ביחידה הדנה בשמות ט"ו עמדנו על האופי הקונקרטי של חלקים נרחבים בשירת הים. תהילים קי"ד לא הושר מייד לאחר חציית ים סוף, אלא דורות אחר כך,בין אם נאמץ גישה מסורתית הרואה בדוד את כותב המזמורים או גישות מחקריות, שחלקן מאחרות אותו לגלות בבל ואף לימי הבית השני. מבחינה זו (של מתן ביטוי לקונקרטי ולעכשווי), הוא איננו דומה לשירת משה ובני ישראל. כיצד נתפסת יציאת מצרים במזמור קי"ד? לימוד המזמור מעניק הזדמנות נוספת לבחון את השפעתה של יציאת מצרים.
ביבליוגרפיה
1. גליל ג' (עורך ומרכז), תהלים ב' (סדרת עולם התנ"ך), תל אביב 1995.
2. וייס מאיר, מקראות ככוונתם, ירושלים תשמ"ח, עמ' 252 – 262.
3. זקוביץ יאיר, "יציאת מצרים – המפץ גדול, עיון בתהילים קי"ד", ספר מיכאל, אבן יהודה 2007, עמ' 81 – 96.
4. Berlin Adele, "The message of Psalm 114", Chaim Cohen [et al.eds], Birkat Shalom I, Winona Lake 2008, pp. 347-363
5. חכם ע', ספר תהלים כרך ב' (סדרת דעת מקרא), ירושלים תשמ"א.
6. כמו כן ניתן לשמוע את שיעורו של הרב עוזי ביננפלד על המזמור באתר מכון מאיר –
http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=11442
ביחידה העוסקת בשירת הים התייחסנו אל עימוד המזמור כאמצעי המקל על הבנתו. נראה כי לא תהיה מחלוקת על העימוד הבסיסי שמציע וייס:
האם תהילים קי"ד הוא מזמור בעל אופי לא קונקרטי המביע רעיונות מופשטים?
במבט ראשון נראה שלא. הלוא, כמו בשירת הים מתוארים בתהילים קי"ד דווקא אירועים קונקרטיים ושותפים לתיאור "עצמים" קונקרטיים – ים, הרים גבעות וכו'. הטלנו ספק אם שירת הים נאמרה מתוך אמונה בת קיימא המוטמעת כחלק מהווייתם הפנימית של בני ישראל; אולם, בצד תהייתנו, ניזכר כי שירת הים פותחת בה', הן בהקדמה לשירה והן במילותיה הראשונות:
אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה
היכן ה' במזמור קי"ד? האל איננו מופיע בשורת הפתיחה: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. בְּצֵאת הסתמי מדגיש את היעדרו של ה'. האל אינו מופיע ברוב המזמור, ולמעשה רק בפס' 7 הוא נזכר במפורש.
ובכלל המזמור נראה פשוט למדי –
פס' 1 -2 הם פסוקי פתיחה, פס' 7 – 8 הם פסוקי חתימה והתווך, עיקר המזמור, הוא תיאור (פס' 3 – 4) ושאלה החוזרת כמעט מילה במילה על התיאור (5 – 6).
האם לפנינו מזמור לא במיוחד מתוחכם חסר רעיונות מופשטים שנוכחות ה' בו מועטה?
נציין שכמו שירת הים, גם למזמור זה תפקיד במסורת היהודית. הוא חלק מה"הלל המצרי" הכולל את תהילים קי"ג – קי"ח שנאמר בימי שמחה ומועד. מתוך פרקי ההלל מזמור קי"ד מוכר במיוחד משום שהוא מצוי בהגדה של פסח. אנו חוזרים אפוא לשאלת המוקד – האמנם מזמור לא מתוחכם שאיננו מביע רעיונות מופשטים?
נוכחות ה'
אמנם נכון שלא כמו שירת הים, המזמור איננו מזכיר בפתיחה את ה'; אולם הוא נוקט באמצעי מעודן יותר – הוא מנכיח את ה' באופן סמוי, שהלוא האל נזכר בגוף שלישי בפס' 2: לְקָדְשׁוֹ, ומַמְשְׁלוֹתָיו. איזכור לא מפורש הוא חודר ומופנם יותר משום שהוא מחייב עצירה, הוא מעורר שאלה שמכריחה את הקורא לחפש בתוכו את התשובה: לְקָדְשׁוֹ של מי? ומַמְשְׁלוֹתָיו של מי? שלא כאמירות מפורשות וברורות, טקסט ששותל עמימות או חידתיות, מאלץ את הקורא לשים לב.
בספטמבר 2008 השמיע רדיו ה BBC שיר של ה Killers (להקת רוק מלאס ווגאס) ושמו "Human". השורה החוזרת בו היא "Are we human or are we dancer?". זהו שיר קליט וניתן למצוא אותו ביוטיוב (http://www.youtube.com/watch?v=RIZdjT1472Y). כששומעים את השיר ובייחוד בסיומו, המאזין איננו יכול שלא לחשוב על השאלה המוזרה – Are we human or are we dancer? בגוגל יש יותר ממאה ועשרים אלף הפניות לשיר, שחלקן מנסה לפצח את החידה. מסתבר אם כך, שסימן שאלה חזק, לעיתים, מסימן קריאה. השאלה משאירה את השומע עסוק בה, והיא ממשיכה להדהד בתוכו.
אלוהים, נוכח אפוא בתהילים קי"ד, ואולי דווקא העדר איזכורו המפורש בששת הפסוקים הראשונים נותן לו מקום שלא ניתן להתעלם ממנו.
ה' קיים גם בפס' 3 – 6, אולם כדי לחוש בנוכחותו, עלינו להבין את המטען התרבותי המסתתר בתיאור איתני הטבע שבפסוקים אלה.
מהו המטען התרבותי המהדהד את נוכחותו של ה' בקריאת פס' 3 – 6?
בתיאור הטבע המתרגש והרוקד, מונכח ה', גם כן בדרך מתוחכמת. תיאור זה רומז לתיאופניה –התגלות האל. בטקסטים על התגלות של ה' ההרים נוטפים, נמסים רועשים:
יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם-עָבִים נָטְפוּ מָיִם. ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (שופטים ה' 4 – 5)
רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים (חבקוק ג' 10)
אם כך, ההרים והגבעות הרוקדים בפס' 3 – 6 רומזים לנוכחות ה' לאור המטען התרבותי המוכר לבעל המזמר ולשומעיו.
עוד מילה על מטען תרבותי
ניתן להסביר את משמעותו של המטען התרבותי באמצעות השפה הציורית: הקריקטורה שלהלן לא תהיה מובנת ללא מושגים מוכרים ומשותפים לבעל הקריקטורה ולקהל היעד. אדם טובע צועק 1F. מה רצה הקריקטוריסט לומר? רק מי שיודע ש1F במחשב הוא "עזרה" מבין את הפנייה של הטובע אל מחשבו שנותר בחוף ואת העירוב בין הריאליה לבין הווירטואליה.
בירור נושא נוכחותו של אלוהים במזמור העלה כי איזכורו רק דרך כינויי השייכות שבפס' 2 (לקדשו, ממשלותיו), וההדהוד של עוצמתו באמצעות הרמז לתיאורי התגלות האל, דווקא מעצימים את נוכחותו בתודעת הקורא. כלומר, אף שה"אדון", "אלוהי יעקב" נזכר במפורש רק בסוף המזמור, הוא נוכח מאד דווקא משום שהוא רק נרמז קודם לכן.
האם עוסק המזמור ביציאת מצרים?
לכאורה – פשיטא, כמובן שכן. כך פותח הפסוק הראשון – בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. הים והירדן הנסוגים הם תיאור שני קצוותיו של מעשה יציאת מצרים – קריעת ים סוף בעת היציאה ממצרים ועצירת הזרימה של מימי הירדן בעת הכניסה לארץ (יהושע ג' 14 – 17). אבל כיצד קשורים ליציאת מצרים ההרים והגבעות הרוקדים, שתיאורם תופס מקום מרכזי בפרק?
יש שיראו בכך הד להר סיני בעת מתן תורה –
וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד (שמות י"ט 18).
אולם על פי המזמור הרים, ברבים, וגם גבעות זזו. למה מתכוון המשורר? ואיך זה קשור ליציאת מצרים?
התנועה במזמור
ראשית נעיר שתנועת איתני הטבע – ההרים והגבעות – חשובה במיוחד לבעל המזמור. הוא השקיע באופן מתוחכם בעיצוב תנועה זו גם בצורה וגם בתוכן. המשורר בחר בתופעה שסגל כינה "המשכה מטור לטור". וכך הוא מתארה: "יש שתיבה בטור הראשון נמשכת גם לטור השני וע"י כך מקמץ המשורר במילים".סגל מ. צ., מבוא המקרא א', ירושלים תשל"ז, עמ' 66.
אם נשלים את תיבות ההמשכה כך ייקרא המזמור:
בכל אחד מפסוקי המזמור מופיע אמצעי ספרותי זה של "המשכה מטור לטור" המקנה תחושה של זרימה ודינאמיות. מסתבר שהתופעה הספרותית הממחישה אותן איננה מוּחלת רק על איתני הטבע. היא מתחילה בצאת ישראל ממצרים, ממשיכה למנוסת הים והירדן הסב לאחור ומסיימת בריקוד ההרים והגבעות. מה משמעותה של תופעה ספרותית זו? מפרש זקוביץ:
ים וירדן נזכרים תחילה – הגבולות התואמים את הזירה של מעשה יציאת מצרים – והרים וגבעות בהמשך, ואלה יחד עם הפיכת הצורים לאגמים ולמעיינות מעידים על התרחבות והתפשטות השפעת האירועים על הבריאה כולה.זקוביץ, עמ' 84.
מהי בעצם ההשפעה הזו של יציאת ישראל ממצרים המתרחבת ומתפשטת?
ראינו לעיל שההקשר התרבותי חשוב להבנת הרמזים הצפונים במזמור. המטען התרבותי מוביל להרמז נוסף – לסיפור הבריאה. הרמז זה יהיה מובן לאור דברי זקוביץ:
ביטוי ברור יש במזמור למסורות בריאת העולם – אך לא לסיפור הבריאה המוכר לכל, המופיע בחלון הראווה של המקרא, בראש ספר בראשית…הצמד ים/נהר הולם תיאורי בריאה השבים אל מיתוס הבריאה הכנעני –אוגריתי על מלחמת בעל בשר של ים (זבל ים) ובשופט נהר בשעת הבריאה, מיתוס שהדים לא מעטים לו במקרא.זקוביץ, עמ' 82, 88.
ואמנם ייבוש נהרות, ריסון מים ונסיגתם הם חלק מתיאורי בריאה במקרא:
אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן. טז לְךָ יוֹם אַף-לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ (תהילים ע"ד 15 – 16).
יָסַד-אֶרֶץ עַל-מְכוֹנֶיהָ בַּל-תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל-הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם. ז מִן-גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן-קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן. ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל-מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם (תהילים ק"ד 5 – 8).
מה מבקש להשמיע הקשר הנרמז בין יציאת מצרים לבריאה? מהו המסר של תהילים קי"ד?
לידת עם – התחדשות בעולם
בפסוק 7 נוקט בעל המזמור באמצעי מתחוכם. הוא משתמש בפועל חוּלִי אָרֶץ שיש לו יותר ממשמעות אחת ועל כן הוא מביע עושר של רגשות ורעיונות. גם כאן נוכל להדגים בעזרת השפה הלא מילולית. הציור זה מכיל שתי משמעויות – של איש ממושקף מכיל ושל המילה האנגלית Liar. ואפשר שחודרת לתודעתנו שהאיש המצוייר כאן הוא שקרן. ניתן ליהנות מעושר המשמעויות של המילה חוּלִי בעזרת הבנת המטען הלשוני והתרבותי שהיא מכילה:
ח.י.ל משמעותו לפחוד. כך
לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי. ו יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת
(תהילים נ"ה 5 – 6).
ואם כך הארץ מוזמנת לירוא מפני ה'.
ח.י.ל פירושו גם לחולל לרקוד וממנו נגזר שם העצם מחול
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה (תהילים ל' 12).
ולפי משמעות זו הארץ מוזמנת לשמוח לנוכחותו של ה' ופועלו.
ח.י.ל כרוך גם בלידה למשל –
לֹא-חַלְתִּי וְלֹא-יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת (ישעיה כ"ג 4)
וקשור גם במעשה הבריאה – כך בנאום החכמה
בְּאֵין-תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי-מָיִם. כה בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי (משלי ח' 24 – 25).
הארץ מוזמנת, אפוא ללדת. בארץ – הכוונה לעולם כולו – מתרחשים דברים חדשים עם צאתם של בני ישראל ממצרים.
אפשר שגם פתיחת המזמור רומזת ללידה. לא ביקום אלא של עם ישראל. הפועל י.צ.א הפותח את המזמור (בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם), מתקשר ללידה –
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כ"ה 25 – 26)
וכן –
וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן (שמות כ"א 22).
כך נסגר מעגל במזמור ומובע הרעיון כי עִם לידת עַם, בעולם כולו נולדים דברים חדשים: הארץ כולה עתה רוקדת ויראה מפני ה' אלוהי יעקב.
יציאת מצרים חוללה שינוי בעולם כולו – עם ישראל נולד, ובעקבותיו מתרחשת לידה בעולם כולו.
מדוע לידת העם מחוללת שינוי ביקום?
כך מגדיר עמוס חכם את פס' 1 – 2:
ישראל יצא משעבוד להיות ממשלת קודש לה'.חכם ע', ספר תהלים (פירוש דעת מקרא), ירושלים תשמ"א, עמ' שמ"ג.
שלא כשירת הים, לא כוחו הגדול של ה' בהטבעתו את המצרים בים הוא מוקד עניינו של בעל המזמור, אלא ייעודו של עם ישראל. המזמור רואה בהושעתם של בני ישראל ממצרים צעד ראשון בשירות מטרה רחוקת טווח, ולצורך מילוי תפקיד שייחד האל לעם ישראל. העם שנולד בגאולתו משיעבוד מצרים, יהיה לממשלת קודש לה', לממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובעקבות ייעודו זה, יחול שינוי בעולם כולו.
האירועים הקונקרטיים אינם קונקרטיים
שירת הים מהללת את ה' על מעשה שזה עתה השרים היו עדים לו; שלא כשירה בשמות ט"ו מזמור קי"ד אינו עסוק בתיאור אותו אירוע קונקרטי. היכן בתיאורו ניתן למצוא את בני ישראל העוברים בחרבה? היכן המצרים הטובעים בים? אמנם הפסוק הפותח ותיאור הירדן והים מהדהדים את יציאת מצרים, אולם העובדה כי בני ישראל והמצרים סמויים מלמדים שלים הנס ולירדן הסב לאחור, יש תפקיד שהוא מעבר לאירוע הקונקרטי – הצלת אלה והטבעתם של אלה. ריקוד ההרים והגבעות ואיזכור המים שרוסנו בעת היווצרות העולם, מבהירים כי לפנינו תיאור של בריאה ושל איתני הטבע הסרים למשמעתו של אלוהים ומביעים את יראתם ממנו. זהו תיאור המבטא את גדולת ה' ואת התנועה המתחוללת בעולם בשל הייעוד המובטח לעם ישראל שתחילת התממשותה היא עם גאולתו ממצרים.
יציאת מצרים אירוע שהיה והסתיים?
תהילים קי"ד איננו מזמור העסוק בהלל והודיה לה' על הטבעת המצרים בים. בעל המזמור רואה ביציאת מצרים אירוע שהשפיע על העולם כולו. המשורר אינו רואה באירועים שתיאר מעשה חד פעמי. בשאלותיו בפס' 5 ולמעשה עד סוף המזמור – הוא עובר לזמן הווה –
מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס…. מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ… הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם.
כאילו כרגע רואה המשורר את השינויים בטבע, את יראת הטבע מפני ה', את שמחתו לפניו ואת מתן מים חיים לכל באי עולם.
הייעוד של בני ישראל, מעמדו של אלוהים בעולם, ההכרה של כל העולם במעמדו – הם חלק מתהליך המתקיים גם בהווה; תהליך החל בגאולתו ממצרים, והמשכו – התפקיד שעם ישראל מקבל על עצמו להיות ממשלת קודש לה'.
