אֲנִי לֹא אַקְרִיב, רַעיָה הַרְנִיק
אֲנִי לֹא אַקְרִיב
בְּכוֹרִי לְעוֹלָה
לֹא אֲנִיבַּלֵּילוֹת אֱלֹהִים וַאֲנִי
עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹנוֹת
מַה מַּגִּיעַ לְמִיאֲנִי יוֹדַעַת וּמַכִּירָה
תּוֹדָה.
אֲבָל לֹא אֶת בְּנִי
וְלֹא
לְעוֹלָה(רעיה הרניק מתוך " שירים לגוני" מס' 6, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1983)
מה קשה בסיפור העקידה?
בניגוד לשיר המצוטט , ובניגוד לציפיות של רובנו אברהם לא מתווכח עם אלוהים הוא מגיב בחיוב לקריאה להרוג את בנו. הסיפור קשה בשל הפגיעה בתדמית האל המופיע כאן כאל לא מוסרי, המתכחש לצווי שלו עצמו בעשרת הדברות – לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽ֖ח. אנחנו עומדים נבוכים מול המודל שמציב אברהם כאבי האומה. אנחנו מוכנים לאמץ את ערך הכנסת האורחים שלו, את מלחמתו לצדק ולרחמים בסיפור סדום אבל נשאלת השאלה איזה ערך מנחיל הסיפור הזה?
האם מותר לרצוח את היקר לנו מכל בשם אלוהים?
למרבה ההפתעה משקלה הרב של פרשת העקידה עולה משיבוצה בתפילת שחרית, והיא תופסת מקום מרכזי בימים הנוראים, בסליחות (נוסח אשכנז) ונאמרת החל מערב ראש השנה ובמהלך עשרת ימי תשובה.תקיעת השופר בראש השנה קשורה אף היא לסיפור העקידה כדברי הגמרא:
אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל ? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל , כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
(ראש השנה טז, ע"א)
כמורים אנו מחוייבים להתמודד עם השאלה מה המסר של סיפור קשה זה? איך סיפור זה יהיה משמעותי עבור תלמידנו?
הצעה דידקטית להוראת סיפור העקידה
מומלץ לתת לתלמידים להעלות שאלות ולרשמן על הלוח תוך כדי מיונן
אני מציעה קריטריון מיון כדלקמן,אימצתי את שיטתו של אבארבאנל שבפרושו שאל על סיפור העקידה 25 שאלות. ולאחר מכן יש להתייחס לשאלות בעזרת פרשנים והוגים שהתמודדו עם שאלות אלו:
שאלות המתייחסות לאלוהים
מדוע אלוהים זקוק לניסיון? האם אינו יודע את מחשבות האדם?
שאלות המתייחסות לאברהם
מה היו מחשבותיו הפנימיות? האם הסיפור מביע קונפליקט שהיה לו?
מדוע אברהם לא מתווכח עם ה' כפי שהתווכח על הצלת סדום בבראשית י"ח?
הקרבה למולך הייתה דבר מקובל בעולם האלילי, אם כך מה גדולתו של אברהם בנכונותו להקריב את בנו?
מה ההבדל בין אברהם לבין אדם וחווה בהתייחסותם לצוו האלוהי?
האם יש אפשרות שאברהם טעה בהבנת הפנייה האלוהית אליו?
שאלות המתייחסות ליצחק
האם ידע יצחק שהוא " השה לעולה" או לא ידע?
האם שיתף פעולה עם אביו או הובל כשה לטבח?
לאן נעלם יצחק בסוף הסיפור?
מי הוא יצחק לאחר העקידה?
שאלות המתייחסות לשרה
היכן הייתה שרה? מדוע קולה אינו נשמע בסיפור?
האם סיפור מותה קשור לסיפור העקידה?
שאלות המתייחסות לכל הדורות שלאחר אברהם
מהי הירושה שקיבלנו מסיפור זה בתקופות השונות?
האם ה' זקוק לניסיון כדי לדעת?
על פי הפשט – כן. האדם הוא בעל בחירה חופשית והאלוהים לא יודע את בחירותיו ולכן רק לאחר העקידה אומר אלוהים:
יב ואַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
הפרשנות המסורתית התקשתה לקבל את הרעיון שאלוהים זקוק לניסיון על מנת לדעת את גודל האמונה של אברהם ולכן חלק מהפרשנים המסורתיים טענו שהניסיון הוא למען אברהם ולא למען אלוהים, ובכך פתרו בעיה תיאולוגית המתעוררת לנוכח היזקקות האל לניסיון.
הרמב"ן מתייחס בפירושו לשתי האפשרויות:
עניין הנסיון הוא לפי דעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה – יעשה, ואם לא ירצה – לא יעשה. ייקרא נסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל , להיות שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד (הרמב"ן בפרושו לבראשית כב1 ).
הסבר נוסף מביא ליכטליכט בספרו " הנסיון במקרא וביהדות של תקופת בית שני הוא טוען שללא סיפור העקידה היינו יודעים כי אברהם נהג בצדקה עם המלכים במלחמת כדרלעומר, וכי שמע בקול האלוהים אשר ציווהו ללכת מארצו וממולדתו אל ארץ כנען וכן שמע בקול שרה אשתו בעניין גירוש הגר וישמעאל, אבל לא היינו יודעים כי היה ירא את האלוהים בכל לבו. מסתבר כי למען שלמות דמותו של אותו צדיק, אשר נועד להיות אביהם של זרע עבדי-ה' חייבת הייתה, ההשגחה העליונה לנסותו. כלומר העקידה נועדה לקורא ולעיצוב דמותו של אברהם כאבי האמונה הישראלית.
גם הרמב"ם לא מקבל את פשט הפסוק לגבי הידיעה האלוהית שבאה לאחר הניסיון, וטוען שהידיעה לאחר הניסיון היא של בני האדם.
אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך פחד מן האל פן יהרגנו או ירושש אותו, אלא אך ורק בגלל אהבתו יתעלה ויראתו המוטלים על בני-האדם; לא בשל ציפייה לשׂכר ולא מתוך פחד מפני עונש, כמו שהסברנו בכמה מקומות. לכן אמר לו המלאך: כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה (בראשית כ"ב, 12), כלומר: במעשׂה הזה אשר בגללו יֵאָמֵר עליך ירא אלוהים ידעו כל בני-אדם מה הוא קצה גבול יראת ה'. ( הרמב"ם מורה נבוכים, ג' כד)
שאלות המתייחסות לאברהם
א. הגישה הרואה בנכונות אברהם לעקוד את בנו עניין לשבח
על פי גישה זו אברהם עמד בניסיון כי הבין שאמונה פרושה היענות מוחלטת לצו האל שלא על מנת לקבל שכר, לייבוביץ טעןישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע ,77 – 87 שניסיון העקידה עורך הבחנה בין שני סוגי מאמינים – מאמינים לשמם ומאמינים שלא לשמם. עד סיפור העקידה קיבל אברהם הבטחות רבות לריבוי זרע, ולאחר ההבטחות צוין שהוא האמין בה', ונשאלת השאלה: אם לא היו הבטחות האם היה מאמין בה'?
לדוגמה – פרק ט"ו פסוקים 6-5:
ה וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ ׃ ו וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה
על פי לייבוביץ , ההולך בדרכו של הרמב"ם, פרשת העקידה מלמדת כי כל מה שנותר לאברהם לאחר צו זה היא אך ורק עבודת ה' טהורה שאינה קשורה בשום הבטחה או שכר. וזוהי האמונה במשמעותה העמוקה ביותר.
מה ההבדל בין אברהם לבין המקריבים את בנם למולך?
כדוגמה ניתן לעיין במלכים ב' ג' 27-26:
כו וַיַּרְא֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב כִּֽי־חָזַ֥ק מִמֶּ֖נּוּ הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקַּ֣ח אוֹתוֹ שְׁבַע־מֵא֨וֹת אִ֜ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֗רֶב לְהַבְקִ֛יעַ אֶל־מֶ֥לֶךְ אֱד֖וֹם וְלֹ֥א יָכֹֽלוּ ׃ כז וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ
מלך מואב הקריב את בנו בעקבות מצוקה, ההקרבה הייתה לצורך תכלית מסוימת, הקרבת הבן הוא מעין שוחד הניתן לאלים כדי לקבל תמורה, בדרך כלל ניצחון במלחמה (כך גם בסיפור בת יפתח ובסיפור היווני על אגממון ואיפיגניה בתו). אברהם מקריב את יצחק שלא על מנת לקבל גמול, הוא מקריב את הגמול החשוב ביותר – בנו. לא מתוך חשש מעונש, שכן איזה עונש יכול להיות יותר גדול מהקרבת הבן?
כל גילויי האמונה של אברהם בפרקים הקודמים לעקידה היו מלווים בהבטחת שכר, צאצאים וארץ.
את ה"לך לך" הראשון נוהגים להשוות ל"לך לך" שלפנינו, אבל הדומה בא לדעתי ללמד על השוני. בפרק י"ב לאחר הצו מרעיף האל על אברהם ברכות, שורש ב.ר.כ מופיע 5 פעמים. הציות לצו ב"לך לך" הראשון כדאי מאוד כי הוא מלווה בתמורה.
בבראשית ט"ו 6 נאמר וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה' מה שקדם לאמירה זו היא הבטחה אלוהית לאברהם לזרע, הוא נבחן אם מאמין הוא כי ה' ייתן לו זרע למרות גילו וגיל שרה אשתו.
דרכו של אברהם מלווה בהבטחות עד לפרק כ"ב בו כל ההבטחות נשללות באמירה אחת. יתירה מכך, ההבטחה שקוימה – מתן זרע – עומדת להילקח ממנו.
מכאן שאברהם נבחן בסוג האמונה בה הוא מחזיק. האם זו אמונה לשמה או לא לשמה. מבחינה זאת, נסיונו של אברהם דומה מאוד לניסיון של איוב – האם ימשיך להאמין גם כאשר הכול נלקח ממנו?
אברהם לא שוקל את ההוראה האלוהית בכלים רציונאליים לא מפעיל את התבונה אלא רק את האמונה הגדולה והביטחון בה'. ככתוב במשלי ג 5: בְּטַ֣ח אֶל־ה' בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן. פעמיים אנחנו רואים שאברהם היה רוצה מאוד שהעקידה לא תצא לפועל כשאמר אל נעריו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם וכשאמר אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י. על פי הפשט רצה להסתיר את האמת מיצחק אבל אפשר זהביע כאן משאלת לב? קיווה שה' ימצא שה אחר. קיווה שיחזור עם יצחק אל הנערים.
במקום שכשלו אדם וחוה הוא לא כשל. חוה עוברת על צוו אלוהי לא ברור, לא מנומק ולא רציונאלי כי היא מפעילה את התבונה והסקרנות, ונמשכת לפרי מתוך תאווה לחומר ומתוך הפעלת החושים. אברהם נמצא בעולם של אמונה שאינו פועל על פי חוקים של תבונה.
אברהם כאן מציל את האנושות מהחטא הראשון ומ"ארס הנחש" דווקא בכך שהוא מקבל את היסוד הנסתר, הלא ברור הקיים באלוהות –האל לא תמיד ברור ואיננו כפוף לשום חוק.
ב. הגישה הרואה בסיפור העקידה אישור לקיומו של מוסר אלוהי
גישה זו רואה את עיקר מעשה העקידה בקריאה האלוהית לא להקריב את יצחק. כלומר, חשיבות הסיפור איננה בתחילתו אלא בסופו. על פי סוף הסיפור מתברר שהאל אינו מעונין בקרבן אדם.
פסוקים 11-12: יא וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה' מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי ׃ יב וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
לא בטול המוסר מפני הצו האלוהי הוא הלקח של הסיפור כי אם דווקא אישורו של המוסר.
רעיון זה מצוי גם בדברי ירמיהו י"ט 5
וּבָנ֞וּ אֶת־בָּמ֣וֹת הַבַּ֗עַל לִשְׂרֹ֧ף אֶת־בְּנֵיהֶ֛ם בָּאֵ֖שׁ עֹל֣וֹת לַבָּ֑עַל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּ֨יתִי֙ וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתִּי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי
וכך בדברי חז"ל (תנחומא וירא מ'):
אשר לא ציוויתי זו בת יפתח
ולא דיברתי – זה בנו של מישע מלך מואב
ולא עלתה על ליבי – זה יצחק בן אברהם.
ג. הגישה הטוענת שאברהם נכשל בניסיון ושגה בהבנת הצו האלוהי
על פי גישה זו אברהם נכשל בניסיון. בבסיס הניסיון לא עמדה השאלה האם הוא יבצע את הפקודה, אלא האם יתנגד לצוו הנורא, האם ינקוט בתקדים של סיפור סדום?
לטענת חנה ספראי:חנה ספראי " למסורת הביקורת על עקידת יצחק – ספר ישורון מ' ששר (עורך) ירושלים תשנ"ט עמ' 137-162
אין זה סיפור של נאמנות מוחלטת ונשגבת אלא דווקא סיפור על המתחים הפנימיים בחייו של המאמין. האמונה עלולה לגרור את המאמין למחוזות אסורים. ההתמסרות ללא עוררין וללא ביקורת עשויה להעמיד במבחן את אנושיותו, מוסריותו ומחויבויותיו של האדם בעולמו. העקידה היא הסיפור המאפשר לקורא לבחון מה הן גבולות האמונה. כיצד התמסרות לאמונה יכולה להפוך לחטא דתי ואנושי כאחד. אין ספק שאחת מן השאלות המרכזיות בתובנה דתית היא השאלה של האוטונומיה הדתית מול המשמעת הדתית. וסיפור העקידה מעצב אותה לכלל דרמה אישית בחייו של אברהם.
גם שולמית הר אבןשולמית הר אבן "הנסיון" בספר תסמונת דולסיניאה עמ' 135-137 סוברת שאברהם לא עמד בניסיון. אברהם נוסה אם ינהג כעובדי האלילים או יהיה המונותיאיסט הראשון שיתנגד לקורבן אדם. ואברהם לא התנגד.
ביסוס לגישה זאת קיים אולי בכך שאין עוד דיבור אלוהי לאברהם לאחר פרק כ"ב, ואף את ההוראה אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר אומר מלאך ה' ולא ה'.
האם ידע יצחק שהוא הקרבן לפני שנעקד? לאן נעלם יצחק לאחר העקידה? מה טיב היחסים בין יצחק לאביו לאחר העקידה?
ו וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃ ז וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃ ח וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽיו.
בדו שיח עם אביו מזכיר יצחק את האש והעצים אך משמיט את המילה "מאכלת" ייתכן שההתעלמות מעידה על פחדיו של יצחק. תגובתו העמומה של אברהם בפסוק 8 לא מפיגה כפי הנראה את חששותיו, ובכל זאת ישנה חזרה על הביטוי "וילכו שניהם יחדיו" גם לאחר שחשד יצחק שהוא הקרבן המשיך ללכת עם אביו ברצון.
ביטוי לדברים אלו יש במדרש המתאר את שיתוף הפעולה המלא של יצחק.
בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בו אמר לו: אבא, בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן,אלא כפתני יפה יפה , מיד ויעקוד את יצחק . כלום יכול אדם לכפות בן שלושים ושבע אלא לדעתו? … (בראשית רבה סדר וירא פרשה נו סימן ח')
בפסוק 19 נאמר וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע. יצחק איננו נזכר. האם לא שב עם אביו? העובדה שלא מוזכרת שיבתו עם אביו הולידה פרושים רבים ואציין אחד מהם:פירוש זה שמעתי לראשונה מרוני מגידוב בשיחה שקיימנו על הפרק.
בבראשית כ"ד 62 נאמר וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. מקום זה מקושר להגר בפרק ט"ז:
יג ו ַתִּקְרָא שֵׁם-ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד.
ייתכן שיצחק לאחר העקידה לא חוזר עם אביו והולך להתגורר עם הגר וישמעאל. פרוש זה מניח שהיה נתק בין אברהם לבנו לאחר העקידה. נתק המעיד על מורת רוחו של יצחק ממעשה אביו.
אסא כשראסא כשר – פרשת וירא- טעותו של אברהם אבינו (אינטרנט) מתייחס להשמטת הביטוי "אשר אהבת" המופיע בבראשית כ"ב 2 מפסוק 12:
וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
לדעתו –
לאחר שאברהם שלח את ידו אל המאכלת לשחוט את בנו, שוב אין מקום להמשיך ולתאר את יצחק בביטוי "אשר אהבת". מי ששלח את ידו אל המאכלת לשחוט את בנו, גם אם את בנו לא שחט, את אהבת בנו בלבו שחט גם שחט.
את אברהם ויצחק איננו פוגשים יחד לאחר סיפור העקידה, רק לאחר נישואיו נאמר שיצחק מביא את רבקה האהלה שרה אמו, יצחק כאמור יושב בבאר לחי רואי בראשית (כ"ד 62) ואילו אברהם יושב בבאר שבע (כ"ב 19).
איך השפיע אירוע העקידה על יצחק?
יצחק קורא לעשיו לברכו ומנמק:
א וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥ין עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃ ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי
ידוע שיצחק חי שנים רבות לאחר האירוע המתרחש בפרק זה האם ניתן להניח שתחושת המוות מלווה אותו כל העת לאחר האירוע הטראומטי של העקידה?
נאמר עוד שכהו עיניו, אולי העדיף לא לראות את המציאות? העדיף לא לדעת?
התחושה של ספק יודע ספק לא יודע מלווה אותו גם בסיפור תרמית יעקוב: האם ידע שיעקב הוא העומד מולו או לא ידע? הדבר מעוצב בסיפור בבראשית כ"ז באופן שאינו ניתן לתשובה חד משמעית והדבר נעלם מאיתנו…
אלי ויזלמתוך סיפורי ראשית- רב שיח על שאלות אנושיות בספר בראשית עמ' 316 מתייחס לשאלה –
מדוע נקרא הטרגי שבאבותינו בשם "יצחק", מלשון צחוק? לדעתו הסיבה לכך היא שכניצול, כשורד הראשון היה עליו ללמד אותנו שאפשר לסבול ולהתייאש חיים שלמים, ועדיין לא לוותר על אומנות הצחוק. יצחק, מעולם לא השתחרר מהאירועים הטראומטיים שהפרו את שלוות ילדותו, השואה משמעו המילולי- קורבן לעולה, הותירה בו צלקות והמשיכה לרדוף אותו כל ימי חייו, אך הוא שמר על היכולת לצחוק ולמרות הכול הוא צחק.
שרה – הקול החסר בסיפור
בבראשית כ"א יש לשרה תפקיד מרכזי מאוד – היא דורשת מאברהם לשלח את הגר ובנה מביתם, קולה נשמע באופן ברור המשפיע על מהלך הסיפור. ה' אומר לאברהם:
יב אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃
בסיפור העקידה שרה לא מופיעה, אברהם משכים בבוקר, אולי כדי להתחמק ממפגש עימה, והולך לעקוד את בנם ללא ידיעתה. שרה מופיעה לאחר העקידה, כאשר הכתוב מספר לנו על מותה.
בחלק מהמדרשים וכך גם בפרוש רש"י נקשר מותה של שרה לסיפור העקידה
נטל את יצחק בנו והעלהו הרים, והורידו גבעות, ובנה מזבח וסידר עצים … ואילולא שקראו מלאך מן השמים כבר היה נשחט.
כשחזר יצחק אצל אמו ואמרה לו: היכן היית, בני?
אמר לה: נטלני אבי, והעלני הרים, והורידני גבעות וכו'
אמרה: אבוי על בן של אם רווית יגון, אילולא המלאך כבר היית שחוט
אמר לה: כן
באותה שעה צווחה שישה קולות כנגד שישה תקיעות.
אמרו: לא הספיקה את הדבר עד שמתה, זהו שכתוב: " ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה",
ומהיכן בא? רבי יהודה בן רבי סימון אמר : מהר המוריה בא.
(ויקרא רבה, פרשת אחרי מות, פרשה כ, סימן ב)מסקנה מתבקשת ממדרש זה שיצחק יה בין 37 בעת העקידה נולד כשאמו הייתה בת תשעים (בראשית י"ז 17)אמו הלכה לעולה בת 127 (בראשית כ"ג 1)
בין אם המספר ביקש לרמוז לכך ששרה אכן מתה לאחר העקידה, ובין אם סיפור המוות הוכנס בידי העורך לאחר סיפור העקידה, המסר הוא אותו מסר, חייה של שרה הסתיימו כשהבינה שבנה כמעט נשחט ע"י אביו. בשירו חיי שרה כותב בנימין גלאי:מתוך הספר " לנצח אנגנך" מלכה שקד עמ' 412
וַיִּהְיוּ
חַיֵּי שָׁרָה
מֵאָה שָׁנָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁבַע שָׁנִים.
שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.וַתָּמָת –
אַךְ בֶּאֱמֶת כָּבָה נֵרָהּ יָמִים רַבִּים, רַבִּים לִפְנֵי
שֶׁמִּשְׁכָּנָהּ הָאַחֲרוֹן הָיָה עָפָר.
וְהָאֲרוֹן שֶׁבּוֹ שָׁכְבָה הָיָה עָשׂוּי כָּל-הַשָּׁנִים
זִכְרוֹן עֵצִים מְבֻקָּעִים עַל הַר אַחֵר,
עַל הַר אַחֵר, בְּאֶרֶץ מוֹרִיָּה.
הירושה שקיבלנו – "אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו הם נולדים ומאכלת בליבם"ירושה' חיים גורי מתוך הספר "לנצח אנגנך " עמ' 96
בתקופות השונות בהיסטוריה ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב אנשים שחטו את ילדיהם כדי שלא יאולצו להמיר את דתם. הם לא שמעו את הקריאה "אל תשלח ידך אל הנער" וראו באמונה באל ערך עליון העולה על ערך קדושת החיים.
דוגמה מוקדמת לכך בסיפור על חנה ושבעת בניה, כאשר הוציאו את בנה השביעי להורג:
אמרה להם אימו: הביאוהו אלי ואנשקו קצת
אמרה לו: בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות
אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה
יצתה בת קול ואמרה (תהלים קיג): אם הבנים שמחה
(גיטין פרק ה דף נז,ב)
בימינו מרבים להשוות בין סיפור העקידה לבין הנופלים במערכות ישראל, ביטוי לכך יש בשירים רבים שכתבו משוררים על כך,בספר " לנצח אנגנך" מלכה שקד עמ' 92-115 כולל השיר שפתח מאמר זה והוא פרי עטו של אם שכולה.
סיכום
יהא הפירוש שיבחר הקורא אשר יהא, המסקנה ברורה – אין להבין את מעשה העקידה באופן מילולי ולקבלו כמדריך מעשי להתנהגות אנושית.
ועוד –
בל נשכח, 70 פנים לתורה….
לדעתי, טוב שנעלה שאלות, נשמע תשובות, נציע פתרונות שהובאו בפרשנות, ניתן לגיטימציה לכל דעה, נבחן אותה ונאפשר דיון פתוח ומפרה. אל לנו לחשוש מקריאה ביקורתית, יש לזכור שהתובנה העולה מפשט הכתוב היא שבסולם הערכי של המאמין, האמונה באל עומדת מעל אהבת הורים לילדיהם, רעיון מטלטל למתבגרים המורגלים לחשוב שהם מצויים במרכז עולמם של הוריהם.
המלצה לקריאה נוספת
1. סיפורי ראשית / רב שיח על שאלות אנושיות בספר בראשית (עורכת תניא ציון) עמ' 337-293.
2. עקידת יצחק בפרשנות המיסטית והפילוסופית של המקרא / אלכסנדר אבן חן.
3. שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע / ישעיהו לייבוביץ עמ' 87-77.
"אבל פן מתאר את הפגישה בצורה ייחודית, שאין דומה לה בתולדות האומנות. דמות האוהל ואברהם מתוארים באופן המחקה את המראה הטבעי. דמות המלאכים בצללית ניתן לראותו כטבעי אך יש בו גם משהו מסתורי, לא ארצי. הצללים שרועים על האדמה באותו מישור עם אברהם . על ידי עירוב הריאליסטי והמופשט נמחקים הגבולות בין היומיומי והעל טבעי ונוצר מפגש בין שני סוגי המציאות על אותו מישור". מתוך: חולדה רז, דסי אפרתי, סיפורי האבות, מדריך למורה, גשר ורכס, 2003, עמ' 49.
