שאלה:
היי,
חלקו הראשון של הפרק (א'-כ"א) מאוד מעניין, אך חלקו השני (כ"ב-ל"ד) ״מאוד יבש״. אשמח לעזרתכם בהפיכתו לרלוונטי ומעניין.
תודה רבה,
נעה.
תשובה:
נעה יקרה,
איזו שאלה נהדרת. מסתבר שב 929 ובאתר התנ"ך של מכללת הרצוג קצת שכחו משלושה עשר הפסוקים החותמים את פרק כ"א, והם לכאורה מתגמדים אל מול הדרמה המסעירה של גירוש ישמעאל והגר. והנה את באה ומבקשת לתת מקום לברית בין אברהם לאבימלך.
המחשבות שנחלוק עמך מבוססות על הפרק "ברית אברהם ואבימלך" בספרו של יונתן גרוסמן, אברהם סיפורו של מסע, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ה, עמ' 299-290.
כמובן השאלה המתבקשת היא מה עושה כאן הסיפור הזה, ולמה דווקא כאן, לאחר פרשת גירוש ישמעאל. והרי הכתוב קושר בפסוק כ"ב בין שני האירועים: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא.
הברית בין אברהם לאבימלך גם קשורה לפרק נוסף שעניינו היסטוריית היחסים ביניהם – פרק כ'. אלא מאי – פרק כ' איננו בתוכנית הלימודים. למרות שפרק כ' איננו נלמד, ניתן לשאול – כל הסיפור של גירוש הגר וישמעאל ולאחריו סיפור אברהם ואבימלך – היכן מתרחש? מסתבר שאברהם יושב בארצו של אבימלך: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב (פרק כ', פסוק ט"ו).
אפשר גם שהגעת אבימלך עם שר צבאו פיכול מרמזת על הופעה אסרטיבית למדי של מלך המקום (למה להגיע מלווה בשר צבא?!). אלא שבקשת של אבימלך דווקא מעניקה לאברהם כוח. הוא מבקש שיחסיו עם אברהם לדורות יהיו מבוססים על החסד שעשה אבימלך לאברהם. חסד זה מתואר בפרק כ'. אמנם זו בקשה המכירה בעוצמתו של איש גדול אמיד ובעל השפעה, אבל יש בה נופך של "אימא פולניה" – היא מחייבת את אברהם בתוקף החסד שעשה עימו אבימלך.
האם זכותו של אברהם על הארץ תהיה מכוח בריתות עם מלכי המקום שלהם חייב אברהם בשל חסד שעשו עימו? האם כך מתפרשת הבטחת ה' לאברהם בפרק י"ג: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (פסוק י"ז)?
בפסוק כ"ג ממהר אברהם ואומר: אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ.
אנו מצפים, אפוא, שבפסוק כ"ד יסופר על השבועה שיישבע אברהם לעושה חסדו. אלא שפסוק כ"ד איננו מתנהל על פי ציפייתנו ההגיונית.
אם נדלג לפס' ל"א נקרא קצת בהשתאות: … שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. רגע, איך בעל החסד הגובה את חובו הפך אף הוא לנשבע? איך ברית של חייב למעניק החסד הפכה לשבועה בין שווים?
מסתבר שאברהם איננו רוצה לשבת בארץ תחת חסות אבימלך, וכדיפלומט טוב הוא מעמיד מול חבותו את חבות אבימלך: למרות שאני יושב בארץ מכוח הבטחתך (פרק כ', פסוק ט"ו), עבדיך גזלו ממני באר. מעניין איך תלמידים יקראו את דברי אבימלך בפס' כ"ו:
לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי
וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם
האם תגובת אבימלך מעוררת רושם שהוא כן? נבוך? מנסה לצאת ממצב לא נעים?
בסופו של דבר אברהם הוא בעל הבאר (פסוק ל'). באר שבע שלו לא בשל חסדו של אבימלך. באר שבע נקראת על שם השבועה שנשבעו שניהם ועל שם שבע הכבשים שנתן… כן, אברהם נותן לאבימלך. הוא המעניק, הוא הנדיב הוא העושה חסד.
אז מה היה לנו כאן?
כמובן שניתן להוביל את הסיפור הזה ליותר מכיוון אחד. השורה התחתונה שכרגע פועמת עבורי בסיפור היא – כיצד קונים זכות על הארץ. והתשובה – ברגישות ובנחישות. לא בכוח הזרוע (במקרה זה כשאפשר כנראה לא לעשות כך), לא מתוך יהירות, לא מתוך הטחה – זכותי על הארץ כי אלוהים הבטיח לי; אלא מתוך התנהלות רגישה של יחסים הנבנים בהתחשבות, בחוכמה ולגמרי לא מתוך ויתור.
עוד נקודה למחשבה – הסיפור מסתיים בנטיעת אברהם אשל בבאר שבע. זהו כנראה עץ רחב ידיים בולט ונותן צל (ראי איזכורו עוד פעמיים במקרא בשמ"א כב ו' ובשמ"א לא י"ג). למה נזכר ענין זה של נטיעת האשל?
ראשית, קניית זכות על הארץ היא לא עכשיו! יש נטיעה ובנייה לטווח רחוק.
שנית, חז"ל קישרו בין נטיעת האשל לבין הכנסת אורחים: מתן מים – הבאר, וצל לצידה (וראי פרק י"ח, פסוק ד'). ואולי נחבאת פה השאלה – ארץ לשם מה? רק להגנה פיזית? היא חשובה, אבל אברהם רואה עצמו כבעל ארץ שמקדמת אורחים, שנבנית גם לרווחתם.
להרחבה:
ממורה למורה: בראשית פרק כ"א
