ב-26.3.1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. התאריך סמוך ליום העצמאות למדינת ישראל, וליום הזיכרון לחללי צה"ל, ולכן בחרנו להציע בהקשר זה יחידת לימוד בנושא הסכם השלום. ביחידת לימוד זו נתייחס לשלום כערך בתרבות היהודית, למודל המנהיגות של בגין ושל סאדאת, ובעיקר ניזכר ונלמד על אירוע הסטורי בתולדות מדינת ישראל.
כאמור, הסכם השלום בין ישראל למצרים נחתם במרץ 1979 לאחר משא ומתן ארוך ממושך בין שני המנהיגים: מנחם בגין ואנואר סאדאת.
אנואר סאדאת
הנשיא שהוביל את צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים, מלחמה שהיתה אחת הקשות בתולדותינו.
בתחילת שנת 1978 הכריז סאדאת על נכונות להגיע לירושלים ולעשות שלום.
מנחם בגין
ראש הממשלה הראשון ממפלגות הימין של מדינת ישראל נבחר ב-1977. בגין החליט להיענות להצהרת הנשיא סאדאת והזמין אותו לירושלים. כך החל המשא ומתן לשלום עם גדולת האויבות של מדינת ישראל באותם ימים.
שני המנהיגים חוו ביקורת קשה מבית ומחוץ. שניהם שילמו מחיר על ההחלטה לעשות שלום, ושניהם ייזכרו לדורות כמי שבחרו להקריב למען השלום.
לחצו כאן לתקציר הסטורי על הסכם השלום . (כדאי להדגיש את המחירים ששני המנהיגים היו מוכנים לשלם. ראו גם בדיון המסכם).
הצעה לדיון פותח אפשרי: מהו השינוי שנדרש מן המנהיגים ומהציבור, שמאפשר לשנות התייחסות לאויב מושבע, ולהתחיל להתייחס אליו כשכן? האם זה חוזק של מנהיג או חולשה? האם לנו, כציבור, יש האופציה להסתכל על האויב גם כשכן?
אחד משיאי התהליך היה ביקורו של הנשיא סאדאת בכנסת בירושלים. בקטע הוידאו ניתן לראות קטעים מנאומיהם של יו"ר הכנסת יצחק שמיר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין:
בשיחה בכיתה כדאי לשים לב לנקודות הבאות:
לפניכם שני דפי פתיחה של עיתונים מהתקופה (לחצו על כל תמונה להגדלה באתר העיתונות ההיסטורית).
היכנסו לאתר עיתונות יהודית הסטורית , וחפשו מאמר או כותרת שתומכת בהסכם ואחת שמבטאת התנגדות. מומלץ למקד את החיפוש לשנת 1979, ולהשתמש במילות מפתח כגון "הסכם השלום", "הסכם השלום מצרים" ולשלב אותן עם שמות של פוליטיקאים שתמכו או התנגדו להסכם.
השלום עם מצרים הינו חוזה חתום בין מדינות. השלום הוא גם ערך משמעותי בתרבות היהודית-ישראלית. לפניכם שתי קבוצות של מקורות בנושא השלום:
קבוצה 1 – "בקש שלום ורדפהו"
בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ
תהילים ל"ד, 15
למה השלום מעורר תסכול, ציניות ועוד? בגלל שמדמיינים אותו כמצב.
השלום הוא ציווי, לא מצב.בכלל ייתכן שצריך לבטל את המילה "שלום", ולדבר על פעלים: "בקש שלום", "להרבות שלום". כְּמצב, השלום מעודד הזיה – חותמים והולכים לנוח או לשתות קפה ב-"ארומה". הסכסוך נתפס כמפריע לנו לעשות מה שאנו מבקשים. מכאן תחושות התסכול, שיח ההתפּכּחות ("האמנתי בפלשתינים ותראה מה קיבלנו"), וכד'. המציאות לא עמדה בצפיות שלנו.
אבל אבל… אדם לעמל יולד. ותלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אנחנו לא עושים שלום כדי לעשות את מה שנפשנו מבקשת. נפשנו מבקשת שלום. אפשר להוסיף בקריצה: אם יהיה שלום, אי אפשר יהיה לבקש אותו. ואף אחד לא פטור מלבקש אותו, ולעשות מה שאפשר כדי להרבות אותו.
פרופסור מאיר בוזגלו
כי השלום אינו כשאר המצוות. כי כל שאר המצות כציצית ומזוזה וחלה, אם תבוא לידך אתה מחויב לעשותה, אבל אין אתה מחויב לחזר אחריה. אבל השלום – אתה מחויב לחזור אחריו.
מדרש ויקרא רבה ט', ט'
קבוצה 2 – "עושה שלום במרומיו"
משמים שלום לעם
מִשָּׁמַיִם שָׁלוֹם לְעַם בְּנֵי אַבְרָהָם אֲהוּבָךְ
תִּשְׁלַח מַהֵר וְתוֹשִׁיעֵם וְיִשְׂבְּעוּ אָז מִטּוּבָךְ
וְלָהֶם תְּהִי מְנַחֵם בְּהַרְאוֹתָם אֶת הוֹד נֹעַם בֵּית מִקְדָּשָׁךְ
וּלְשָׁם תַּנְחֵם לְעִיר צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד
ר' מרדכי עבאדי
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
מתוך הקדיש
לפניכם פיסקה מתוך מגילת העצמאות:
חשבו על הנוכחות של מושג "השלום" בתרבות הישראלית. קיימו תחרות בין קבוצות בכיתה, מי יצליח להביא הכי הרבה דוגמאות:
.
הסכם השלום בין ישראל למצרים הוא תוצאה של תהליך אישי ופוליטי שעברו שני המנהיגים שהובילו את המהלך. כל אחד מן הצדדים נדרש לשינוי, לפשרה ולוויתורים. מנחם בגין הסכים לוותר על חצי האי סיני ולפנות אותו מתושביו במהלך שגרם להתנגדות חריפה מאוד בציבור. אנואר סאדאת נותק פוליטית ממדינות ערב שבחרו להחרים את מצרים ולבודד אותה בתוך העולם הערבי, כך שהמעצמה הערבית הגדולה איבדה את מעמדה. שנתיים יותר מאוחר הוא אף שילם על המהלך הזה בחייו, כשנרצח במהלך מצעד צבאי בקהיר, ב-6.10.1981.
כל קבוצה תקבל עדות אחת, ותענה על השאלות:
עדויות של שותפים וממשיכי דרכם על בגין וסאדאת:
חתימתו האמיצה על הסכם השלום מרשימה עוד יותר כאשר בוחנים את עמדותיו בשנים שקדמו לה: בתחילת שנות ה-70 ביקש בגין לפרק את ממשלת האחדות הלאומית בעקבות תכנית רוג'רס שכרכה הסכם עם מצרים בנסיגה ישראלית מסיני. טענתו היתה כי במדיניות, ממש כמו בשיירת אוניות – אם האונייה המובילה מאיטה את הקצב, עלולה האונייה האחרונה לאבד את הכיוון לחלוטין. וכך, אם תנועתו תגלה חולשה, כל המפלגות האחרות… עלולות לאבד את דרכן"…
המורשת שהשאיר לנו מנחם בגין צריכה ללוות כל מנהיג בישראל. הרגישות, ההבנה, הדבקות בעמדות עקרוניות תוך גילוי גמישות, התחשבות כנה ודאגה אמתית לצרכי הציבור ושלומו.
רוני מילוא (לשעבר שר, ח"כ וראש עיריית תל-אביב)
"ואלה שנות", עמוד 205
ישנם הסטוריונים המאמינים שיש כמה זרמים גדולים בהסטוריה, וכי זו רק שאלה של זמן עד שהם מתרחשים. אבל דרושה מקריות של מנהיגים – אחד או יותר – שירכבו על הגלים ההסטוריים האלה, כדי לממשם. אחרת, הרגע הזה של מימוש עובר לתקופה מאוחרת יותר…
סאדאת שאף לשבור את הקפאון המדיני. זו היתה אחת ממטרותיו כשיצא למלחמה ב-73' (מלחמת יום הכיפורים). אחרי המלחמה התבטא, "עכשיו אני יכול לדבר במצפון נקי כלפי בני עמי"… בעקבות ההישגים הצבאיים במלחמה הוא אמר לעצמו: עכשיו אני מוכן לשוחח עם הישראלים…
בגין היה קרוע בעניין פינוי המתיישבים מסיני… כאשר אמר בכנסת: "בלב דואב וכואב, אבל במצפון שקט, אני אמליץ לפנות את המתיישבים, כי זו הדרך המובילה לשלום", ובדברו כמעט שמעתי את ליבו נסדק.
עזר ויצמן ז"ל (לשעבר נשיא המדינה,שר, חבר כנסת)
"ואלה שנות", עמוד 217
עשרות ראשי מדינות הגיעו לכנסת לפני ואחרי סאדאת. תמיד בכל ביקור כזה היו רגעים בלתי נשכחים אבל מה שקרה כאן לפני 40 שנה היה עדיין יוצא דופן ולו רק בגלל הדברים שהגיעו לאחר מכן. זו היתה ממש פריצת הדרך. הביקור הזה פתח שער שדרכו עברו, באומץ לב מעורר הערכה, מנהיגי ישראל ומצרים.
המוני ידיעות, מאמרים וספרים נכתבו על הביקור של סאדאת בכנסת. רובם המוחלט עסק במה שהתרחש בקומות שמעלינו: בנאומים שנשאו בגין, סאדאת ופרס סָאדָאת במליאה ובפגישות הרשמיות שהתקיימו בחדרי הסיעות. הנאומים היו חשובים מאד, אבל מי שיתרכז רק בהם – יפספס את העיקר.
אחת הפגישות המרגשות היתה של סאדאת וגולדה באולם שפרינצק, פגישה שבה גולדה נתנה לסאדאת מתנה מ"סבתא לסבא". פחות מארבע שנים קודם לכן, שני האישים האלו לא ישבו באולם שפרינצק אלא בתוך בבונקרים. הם לא חילקו מתנות אלא היו מפקדי הצבאות של שני עמים. במלחמת יום הכיפורים נאבקה ישראל על נפשה, פשוטו כמשמעו, איבדה אלפי לוחמים. המצרים, ובראשם אותו סאדאת עצמו, היו אויבים מרים, אויבי נפש, שנשבעו להחריב את מדינת ישראל. יש כוח גם לרוח האנושית ולרצון לשנות את האווירה.
התוצאות לא באות מיד ואנחנו עדיין עם אתגרים לא קטנים עם המשך העשייה בהסכם הזה. אני זוכר מהביקור הזה דווקא משפט מהנאום של פרס ששמעתי באמצעות "קול ישראל בגולה". 'בעמנו אין אופוזיציה לשלום'. אנחנו צריכים היום, עם כל הקשיים והאתגרים שהיו אז ויהיו כנראה גם בעתיד לזכור את המשפט הזה".
יולי אדלשטיין (יו"ר הכנסת), מתוך אתר הכנסת
ניתן לפתוח או לסיים בצפיה בסרטונים הללו:
דיון:
