דקה קלה על קהילה
והפעם על קהילת "תלמוד ירושלמי" – קהילת מורים ירושלמית בתחומי הרוח והמורשת, בהנחיית נגה בינג ואלון מור.
הרוח הירושלמית של חודשי החורף ליוותה את קהילת המורים אשר בחרה לעסוק השנה בשאלות הקשורות בהשבת לימודי הרוח בבתי הספר הממלכתיים בעת הזאת.
כשברקע מנשבות רוחות סוערות , וחדרי מורים עסוקים בסוגיות חינוכיות לנוכח המציאות סביבנו, מצאנו כי העיסוק בלימודי הרוח ובמקומם של אנשי הרוח הוא חיוני מתמיד.
במפגשים למדנו יחד מקורות יהודיים וישראליים מהמקרא, שירה עברית, וקטעי הגות עכשוויים, אשר באים כולם לעורר מחדש לעסוק בשאלה: מדוע ללמוד ולעסוק בלימודי הרוח? מה תכליתם? ומה מקומנו כמורים ואנשי חינוך ללמד את לימודי רוח דווקא בימים אלו?
במהלך המפגשים נתנו מקום לשיתוף האישי של חברי הקהילה אשר הציגו יוזמות ורעיונות אשר עלו בבתי הספר שלהם, לצד אתגרים וקשיים.
בנוסף אירחנו דמויות מעוררות השראה אשר הביאו בפני המשתתפים את עולמן. פרופ' אריאל הירשפלד החזיר אותנו למקורות היהודיים ולשירה העברית וביקש לעמוד על הרעיונות הגדולים והנכסים שיש בלימודי הרוח עבור עולמם של התלמידים והתלמידות. תומר בליטי-דגן, מנהל בית הספר לאומנויות ורב חילוני, הציג את תפיסת עולמו ביחס לדמותו של איש הרוח. השיח הצומח מכל מפגש, שיח עמיתים כן ופתוח, הוא הרווח המשמעותי ביותר של כל אחת ואחד מאיתנו בתהליך הזה.
בחלק מהמפגשים פתחנו בשיתוף אישי של חברי הקהילה, כך למשל כמה מהם הציגו פרשנות אישית – לפסוק "איש אשר רוח בו". הטקסטים הללו היוו היוו חלק ממפת הדרכים שלנו לטיפולוגיה של אנשי הרוח והבנת המשמעויות השונות של הוראת לימודי הרוח.
זכינו שקהילת המורים הירושלמית מורכבת מקבוצה איכותית ביותר של מורים ומורות בעלי ניסיון רב בחינוך. גיוון בתי הספר בירושלים ומגוון הזהויות של המשתתפים (דתיים, חילוניים, מסורתיים, נשים וגברים ועוד) יוצר קבוצה אשר מצליחה לייצר שיח כן, משמעותי ומצמיח. מתוך גיוון זה גם צומחות יוזמות חינוכיות של שיתופי פעולה בין מוסדות חינוכיים בעיר. אנו מאמינים שטורבינות הרוח הללו ימשיכו לנשב בתוך בתי הספר.
