/ תוכנית בארי

שיעור זה הוא חלק מהקורס "הגות יהודית בעת החדשה" בהנחיית ד"ר רננה רביצקי פילזר. לחזרה לקורס לחצו כאן.

לחזרה לסדרת הקורסים המצולמים של תוכנית בארי לחצו כאן.

קישור לשיעור

תקציר:

בשיעור זה מציע דב אלבוים קריאה פרשנית במגילת העצמאות ביחס למשמעות תקומת העם היהודי בארצו. בחלקו הראשון של השיעור הוא עומד על חשיבותה של המגילה כטקסט מכונן שנכנס לקנון היהודי, המבטא את ערכיו של העם היהודי במדינת ישראל. מתוך כך הוא קורא את הפיסקה הראשונה במגילה (מקור 1), המתארת את תקומתו של העם היהודי בארצו ומציב שאלה נוקבת: מדוע בחרו מנסחי המגילה לטעון ש"בארץ ישראל קם העם היהודי"? הרי ידוע לכל שהעם היהודי לא קם בישראל! "הולדת" העם היהודי מתוארת בתנ"ך לכל המוקדם בשיעבוד מצרים (עת מגדיר פרעה לראשונה את בני ישראל כעם) או ביציאת מצרים (שם נאמר "היום הזה נעשית לעם"). אם כן, כיצד נפתחת מגילת העצמאות בהכרזה שהעם היהודי קם בארצו? האם ביקשו מנסחי המגילה לספר סיפור תקומה שאינו נכון היסטורית בכדי להצדיק את זכותו של עם ישראל על הארץ?

אלבוים מציע קריאה של חסד ומפרש את המגילה באופן שמתרגם למשמעות רלוונטית לחיים שלנו. לשם כך הוא מתחקה אחר משמעות המילה "קם" (ו"קוממיות") במסורת היהודית ומצביע על כך שהמסורת מדברת על קוממיות במובן של בניית קומות שונות. בשונה מפעולה חד פעמית של "קימה", מדובר על תהליך מתמשך של בניית קומות רבות (ראו מקורות 2-4 וההסבר המוצע להם). לאור זאת הוא מפרש את כוונת מנסחי מגילת העצמאות באופן הבא: "בארץ ישראל קם העם היהודי" – אמנם עם ישראל לא התחיל את מסעו בארץ ישראל, אולם הוא קם במובן של בניית קומות, רק כשקיבל אחריות וריבונות. אז החל לבנות בסיס איתן לתרבותו שהולכת ונבנית קומות קומות. מנסחי המגילה ביקשו להבהיר שמשימת בניית החירות והעצמאות של העם היהודי החדש שזה עתה קם היא משימה של תקומה תהליכית בעלת קומות רבות. החירות אינה רק פתיחת האזיקים של העבדות, אלא בניית תקומה בעלת רבדים.

ביטוי לרעיון הזה מוצא אלבוים בשירו של אמיר גלבוע, המוצג בסיום השיעור (מקור 5). גלבוע פותח את שירו במילים "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום". אלבוים מציע לראות בשיר כמדרש למגילת העצמאות, הדורש שאותו עם ש"קם" והתחיל ללכת, לא יסתפק בכך אלא ימשיך לבנות את הקומות הבאות שלו ויקרא שלום לכל הנפגש בדרכו.

מקורות נלווים

1. מגילת העצמאות (פיסקת פתיחה)
   בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
2. ספר ויקרא פרק כו
   (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:(יג) אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת.* פסוק זה מתאר את הסיפור הלאומי בתמצות – אלוהים לוקח את בני ישראל לעם כיוון שהוציא אותם ממצרים ושחרר אותם מעבדות. "ואשבור מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות" – מטרת המוטות הללו היא לשבור את רוח החירות של העבד. אלוהים אומר לישראל: שברתי את המוטות של העול שהיו על כתפיכם ואולך אתכם קוממיות. מכך ניתן ללמוד שמשמעות המילה 'קוממיות' אינה רק הליכה זקופה, אלא מדובר בהליכה זקופה של מי שהיה עבד והפך בן חורין ובכך היא מבטאת הצהרה קיומית על מצבו כבן חורין.
3. מדרש רבה בראשית פרשה יב פסקה ו
   (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות – תני רבי חייא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה. רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון. ר"ש אמר מאתים אמה. ר"א בר ר"ש אמר שלש מאות. קומה מאה, מיות מאתים. רבי אבהו אמר תשע מאות אמה.* כיצד ניתן להבין את הויכוח של גדולי החכמים על פירוש המילה קוממיות כקשורה לגובה האדם הראשון? בהתבסס על תפיסות רווחות בספרות ההיכלות על אודות שיעור קומתו של האל, וניסיון לתאר את ההיכלות השונים בעולם האלוהי, אלבוים מציע כי חכמי המדרש ביקשו לתאר את משמעות החירות באופן דומה של רבדים וקומות. לכן הם מתווכחים על גובהו של האדם הראשון, שהוא סמל לאדם החופשי שנברא בצלם אלוהים. בכך הם מבקשים ללמדנו שבן חורין הוא לא עניין של פעולה חד פעמית אלא תהליך. כדי להגיע למצב של "שיעור קומה" (בן חורין הוא אדם בעל שיעור קומה), האדם צריך לבנות קומות. לכן מפרשים את המילה קוממיות כקומות.
4. ספר אוהב ישראל – פרשת שקלים
   והנה תינוק הנתון במעי אמו ראשו מונח לו בין ירכותיו וכלול תלת גו תלת כנודע מספה"ק. ואז אין לו שום שיעור קומה כלל. וכאשר יוצא לאויר העולם אז נעשה לו קצת נשיאות ראש וקומה. אך עדיין הוא בתכלית הקטנות. ואח"כ הילד הולך וגדל עד אשר הושווה קומתו לאביו ולאמו וזהו אנו רואים בחוש ממש. אכן מסתמא בהנשמה של התינוק ג"כ מתנהג בדרך זה. ועם שכלו ג"כ. שבתחלה הנשמה והשכל בתכלית הקטנות והולך וגדל עד אשר נשמתו ושכלו נתגדלים ומוסיף בכל עת חכמה ובינה ודעת יתירה ולומד תורה ומצות ועוסק במע"ט ומזה בא ליראת ה' ואהבתו ית' לעבדו באמת ובתמים. ומתחזק ביתר שאת בכל פעם בעבודתו עד אשר עובד את בוראו בתכלית השלימות. כמו שהיה רצונו ית' בעת בריאת זה האדם בעולם אשר ברא את האדם ישר וחצב נשמתו היקרה מכסא כבודו ית'. והוא משלים כוונת ורצון הבריאה. ואשרי אנוש יעשה זאת. כי אדם כזה הוא דבוק תמיד בשורשו הרמה בקודש אשר משם נחצב נשמתו וע"י אתערותא דלתתא שלו בסוד מ"נ נתעורר אתערותא דלעילא בסוד מ"ד לכל השתלשלות העולמות להשפיע עליהם חכמה בינה ודעת וחסדים טובים ורחמים ושלום. וכמבואר לעיל שזה היה תכלית כוונת הבריאה:
5. פתאום קם אדם (שיר בבוקר בבוקר) / אמיר גלבוע
   פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
   וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.
   דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פָּנָיו מִבֵּין חֲרִיצֵי הַמִּדְרֶכֶת
   וְנִיחוֹחוֹת לְרֹאשׁוֹ מַדִּיפִים עֲצֵי אִזְדָּרֶכֶת.הַטְּלָלִים רוֹסְסִים וְהָרִים רִבּוֹא קַרְנַיִם –
   הֵם יוֹלִידוּ חֻפַּת־שֶׁמֶש לִכְלוּלוֹתָיו.וְהוּא צוֹחֵק גְּבוּרַת דּוֹרוֹת מִן הֶהָרִים
   וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם
   לְהוֹד אֶלֶף שָׁנִים מְפַכּוֹת בַּמִּסְתָּרִים.
   אֶלֶף שָׁנִים צְעִירוֹת לְפָנָיו –
   כְּפֶלֶג צוֹנֵן.
   כְּשִׁיר רוֹעִים.
   כְּעָנָף.פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת
   וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב כְּמוֹ הוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת.