אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי, ולכן במסורת היהודית הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים* הפותחים אותה. מכאן המנהג להתחיל באמירת סליחות בחודש אלול: בעדות המזרח מתחילים לומר סליחות למחרת ראש חודש אלול, ובקהילות אשכנז – במוצאי השבת שלפני ראש השנה.
את הסליחות אומרים בבית הכנסת במרבית הקהילות בימי החול בלבד (ולא בשבתות). במהלך כל חודש אלול, אחרי תפילת שחרית (תפילת הבוקר), נוהגים לתקוע בשופר, כדי לעורר את האנשים לסליחה לקראת הימים הנוראים.
* – כינוי לראש השנה וליום הכיפורים, ויש הכוללים בימים הנוראים גם את עשרת הימים שביניהם (א'-י' בתשרי, "עשרת ימי תשובה").
( מתוך הספרייה הוירטואלית של מט"ח )
הלימוד יוצא מתוך הרעיון של פיוטי הסליחות על-מנת לבחון את חוויית השינה והיקיצה של האדם. ננסה להבין את חווית השינה וההתעוררות כחוויות נפשיות וכתופעות חברתיות ונבחן אותם דרך פיוטים ושירים תוך בחינת התפקיד של הלחן כממד פרשני נוסף.
נשים לב שלמוזיקה יש תפקיד כפול במצבי התעוררות ושינה – מצד אחד אנחנו משתמשים במוזיקה כדי להרדים (שירי ערש למשל), ומצד שני כגורם מעורר וממריץ (שירים להרמת המוראל, למשל). בנוסף – מעניין לבחון את הקשר בין הפן הטקסטואלי לפן המוזיקאלי וכיצד הם משרתים אחד את השני.
עצמו עיניים והאזינו לפיוט "" בביצוע פרויקט 'דיוואן הלב'. נסו להיות מודעים לתחושות שהוא מעורר בכם.
בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם – קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה – מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר – בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים
וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה – לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים
וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע – בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים
אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ – יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה – וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִיםעֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר – לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים
יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ – לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים
כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם – מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים
וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר – לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים
הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ – כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה – וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים
( לחצו כאן כדי לקבל עוד פרטים על הפיוט וכאן כדי לשמוע ביצועים נוספים באתר "הזמנה לפיוט")
איך אפשר להירדם ככה?
(א) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.
(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'.
(ד) וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
(ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם
וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם.
(ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד.
(ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה.
הסערה / אלי אליהו
קוּם בֶּן אָדָם קוּם. מַה לְךָ נִרְדָּם
בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה כְּאִלּוּ כְּלוּם? אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ שֶׁהַיָּם
מִשְׁתּוֹלֵל לְלֹא רַחֵם? קוּם, הִתְעוֹרֵר,
הִתְרוֹמֵם, מִישֶׁהוּ פֹּה מֻכְרָח לִהְיוֹת אָשֵׁם.
אַתָּה מִסְתַּתֵּר כִּמְשׁוֹרֵר,
וְהַכֹּל פֹּה מְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר.
קוּם. מַהֵר. עָלֵינוּ לְהַפִּיל גּוֹרָל.
עָלֵינוּ לְהַשְׁלִיךְ
מִישֶׁהוּ.
קוּם.
(מתוך "עיר ובהלות", השער הראשון 'נבואות התורשה', עם-עובד תשע"ב, עמ' 10). אלי אליהו (נולד 1969) הוא משורר ועיתונאי ישראלי.
איך אתעורר משנתי?
האזינו לשיר בביצועה של יהודית רביץ וחשבו על הקשר שלו לדיון שלנו לגבי שינה ועֵרוּת.
מילים: לאה גולדברג, לחן: יהודית רביץ
לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין
קָשֶׁה לִחְיוֹת הַשָּׁנָה.
הַשָּׂדוֹת מְבַקְּשִׁים בְּרָכָה
הַיָּם מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה
וְאַתָּה אֵינְךָ מְבַקֵּשׁ דָּבָר.לִבִּי יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ
וַאֲנִי יְשֵׁנָה.
חֲלוֹמִי כְּבַד שְׁתִיקָה
וּמֵתַי מְהַלְּכִים בִּשְׁנָתִי
כִּבְתוֹךְ מְצוּדָה עַתִּיקָה.אֵיךְ אֶתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי
וְאֵין בְּלִבִּי אֱמוּנָה?
וְאַתָּה אֵינְךָ מְבַקֵּשׁ דָּבָר
*כל הזכויות שמורות ליוצרות ולאקו"ם
לאה גולדברג – (29 במאי 1911, ב' בסיון תרע"א, קניגסברג/קובנה – 15 בינואר 1970, ח' בשבט תש"ל, ישראל) – משוררת, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות. כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. פרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
קריאת השכמה
האזינו לשיר של "הדג נחש":
זמן להתעורר / הדג נחש
השכמה!
לא מאמין בנשק מאמין בשירה
ותיק מספיק כדי לעשות את הבחירה
בכי זה לא רע כשהמצב בכי רע
כל דמעה שמטפטפת מזכירה
בדיוק עד כמה בעלי השררה
ואנחנו לגמרי לא באותה סירה
כשמישהו על עצמו שופך חומר בעירה
איך זה שאנחנו מרגישים עם זה רעהם משתמשים בתשקורת כדי לביית ולתכנת
להחדיר לנו ת'שקר שנאמין שזה אמת
אתה קולט – אני מריח זה מסריח מהראש
אומרים לי תירגע – אז זה הזמן לחשוש
שמה שחשבתי הגיוני – לא הגיוני בהחלט
זה הספין שמסיט מהאלף אל הבֵּיתזה הזמן להתעורר הבית מתפורר
נצא מהחורים ביחד די להסתתר
תרימו את היד תפתחו את הפה
מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבהלחברי המחאה נשחרר מחמאה
כי הם חותרים להקלה לתיקונה של העוולה
ממוסר העבדים נמאס
רוצים לחיות בקלאס
אם חשוב לנו עתיד הילדים
עכשיו שוברים את הכלים
אז כלים שלי אל תשתופפו
דגלים חדשים עוד יתנוססו
הימים השחורים עוד יתמוססו
ילדים מאושרים עוד יתרוצצו
למען המחר נצא אל הכיכר
נראה לכם בדיוק מי פה נטע זר
ומי גיבור האוהל עוד יחזור
מי פה המשיח ומי פה החמוראז אחים שלי אל תשתופפו
החזיקו מעמד אל תתכופפו
אחים שלי אל תשתופפו
לא כל המוחות שלנו נשטפוזה הזמן להתעורר הבית מתפורר
נצא מהחורים ביחד די להסתתר
תרימו את היד תפתחו את הפה
מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבהזה הזמן להתעורר…
*כל הזכויות שמורות ליוצרים ולאקו"ם
