השבוע, קרן הראל גורדון, מספרת לנו מנקודת מבטה על פרשת השבוע, פרשת בראשית.
זוהי פרשה שאפשר לדבר עליה בלי הפסקה.
העולם נברא, האדם נברא, סיפור גן עדן. כל-כך הרבה דברים שיש בתוך הפרשה הזו. אני רוצה להתייחס בפרשה הזו לנקודה קטנה ואת ההשראה לנקודה הזו קיבלתי מתמר ביאלה, היא כתבה בתוך הספר דרשוני – מדרשי נשים שזה מקבץ של נשים שכתבו מדרשים על כל מיני נושאים בתנ"ך, בעולם היהודי ובחוויות של נשים.
תמר מדברת על הפסוק – "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ".
את הפסוק הזה רובכן מכירות מהשבתות שאתן מבלות, בתוך הפסוק הזה, בעצם מתחבאת הנקודה של בריאת הקדושה.
יחד עם העולם הפיזי שנברא, הקב"ה יוצק לתוך העולם את הקדושה. הדבר הזה לא מובן מאליו, כי חלק מהמשמעות שלנו, של בני האדם בתוך העולם, זה האפשרות שלנו גם ליצור את הרובד של הקדושה.
אנחנו לא רק חיות את המובן הפיזי, את העולם הגשמי. אנחנו גם חיות את האפשרות להיות במקום שהוא מעבר. מקום שמתייחס אל החיים שלנו ואל חלק ממה שאנחנו קיימות בקדושה.
ואומרת על זה תמר ביאלה – "מהו אותו הדבר שמצא? שהמציא את הקידוש, שנאמר – "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתו" (בראשית ב, ג)ֹ אמר: יבואו ברכות וקידושים ויראה כל דבר ודבר וכל מעשה ומעשה שיש בעולם, צד חָיוֹת שבו וצד טוב שבו ועל ידי שנזכר בו אותו הצד, נתחזק אותו הדבר ונתחזק אנחנו בעצמנו ותתעכב במשהו כֵּלֶיהָ שבעולם ויתעכב במשהו כליון שבנפשנו. ועל זה נאמר "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ " (שמות, לא, לז). היא אומרת האפשרות שלנו לאחוז בנקודות של קדושה, בדברים המיוחדים, בדברים שהם מעבר רק למה שרואים, עולם הלב, עולם הערכים, עולם הנפש, הדבר הזה הוא בעצם הכוח שניתן לנו יחד עם הבריאה של השבת.
אני רוצה לברך את כולנו שבתוך כל ההיאחזות במציאות שאנחנו חיות בה היום, שנדע למצוא את הנקודות שבהן אנחנו יכולות ליצור קדושה ולנשום קדושה. במפגש עם המשפחה שלנו, בישיבה סביב שולחן השבת יחד איתנו, בלזכור לברך את הברכות ולזכור להיות במקום שזוכר שאנחנו לא רק חיות את העולם שנוצר לנו בפרשת בראשית אלא גם את הקדושה שנוצרה יחד איתה.
