הדובר במזמור נ"א בתהילים מתאר עינוי נפש וגוף שבאו בעקבות חטאים שחטא. בתחינתו לאל הוא נושא תפילה לאלוהים שיחדש את חייו. מיהו האיש? במה חטא? ומה עליו לעבור די לחדש את חייו?
כתובת הפרק מייחסת את המזמור לדוד:
לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד, בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא– כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע (פס' 1).
האם תוכן המזמור תואם את כותרתו?
כותרת המזמור מצביעה על זהות המשורר – דוד המלך, ועל נסיבות כתיבת המזמור- בבוא נתן הנביא אל דוד בעקבות "בואו" שלו אֶל-בַּת-שָׁבַע. האמנם אלה נסיבות כתיבת המזמור? האמנם כתב דוד את המזמור?
בקריאה ראשונה אפשר למצוא במזמור רמזים לחטאיו של דוד. כך למשל:
– הקריאה לסליחה ולמחילת האל: חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ (פס' 3), מזכירה את המילים המופיעות בדברי דוד בסיפור: מִי יוֹדֵעַ, יחנני (וְחַנַּנִי) ה' (שמ"ב י"ב 22).
– גם ההודאה על החטא, המדגישה שהפגיעה עיקרה באל, חוזרת בשני ההקשרים. כך במזמור: לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי, וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי (פס' 6) ובהתאמה בדבריו של דוד לנתן לאחר ששמע את משל כבשת הרש חָטָאתִי לה' (שמ"ב 13).כך רש"י הקושר בין הכתובים, בפירושיו לפס' 6 בתהלים נ"א: "ואף מה שהרעותי לאוריה לא הרעותי אלא לך שהזהרת על הדבר"- מכיוון שה' הוא מקור הציווי, החטא שנעשה הוא כלפיו בלבד.
– נקודת דמיון נוספת בין הטקסטים עולה מן הדמיון המילולי שבין האמירה במזמור וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי (פס' 6) וההאשמה שמאשים נתן את דוד בסיפור, הממקדת כאמור את מושא החטא באלוהים: לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי) (שמ"ב י"ב 9).
– גם העובדה שבעל המזמור מבקש בפס' 16 הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים עשויה לתמוך בענייננו. אמנם המילה 'דמים' אינה מופיעה בסיפור דוד ובת שבע אולם התאבלותו של דוד על בנו במשך 7 ימים היא מעין בקשת 'הצלה מדמים' שלבסוף הושבה ריקם וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיָּמָת הַיָּלֶד (שמ"ב י"ב 18).
לצד זה לא ניתן להתעלם מהאסוציאציה למילה 'דמים' העולה מן ההחלטה של דוד לשלוח את אוריה אל מול פני המלחמה (שמ"ב י"א 15), ותגובתו האדישה של דוד להודעה כי המשימה בוצעה – כִּי-כָזֹה וְכָזֶה, תֹּאכַל הֶחָרֶב (שם, פס' 25). המילה 'דמים' בהקשר זה מהדהדת חטאים רבים (לא תחמוד, לא תנאף, לא תרצח).
אותם 'דמים' נקשרים גם להודעת נתן לדוד כי בהתאם למעשיו לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ–עַד-עוֹלָם (שמ"ב י"ב 10). טיעון אחרון לכך שהמזמור נאמר על ידי דוד יכול אולי לעלות מאופן כתיבת סיפור המעשה בספר שמואל. ייתכן שהטקסט המקראי מגלה יותר מאשר הוא מנסה להסתיר, ודווקא הרווח באמצע הפסוק בשמואל ב' י"ב 13 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לה'; וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, גַּם-ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ–לֹא תָמוּת, רומזת למקום שבו נועד המזמור להשתלב.כך מציע טלמון, להלן ברשימה הביבליוגרפית. בהמשך הפסוק מוזכרת סליחת ה' לחוטא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, גַּם-ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ–לֹא תָמוּת. סליחה זו, יאה לה לבוא בעקבות תפילה, שכל כולה ביטוי לחזרה כנה בתשובה, כמזמור נ"א.
האמנם כתב דוד את המזמור?
התקופה ההיסטורית העולה מהמזמור היא של חורבן וגלות, שכן המשורר מבקש לבנות את חומות ירושלים שנהרסו, כך בפס 20 הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן; תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם. עניין זה מקשה על האפשרות שמדובר בטקסט שנכתב על ידי דוד, שהרי בתקופתו עדיין לא נבנו החומות.
כך גם ההתייחסות לזבחים וקורבנות בפס' 21 אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק, עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ פָרִים, המניחה את קיומו של המקדש, מציאות שאינה מתאימה לתקופתו של דוד. אפילו אבן עזרא, בפירושו למזמור רומז שהדברים אינם מתאימים לימי דוד, באמירתו האמיצה ביחס לפס' 20¬-21 שלפיה
אמר אחד מחכמי ספרד כי אלה השניים פסוקים הוסיפם אחד מהחסידים שהיו בבבל, שהיה מתנפל לפני ה' ומתפלל המזמור הזה.באותו פירוש מוסיף אבן עזרא שיתכן שדוד אמר פסוקים אלו ב"רוח הקודש". בכך הוא מעיד על הקושי שלו עם התייחסויותיו של בעל המזמור לירושלים, למקדש ולפעולת הפולחן, התייחסויות המקדימות את זמנן.
ולצד כל אלה, יש לציין את הטיעון המרכזי לענייננו: על אף ההכרזה המייחסת את המזמור לאירוע דוד עם בת שבע, אין בו ולו התייחסות ישירה אחת לחטאים שחטא דוד – ניאוף ורצח.
אז אם לא סיפור דוד ובת שבע – מה יש במזמור?
תוכן המזמור מתאים למעשה לכל אדם חוטא הרוצה לחזור בתשובה. הוא מציג מעין מתכון לחזרה בתשובה על פי שלבים, שכל אחד מהם מוביל למשנהו. ניתן למצוא במזמור ארבעה שלבים שהחוטא יכול לעבור בדרך להתנקות וכפרה:
הרחבה – הבקשה לעוד הזדמנות… "להתחיל מהתחלה"
המחשבות על המזמור ועל הסיפור שעומד (או לא עומד) ברקע שלו הזכיר לנו את שירו של אהוד בנאי "אל תפחד". על רקע המזמור קיבלו מילות השיר משמעות עמוקה יותר. כאילו נכתב השיר על או לדוד:
אהוד בנאי – אל תפחד
מילים: אהוד בנאי
לחן: אהוד בנאיאל תפחד
אתה לא לבד
היתה זו דקירה קטנה
זעזוע פתאומי ומהיר,
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר,
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלהאז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.אל תפחד
אתה לא לבד.אם יחזור שוב רגע הפחד
אבוא להושיט לך יד
תמיד אהיה קרוב אליך
לחבק במקרה שתרעדעכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלהאז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן, כן, כן.
אל תפחד
אתה לא לבד.
לשמיעת השיר – http://www.youtube.com/watch?v=AQxqwI4VlD4
כשמקשיבים היטב למנגינה בתחילת השיר אפשר לשמוע קולות של תינוק. אלה מתאימים לרעיון שעולה מהמילים "אתה רוצה לשכוח להתחיל מהתחלה", המתארים את רצונו של אדם, שלעתים, ברגעי קושי או מצוקה, מבקש להתחיל מבראשית ולעשות את הדברים בדרך טובה יותר. הרעיון מזכיר את דבריו של מחבר המזמור המעידים על רצונו לחזור למצב התחלתי ונקי, השאיפה שייווצר בתוכו משהו חדש: לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (פס' 12). כמו בדברי אהוד בנאי גם במזמור עולה האמונה שבכל מצב של קלקול אפשר גם לתקן, ולפי המזמור יהיה זה האל שיבוא "להושיט לך יד". ההבטחה של "אתה לא לבד" בשיר תתורגם במזמור לקשר החזק בין האדם לאלוהיו.
ביבליוגרפיה
1. אדר צבי, ספר תהלים, תל – אביב 1976.
2. בר יוסף חמוטל , תהלים – תדריך לבחינות הבגרות, הרצליה 1987.
3. דובשני מנשה , ארבעים מזמורי תהלים, תל אביב 1987
4. זהרי מנחם, מקורות רש"י בפרושיו לתהלים, ירושלים 1993
5. זקוביץ יאיר , "מדרש פנים מקראי : על הכורת ההיסטורית למזמורי תהלים", בתוך : מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל, ירושלים 1991.
6. מקראות גדולות – הכתר , תהלים, 2003
7. פנחס מרדכי , מזמורי תהלים, תל אביב 1990
8. N.Sasna, The Psalms ,TLBS ,New York 1969
9. S.Talmom, 'Piskah Be’emsa Pasuq and 11 q Pas1. Textus 5 (1966) ,pp 11-21
