השבוע, זיוה שלוש משתפת אותנו בנקודת מבטה על פרשת השבוע.
השבוע אנחנו קוראות את פרשת וישלח, נעסוק במהות החלפת שם האדם. ידוע לנו שהעיסוק בשם האדם יוצר הרבה עניין, כאשר נולד תינוק, כולם חושבים איזה שם לתת לו, איזה מהות הוא יקבל סביב השם שניתן לו, באיזו דרך יכול להיות שהוא יילך עם השם שנבחר לו.
לראשונה אנחנו פוגשות את הנושא בפרשת תולדות, כאשר היו לרבקה תאומים בבטנה, והיא קראה להם בשמות :
עשיו – על שם המראה שלו
יעקב – על שם הפעולה שעשה – הוא אחז בעקב אחיו.
בהמשך רואים את המפגש ביניהם כאשר עשיו מוכר את הבכורה שלו ליעקב באופן תמוה, תמורת נזיד עדשים ולאחר מכן רבקה משדלת את יעקב להתחפש לעשיו ולקבל את הברכה שהייתה מיועדת לעשיו, ובכך לרמות את אחיו. התגובה לדבר הזה הייתה מאוד קשה.
אני רוצה להראות לכן איך התגובה של עשיו הייתה קשורה גם לשם.
"וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ."
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה."
עשיו מייחס את השם של יעקב לפעולות שהוא עשה.
בהמשך מסופר כי עשיו שנא את יעקב שנאה גדולה. הדרכים שלהם התפצלו, יעקב בורח לחרן ומקים משפחה, עשיו נמצא באדום ומקים משפחה משלו.
כאשר יעקב מחליט ללכת מחרן לארץ ישראל הוא צריך לעבור דרך האזור של אדום ופה יש את המפגש בפרשה שלנו. יעקב מאוד חושש מהמפגש עם אחיו "וַיֵּצֶר לוֹ". למרות זאת, אנחנו יודעות שיעקב היה איש גיבור חיל. היו לו 12 ילדים.
חז"ל אומרים שהוא הכין את עצמו בשלושה אופנים – בתפילה לקב"ה, בדורון–מתנות, ובמלחמה. כאשר הוא מכין את עצמו, בין ההכנה לבין המפגש עצמו, מתקיים עוד מפגש מאוד משמעותי. המפגש הזה קורה בלילה עם איש אחד. אין לנו מושג מי האיש.
מסופר לנו שהיה מאבק מאוד קשה עם האיש הזה, וכאשר עולה השחר האיש מבקש להסתלק ויעקב אוחז אותו. האיש מבקש מיעקב שישחרר ויעקב לא מוכן אלא תמורת ברכה.
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב" ואותו איש, אומרים חז"ל שהיה שרו של עשיו או מיכאל, שואל את יעקב "מה שמך", וכשהוא אומר לו "יעקב", יש אומרים שזה היה ברור לאותו האיש. והאיש אומר לו שמעכשיו לא ייקרא שמו יעקב אלא ישראל.
מהמפגש הזה ועד למפגש של יעקב עם אחיו, פרופ' ישעיהו ליבוביץ אומר שיעקב עובר תיקון כדי לקבל על עצמו את השם החדש, שם שהוא מלשון שר– אדם שעומד בזכות עצמו, אדם מוביל, אדם שיש לו את הגב הזקוף. המסע שיעקב עובר. "במעבר ממה שהיה מסומן בחייו בשם הגנאי יעקב לקראת מה שהיה עתיד להיות מסומן בשם הנשגב ישראל, יעקב עובר שינוי של התפייסות עם אחיו, מחילה על מה שהיה".
אנחנו רואות את זה בפרשה שלנו, כאשר מסופר 5 פעמים שיעקב אוסף מנחה לאחיו עשיו. בכל מיני סיטואציות שונות הוא מביא את מנחתו :
"וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"
"מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו".
"אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה"
ברגע שהוא מגיע לעשיו פנים מול פנים במפגש הזה והם נפגשים ובוכים זה על צווארו של זה. יעקב אומר את המשפט "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח".
בשלב הזה נוצר פיוס עם העבר, ויעקב יכול לקבל על עצמו את השם ישראל. על פי פרופ' ישעיהו ליבוביץ.
ובאמת כל אחד במהות של השם שלו, במסע חייו יש דברים שהוא לוקח, ויש דברים שהוא משאיר מאחור ועושה פיוס עם העבר. לאחר הפיוס הקב"ה מתגלה אל יעקב :
"וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". יעקב מקבל על עצמו מהות אחרת.
אנחנו נמצאות בתקופה כל כך מבלבלת, יש את הקורונה, יכול להיות שיהיו בחירות רביעיות. אנחנו צריכות לזכור שבמהות שלנו, בשורש שלנו אנחנו שייכות לעם ישראל, זאת אומרת שיש לנו עמוד שדרה, אנחנו נצא מזה. אנחנו מובילי דרך וכל אחת מאיתנו תמצא את הדרך להוסיף את הנדבך המיוחד שלה לעם ישראל בעתיד.
