"כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח ג)
בשנת 2009, לקראת סיום כהונה בת 22 שנים כרב הראשי של הקהילות היהודיות המאוחדות בחבר העמים הבריטי, קיבל הרב זקס את תואר "הברון זקס מאולדגייט", והתמנה ללורד בבית הלורדים. זהו המעמד הגבוה ביותר שמנהיג רוחני יהודי בבריטניה יכול לקבל, וחוץ מהרב זקס זכה לו רק הרב (לורד) עמנואל יעקובוביץ', שכיהן לפניו כרב הראשי של הממלכה המאוחדת.
הפירוש של המילה האנגלית "לורד" הוא 'שומר כיכר הלחם". כמה מתאים התואר למנהיג כה בולט, שפרשנותו ביקשה לתת מקום לקול אלוהי עבור האנושות כולה, ולא רק ליהודים. אדם שהיה מקובל על הדתות והזרמים השונים בעולם. קולו הייחודי של הרב זקס קרא תדיר לעיסוק בזהות או בסיפור היהודי, לקיום דיאלוג ושיח. הוא עורר תקווה באנושות ובאנושיות, ולא חשש לתבוע מהפרט לקחת אחריות על חייו, על קהילתו ועל העולם.
לצד זאת, הרב זקס היה מנהיג שהוביל את הקהילה היהודית בבריטניה לרנסנס חסר תקדים, ולמעורבות חברתית בבריטניה כולה. זכורה לי היטב קביעתו של טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת בריטניה, על היחס הבלתי פרופורציונלי בין כמות היהודים בממלכה המאוחדת לבין מספר הארגונים החברתיים שאותם הובילה לרווחתה ולרווחת החברה הבריטית כולה.
החירות בטלה כשהיא נעשית מובנת מאליה. אם ההורים אינם מנחילים לדור הבא את זיכרונותיהם ואת האידיאלים שלהם, מסע הדורות מתמסמס והעם נעשה אובד דרך
הרב זקס ידע להשתמש בערוצי התקשורת להעברת תורתו לקהילה היהודית ולחברה בבריטניה כולה, ותרם תדיר מדעותיו וממחשבותיו בתוכנית הרדיו הפופולרית בבריטניה "מחשבה להיום" שמשודרת ב-BBC. בתקופתו של הרב זקס כרב הראשי בבריטניה נחנך העירוב בלונדון – מיזם ששילב וחיבר בין העירוב הפיזי לבין הערבות הרוחנית והחברתית של חברי הקהילה כולה.
הוא היה סופר מוכשר שפרסם מעל עשרים ספרים; איש חינוך שבנה וחיזק את מערכות החינוך היהודיות במדינה; פילוסוף, פרופסור ומרצה מבוקש בכל העולם; מנהיג קהילתי שהוביל דיאלוגים בין דתיים; יועץ אישי למנהיגים הפוליטיים בבריטניה; חבר וידיד אישי של הנסיך צ'ארלס. האחרון אף הספיד אותו בהודעה לעיתונות שבה נאמר "קיבלתי בצער אישי עמוק את הידיעה על מותו של הרב לורד זקס. עם פטירתו איבדו הקהילה היהודית, האומה שלנו והעולם כולו, מנהיג שחוכמתו, מלומדותו ואנושיותו לא היו בני השוואה".
בשנת 2003 שירתתי כשליח הסוכנות היהודית בלונדון וזכיתי לשתף פעולה עם גילה, בתו הצעירה והמוכשרת של הרב זקס, וביחד הקמנו בית מדרש פלורליסטי לשליחים ולצוותים החינוכיים של תנועות הנוער בלונדון. לפתיחת בית המדרש הזמינה גילה את אביה, שהסכים מיד להגיע ולימד שיעור מרתק הזכור לי עד היום, על הסיפור התלמודי "תנורו של עכנאי". הרב לימד בנעימים, עם חיוך רחב, כשהוא נותן מקום לכולם, עונה על שאלות ומדגיש את חשיבות המעשה החינוכי בתנועות הנוער היהודיות הבריטיות.
כאיש חינוך הבין הרב ש"כדי להגן על מדינה צריך צבא, אך כדי להגן על ציוויליזציה צריך חינוך". בשיעור "הכורח לשאול שאלות" שבאתר "ישיבה" הוא אמר בהקשר זה "החירות בטלה כשהיא נעשית מובנת מאליה. אם ההורים אינם מנחילים לדור הבא את זיכרונותיהם ואת האידיאלים שלהם, ואינם מספרים כיצד נלחמו על חירותם וכיצד השיגו אותה, מסע הדורות מתמסמס והעם נעשה אובד דרך".
במשך השנים נהניתי לעקוב אחרי פרסומיו הרבים והמחכימים של הרב, להאזין בשקיקה לסרטונים מהרצאותיו בעולם, לקרוא את דפי פרשת השבוע שלו ולעקוב אחר כתיבתו באתר 929 באנגלית. היה משהו מרתק ושובה בקולו הבטוח בעל המבטא האנגלי המכובד שכל כך קסם לי. לצערי, דומה שמחסום השפה היווה גם מכשול של היכרות לרוב הישראלים, שעבורם הוא לא היה נגיש ולכן גם פחות מוכר.
הרב זקס דיבר על הזהות היהודית כיכולת לספר סיפור. את שיעוריי אני פותח תמיד עם ציטוט אהוב עליי במיוחד מדבריו:
אני יהודי כיוון שבהיותי בן לעמי, אני שומע את הקריאה להוסיף את הפרק שלי לסיפור הלא גמור שלו. אני שלב במסעו, חוליה מחברת בין הדורות. חלומותיהם ותקוותיהם של אבותיי חיים בתוכי, ואני השומר על הפיקדון שהותירו, היום ובעתיד.
נוח בשלום הרב זקס. את הפרק שלך כתבת וסייעת לי ולרבים אחרים לכתוב את הפרקים שלהם, כחלק מהסיפור היהודי המשותף שלנו.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
