט זהות זו או אחרת בהתאם להשקפת עולמם במסגרת המדינה.
בכוחה של הדמוקרטיה לקדם סוגיות שנתונות במחלוקת, לא בהכרח מתוך כוונה להגיע לקונצנזוס, אלא לשם הבהרת תפיסות שונות והגנה על אלה הנמצאים במיעוט. השיטה הדמוקרטית מעודדת נסיונות להגיע לפשרה שתאפשר לנו חיים משותפים למרות המחלוקות היסודיות ביננו.
בשיעור זה נבקש לבחון את מקומו של הדיאלוג בחברה הישראלית ואת הקשר שלו לדמוקרטיה. נשאל מהם התנאים המאפשרים דיאלוג ומדוע הוא משמעותי ביחסים בין אישיים וביחסים בין קבוצות, המגדירות את זהותן באופן מובחן ומבקשות לקיים חיים משותפים?
הדמויות המצוירות המופיעות בסרטון שלפניכם מנסות לחצות גשר. צפו בסרטון ונסו לדובב את הדמויות בהתאם לעלילה המתפתחת.
ניתן לדמות את הדיאלוג לגשר מטפורי המתקיים בין עולמי לבין עולמו של אדם אחר. מרגע שהגשר "נבנה" הוא נושא פוטנציאל לקשר וחיבור בין-אישי. פעמים רבות הגשר הדיאלוגי הזה הוא רעוע ולא בהכרח יציב. נדמה שהבחירה כיצד להתנהל עליו נמצאת בידיים שלנו: האם נממש את ההזדמנות החיובית למפגש מכבד ונהיה מוכנים להתגמש ולהתפשר מול האחר או נבחר לנצל את ארעיותו של הגשר לטובת מאבקי כוח שעלולים לגבות מאיתנו מחיר כבד?
קֶצֶר בתקשורת
הדיאלוג הוא מאפיין תשתיתי ויסודי בתרבות האנושית. התקשורת בין בני האדם מבוססת על דיבור והקשבה. האגדה (הקומית) התלמודית שלפנינו מלמדת כיצד בכוחו של הדיאלוג להעמיק את מערכת היחסים או לערער יחסים בינאישיים:
אדם אחד בן בבל שעלה לארץ ישראל, נשא אישה.
אמר לה: בשלי לי שתי עדשים [כלומר מעט עדשים].
בישלה לו שתי עדשים [בדיוק]. כעס עליה.
למחרת אמר לה: בשלי לי סאה [כלומר הרבה עדשים].
בישלה לו סאה [בדיוק. סאה היא בערך שמונה ליטר].
אמר לה: לכי הביאי לי שתי דלעות קטנות [בבבל קראו לדלעת "בוצינא"].
הלכה והביאה לו שני נרות [בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא"].
כעס.
אמר לה: לכי ושברי אותם על ראש בבא [בבא בארמית=שער].
[באותה שעה] היה יושב [החכם ששמו] בבא בן בוטא בשער [העיר], והיה דן דין.
הלכה ושברה אותן על ראשו [של בבא החכם].
אמר לה: מה זה שעשית?
אמרה לו: כך ציווני בעלי.
אמר: את עשית רצון בעלך, [אם כך] המקום [אלוהים] יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
שאלות לדיון:
קשב, ט. כרמי
האגדה המובאת למעלה היא בעלת אפקט קומי הנעוץ בקומדיית הטעויות שמספק הדיאלוג המילולי: האישה בסיפור פועלת אמנם כדברי בעלה, אך באופן מילולי מדי, שאינו קשוב למוסכמות התרבותיות. כפועל יוצא אנו עדים "לשיח חירשים", המאיים למוטט את היחסים. למזלם של בני הזוג בשער העיר יושב החכם בבא בן בוטא המציע לגשר על הפערים ופועל למען השגת שלום בית.
בני הזוג בסיפור כאילו מדברים בשפות שונות. השונות יכולה לנבוע מהמגדר השונה ומהעובדה שגדלו בתרבויות ובמקומות שונים (בבל וארץ ישראל). כיצד נוכל לגשר על השונות והפערים בינינו לבין אחרים? אילו מיומנויות וערכים עומדים בבסיסו של דיאלוג מיטבי? ננסה להשיב על שאלות אלה דרך קריאה בשיר קשב:
קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָה.
רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבּוֹע בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם
שאלות לדיון
תרגיל בקשב
נחלק את הכיתה לזוגות ונבקש מכל אחד מהם לספר משהו על עצמו, בזמן שהשני מקשיב לו הקשבה פעילה. בעקבות ההתנסות נשאל את השאלות הבאות:
צמיחתה של אמת
אנו נוטים להתייחס אל התקשורת בינינו כאמצעי להעברת מסרים. הפיזיקאי והפילוסוף האמריקני, דייוויד בוהם, האמין כי הדיאלוג איננו רק אמצעי אלא עשוי לשמש לאנושות דרך טובה יותר למצוא משמעות ואמת:
מטרת הדיאלוג איננה לנתח דברים, או לזכות בוויכוח, או להחליף דעות. מטרתו, לעומת זאת, היא להשעות את דעותיך ולהתבונן בהן, להקשיב לדעות של כולם, להשעותן ולראות מה המשמעות של כל זה… ואם אנו יכולים לראות את כולם, אנו עשויים אז לנוע ביתר יצירתיות בכיוון אחר. אנו יכולים פשוט לחלוק בהערכת המשמעויות, ומכל זה תעלה ללא הודעה מוקדמת האמת.
שאלות לדיון:
הדיאלוג אינו משמש רק במערכת יחסים בין אישית אלא הוא מהווה אמצעי לקידום שיח גם בין קבוצות בעלות מאפייני זהות מובחנת, המחזיקות בעמדות שונות בתכלית זו מזו.
כיצד נראה הדיאלוג בחברה הישראלית?
כמעט כשנה היינו ללא ממשלה (נבחרת), ללא היכולת להגיע לכלל הסכמה. ערב הבחירות השלישיות, התקבלה החלטה להקמת ממשלת חירום לאומית. האם הממשל והחברה הישראלית יצליחו לנהל דיאלוג מיושב ולאפשר לעמדות השונות להישמע? האם נוכל להתקיים כחברה משותפת על אף השוני ומחלוקות היסוד בינינו? האם, כחברה, נבחר בדרך של כיפוף ידיים או של פשרה דיאלוגית?
לפניכם דוגמאות של נושאים השנויים במחלוקת בחברה הישראלית:
בחרו באחד הנושאים או בחרו נושא אחר השנוי במחלוקת בחברה הישראלית המעסיק אתכם.
מאמר דעהדיאלוג | רון מרגולין
הבנת הדמוקרטיה כמנגנון שלטוני המבוסס על שלטון הרוב, היא הטעות הנפוצה ביותר במקומותינו. תפיסה שכזו איננה יכולה למנוע את עריצות הרוב, שנקבע לעיתים אפילו על חודו של קול. עיוות זה נרמז בפסוק "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב). במצבים מעין אלה, הדמוקרטיה הטכנית משמשת הצדקה לשליטה, לעיתים אף ללא מְצָרִים, של קבוצה אחת ברעותה ולניצול עיקרון הרוב לרעה. רק תפיסה דמוקרטית המושתתת על שילוב בין עקרון הרוב ועקרונות חשובים לא פחות ובהם המחויבות לכבודו של כל אדם ולהגנה על המיעוט הנשלט, מבטיחה מניעתם של עיוותים שהפסוק מספר שמות מזהיר מפניהם.
יאנוש קורצ'אק, הרופא והמחנך היהודי־פולני הדגול, הבין היטב עקרונות אלה כאשר הנהיג בבתי הילדים שניהל מוסדות דמוקרטיים לניהול חיי היומיום של החניכים. ההנחה שביסוד הקמתם של מוסדות אלה היא שכל הלוקחים חלק בחברה מסוימת הם בעלי עצמיות שוות ערך, אולם עצמיות זו מוקנית ליחיד באמצעות מערכות היחסים שהוא מנהל עם שאר השותפים בחברה שהוא חי בה. מרדכי מרטין בובר, אבי הפילוסופיה הדיאלוגית, עמד על כך שמערכות היחסים שמקיימים בני אדם בינם לבין עצמם ועם העולם שבו הם חיים ויוצרים, מתאפיינות בשני מצבי יסוד: האחד – יחסים שימושיים, שבהם הזולת והעולם הם למעשה אמצעים לסיפוק מטרות וצרכים של היחיד, או בלשונו, ה'אני' מצוי ביחסי 'אני'–'לז' (לז=גוף שלישי – 'הוא') למול העולם. לעומתם מידי פעם עולה בידינו לקיים יחסים שבהם נתפס הזולת כקיים בפני עצמו, כ'אתה' הניצב למול ה'אני', כבעל קיום בזכות עצמו ולא כמשרת מטרותיו של האדם האחר. דמוקרטיה הנתפסת אך ורק כשלטון הרוב, מושתתת על יחסי 'אני'–'לז'. הרוב מאפשר לנציגיו להגשים את מטרותיהם והמיעוט אינו נתפס אלא כמי שאִפשר לרוב לזכות במעמדו השולט, כל עוד כללי המשחק מאפשרים לו זאת. כאשר נציגי הרוב תופסים את עקרון 'הרוב הדמוקרטי' כערך בלעדי, המקנה להם כוח לשלטון ללא מצרים, הם אינם מטרידים את עצמם בשאלה כיצד המיעוט, המחזיק בעמדות שונות מאלה של הרוב, יוכל להמשיך להתקיים.
דמוקרטיה מהותית, שבה לצד העיקרון של שלטון הרוב מתקיימת חובת ההקפדה על זכויות המיעוט, מושתתת על הרחבה ופיתוח של עקרון יחסי 'אני'–'אתה'. השדה החברתי איננו מונולוג של הקבוצה השולטת אלא מרחב שמתקיימים בו יחסים המבוססים על הכרה בקיום הנבדל והעצמאי של כל אדם ואדם בחברה. לפיכך, עקרון הדיאלוגיות מחייב להבין את הדמוקרטיה כשיטת שלטון המכירה בנבדלותם של כל האזרחים והמאפשרת גם במצבי מחלוקת את המשך הקיום המכובד של אלה שמחזיקים בדעת מיעוט.
פרופ' רון מרגולין הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן ומרצה בחוג לפילוסופיה יהודית באונ' תל אביב
