חטא העגל, שהתרחש בפרק ל"ב, יצר משבר עמוק ביחסים שבין ה' לעם.
מסתבר שבפרק ל"ד הצליחו משה והעם להיחלץ מהמשבר שיצר חטא העגל. אלוהים יהיה עם עמו ויעשה עבורו נפלאות (ל"ד, פסוק י'). איך זה קרה?
נזכיר שפרק ל"ג נפתח בהודעה הדרמטית של ה': כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף אַתָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ (פסוק ג'). מלאך ה' ילך לפני העם, וה' לא יעלה בעצמו בקרב העם לארץ כנען, שמא ישמידם בדרך מחמת כעסו עליהם. משה מבקש מה': וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה (פסוק י"ג). זהו עמך, אל תשאיר אותנו לבד, בלעדיך. משה רוצה את הנחיית ה' לעם כולו.
הבשורה על עזיבת ה' את העם קשה מאוד גם לעם, ותגובת האבל שלהם מתבטאת באי-ענידת העדיים:
וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא־שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו (פסוק ד').
כיצד מתנצלים? או: מה עניין העדיים? מדוע ה' דורש מהם (פסוק ה') להסיר את עדייהם, אם הם עשו את זה כבר בפסוק הקודם?
וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה־לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן־הַמַּחֲנֶה (פסוק ז')
משה מקים את אוהל מועד הרחק מן המחנה. מדוע משה מרחיק את ה' ממחנה ישראל? מה הוא מבקש להשיג בכך? האם קיבל את הגזירה שה' לא יהיה בקרב המחנה ורק מלאכו ילווה את העם?
עבודתו של משה מול ה' לא תמה. אם אכן הוא מרגיש שהריחוק שנוצר פָּתַח פתח דווקא להתקרבות של ה' לעם, והוא מנצלו כעת כדי להרחיבו. איך משה מרחיב את פתח ההתקרבות שנוצר?
וְעַתָּה אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ (פסוק י"ג)
מדוע כל-כך חשוב למשה למצוא חן בעיני ה'? מי מתקרב לה' – משה או העם? כיצד יוצרים קרבה כשריחוק בין האנושי לאלוהי הוא מהותי?
משה מבקש מה':
הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ (פסוק י"ח)
מדוע מבקש משה מה' להראות לו את כבודו? האם ה' השתכנע מבקשת משה? כיצד יודעים?
כל התשובות ועוד במאמר הדידקטי.
