אנחנו עדים לגילויי גזענות כמעט בכל מרחבי חיינו. ברחוב הישראלי, בתקשורת, במרחבים ציבורים ולצערנו אף בכנסת. הגזענות כוללת ייחוס נחיתות לקבוצות שונות על רקע מאפיינים כללים כמו: לאום, נטייה מינית, דת, אורח חיים, מגדר וכיוב'. ביטויים ופעולות המייחסים נחיתות לקבוצות של ערבים / להטב"ים / חרדים / נשים / אתיופים / מזרחים ועוד, נוכחים במרחב הישראלי וזורעים מעגלי שנאה, פירוד, פחד ואלימות.
פרופ' יהודה שנהב מציע להגדיר את הגזענות כך:
ייחוס של נחיתות לאדם או לקבוצה, על בסיס של תכונות סטריאוטיפיות שמנוסחות בשפה ביולוגית, חברתית או תרבותית. בשיח גזעני נתפסות תכונות אלו כנחותות, כבלתי משתנות וכמהותיות לאותה קבוצה.
השיעור שלפניכם מתמקד בביטויים גזענים המופנים כלפי ערבים בעקבות הפרק הראשון מהסדרה שעת אפס, אך בד בבד מבקש להבין את הגזענות כנטייה אנושית המופנית גם כלפי קבוצות אחרות. כמו כן, לבחון את מניעיה של הגזענות ואת המחירים החברתיים שהיא תובעת מכולנו.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עיגנה במקורותיה יחס של שוויון וכבוד לכל בני האדם באשר הם. ראוי שאלה יזכירו לכולנו, גם במצבים של סכסוכים וקונפליקטים מתמשכים, את ההכרח והחשיבות על שמירת כבודם של הנבראים בצלם.
הנחיות כלליות למורים להתנהלות בשיעור
|
הקשיבו לשירו של חנן בן ארי- ויקיפדיה וקראו את המילים:
לאחר ההאזנה וקריאת המילים:
בן ארי מתאר בשירו רשימה של סטראוטיפים. סטראוטיפים הם אמונות או מחשבות הקושרות בין קבוצות חברתיות לבין תכונות מסוימות. כאשר אמונות/ מחשבות אלה עלולות להיות לא מוצדקות, לא רגישות ולא מושפעות ממידע חדש. (ההגדרה מתוך מערך שיעור סטריאוטיפים ודעות קדומות של קדמה).
חשיבה סטראוטיפית אופיינית לכל האנשים כי היא נוטה לפשט את המציאות, התפיסה הכוללנית העומדת במרכזה מקלה על הבנה וזכירה של נתונים ומשמעויות. אך באותה מידה חשיבה סטראוטיפית גורמת להטיות בהנחותינו. הטיות אלה גורמות לתפיסה גזענית ושקרית. ברגע שאמירות או תפיסות כאלה מנמקות נחיתות או עליונות של קבוצות הן הופכות לגזעניות.
תופעת הגזענות מקיפה את כל מרחבי חיינו. היא כוללת ביטויי שנאה גלויים וסמויים ובעקבותיהם הדרה, התעלמות או אפליה. היא מופנית על פי רוב כלפי קבוצות מיעוט וקבוצות מוחלשות ומעצימה את אי השיוויון הקיים ממילא ומעניקה לו הצדקה.
גזענות היא תפיסה המניחה כי קיים הבדל היררכי בין קבוצות אנושיות, אשר החברות בהן נקבעת מלידה. ההבדל מתבטא לכאורה בתכונות ממשיות או מדומות שנתפסות כמהותיות וקבועות כלפי אותה קבוצה. הגזענות רואה קבוצות מסוימות כמי שהאנושיות שלהם פגועה או נחותה. (ד"ר דפנה הירש, מופיע במערך שיעור סטריאוטיפים ודעות קדומות של קדמה)
צפו בקטע מהפרק הראשון של הסדרה שעת אפס. הפרק מציג ויכוח בין מורה ותלמידים על סוגייה חברתית ישראלית נפיצה. צפו מדקה 09:33 עד דקה 18:30.
הורידו וחלקו לתלמידים את התמליל של השיחה.
הפרק מאיר את הסיבות הרגשיות העלולות להצמיח התבטאויות מפלות ומדירות. עקבו אחרי הדיאלוג בין אמיר המורה ותלמידיו ליאן ואסי. דונו בקבוצות קטנות ב 4 שאלות לבחירתכם ושתפו את תשובותיכם במליאה.
אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת, ניתן ללמדם לאהוב. כי האהבה קרובה יותר לליבו של האדם מאשר ניגודה.
כיצד ניתן להמנע מדפוסי חשיבה גזעניים? מהו תפקידנו כאזרחי המדינה לבניית חברה מתוקנת ברוחה של מגילת העצמאות:
מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
בקבוצות: לפניכם אוסף טקסטים שקשורים לדיון בנושא גזענות. הכינו נאום "טד" בן דקה, המתמקד במניעת דפוסי חשיבה גזעניים. חשבו וכתבו יחד את הנאום, כל נאום צריך להיות מנומק ומבוסס על אזכור אחד מהמקורות שלפניכם (או מקור אחר שתביאו, באישור המורה).
החליטו מי נושא/ים את הנאום ושתפו בכתה את כל הנאומים.
| אל תכלאוני בשום כלוב אל תסכמו אותי בויקיפדיה אני הכול, אני לא-כלום אור אינסוף לבוש בגוף אז אל תכלאוני בשום כלוב ויקיפדיה / חנן בן ארי |
| הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה' תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד, יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר, הַגָּר אִתְּכֶם.
במדבר, פרק טו, טו- טז |
| לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמְּדָךְ, שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא […] וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יאֹמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; […] וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה; וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל הָאָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ה |
| כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ויקרא, פרק יט, לד |
| וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ.
בראשית, פרק א', כו-כח |
