אליס: "התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל-כך לאן- "אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
"- בתנאי שאגיע לאן שהוא", הוסיפה והסבירה אליס.
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
(לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות)
ראשית העולם, ראשית האנושות או ראשית הלאום?
ספר בראשית נקרא בשמו "בראשית" מכיוון שהוא פותח במילה זו, כפי שכל הספרים בחומש נקראים על שם המילה הראשונה או השנייה המופיעה בתחילת כל ספר.
שם הספר יכול לעיתים גם ללמד על התוכן המצוי בו. בבואנו ללמוד את התוכן של ספר בראשית ראוי שנשאל את עצמנו על איזו ראשית מדובר? האם מדובר בראשית העולם כפי שמספרים פרקים א-ב או שמא בראשית האנושות כפי שמלמדים פרקים ג-יא ואולי הספר מתמקד בראשית הלאום, בשורשיו של עם ישראל, מה שניתן ללמוד מפרקים י"ב ואילך?
ספר בראשית ערוך בצורת "זום" של מצלמה. נקודת המבט הראשונה היא כללית ואוניברסאלית- בריאתו של העולם. נקודת המבט הולכת ומצטמצמת סביב גורלם של בני האנוש, ולבסוף מתמקדת בסיפורו של עם ישראל.
היה או לא היה? זאת השאלה
היסטוריונים וחוקרי מקרא רבים ניסו להתעמת עם השאלה, האם ישנה אמת היסטורית בסיפורי האבות? האם אפשר למצוא הוכחות לקיומם של אברהם, יצחק ויעקב או לקיומן של שרה, רבקה, רחל ולאה? האם סיפור יוסף ועלייתו לגדולה אכן התרחש במציאות ההיסטורית? אפשר להתייחס לשאלה זו במספר היבטים שונים:
השיטה המינימליסטית ממקמת את המחקר הארכיאולוגי במרכז ולא את הסיפור. מכיוון שלא נמצאו הוכחות בתחום הארכיאולוגיה לקיומם של האבות, הרי שניתן לקבוע בבירור שמדובר בסיפורים שאינם היסטוריים.
השיטה המקסימליסטית מעדיפה למקם את הסיפור במרכז ולומר שכל עוד לא נמצאו הוכחות הסותרות את הסיפור המקראי, ומכיוון שקשה מאוד למצוא הוכחות לקיומן של דמויות כמו האבות מלפני 3000 שנה, הרי שההוכחה היחידה המצויה בידנו היא הסיפור המקראי עצמו.
בין שתי שיטות אלו מצויה אפשרות נוספת הקובעת שאמנם אין אפשרות להוכיח באופן ממשי ומדויק את קיומם של האבות אבל פרטים מסיפורי האבות מתגלים כבעלי רקע היסטורי, תרבותי וחברתי. תעודות מאותה תקופה משקפים הלך רוח המצוי בסיפורי האבות. דוגמא אחת ניתן לתת מאוצר השמות. בתעודות שונות ממסופוטמיה של אותה התקופה התגלו שמות כמו "יעקב-אל", "לאה-אל" ו"לבן-אל". ההיסטוריה המשפטית בסיפורי האבות באה לידי ביטוי גם בתעודות החיצוניות. כמו תשלום כספי לאיש במקרה של בעילת אשתו על ידי איש אחר, חוק המתבטא בסיפורם של אברהם ושרה אצל אבימלך מלך גרר (ונרחיב על כך בהמשך). ניתן למצוא גם תעודות המלמדות על המציאות האתנית והגיאוגרפית של אותה התקופה: שבטים שמיים המסתובבים בקרבתן של ערים גדולות. שיטה זו אומרת שאמנם אין אפשרות להוכיח באופן מדויק את קיומם של סיפורי האבות, אבל אפשר בהחלט לומר שהאופן שבו נכתבו סיפורי האבות תואם לזמן ולתקופה בה חיו.משה ויינפלד, "תקופת האבות- רקעה ההיסטורי החברתי", עולם התנ"ך- בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ז, 89- 90
להיות או לא להיות זאת לא השאלה
שיטות אלו מייצגות את תחום חקר ההיסטוריה של המקרא. ישנה אפשרות אחרת להתייחס לשאלה. האפשרות הזו אינה מגיעה מחקר המקרא אלא מתייחסת לפן התרבותי של המקרא ואומרת שהשאלה בדבר קיומם של האבות אינה באמת רלוונטית. גם אם לא ניתן להוכיח מציאות היסטורית מסיפורי האבות, סיפורים אלו הם חלק בלתי נפרד מהמטען התרבותי של עם ישראל ובשל היותם כאלה הם משפיעים על זהותו ותודעתו.
האם מישהו מאיתנו שואל אם המלט היה או לא היה? האם הרקולס היה או לא היה? גם לגבי סיפורי ראשית זו לא השאלה המהותית כיוון שהעניין המרכזי הוא התודעה. ובתודעה הכללית היה אברהם וגם היה "לך-לך".
כולנו בני אברהם
אבל אנחנו גם הנכדים של תרח, אבי אברהם.
ועכשיו אולי הגיע זמן הנכדים לעשות
לאביהם מה שהוא עשה לאביו,
ששבר את תרפיו ואליליו, את דתו ואמונתו.
אבל גם זאת תהיה התחלת דת חדשה.
(יהודה עמיחי)
למה דווקא אברם?
אברם נבחר להיות האדם שיביא ברכה לכל משפחות האדמה. חמש פעמים מוזכרת המילה ברכה בפסוקים הראשונים של הפרק. מילה מנחה זו מעידה על שפע שינתן על ידי האל לכל גויי הארץ.
הפרק אינו מספר דבר על אברם אלא פותח בפסוקי הבחירה של אברם:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית י"ב 3-1).
מדוע דווקא אברם הוא שנבחר לעזוב את כל עברו לטובת עתיד לא ידוע? מדוע דווקא אברם הוא שדרכו תגיע הברכה לכל גויי הארץ? מה היו מעשיו של אברם בצעירותו? מהם מעשיו הטובים שבגללם נבחר? ולא פחות חשוב- מדוע הפרק אינו מספר לנו דבר על כך? אכן המקרא נוהג לקצר אבל נראה שכאן הקיצור הוא תמוה. מדוע לא מצא לנכון המקרא להראות את גדולת אברהם לפני שנבחר?נחמה ליבוביץ', עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשנ"ב, 79- 88
רמב"ן בפירושו לבראשית י"ב 1 ניסח יפה את השאלה:
והנה זו הפרשה לא ביארה כל העניין כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב את ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוה מעולם בלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ…
בתנ"ך ישנו חלל גדול וריק בנוגע לשאלת בחירתו של אברם. חז"ל ניסו להשלים את הפער באמצעות מדרשים שונים המתארים כיצד גדל אברם בבית תרח אביו סוחר הצלמים, או כיצד הושלך לכבשן האש של נמרוד. גם הרמב"ם השלים את התמונה החסרה בספרו על היות אברם כבן ארבעים להכיר את בוראו. אך מכל זאת אין הפרק מספר דבר.
לשם השוואה: האדם הראשון שנבחר על ידי האל היה נח, ועל נח מסופר כי איש צדיק היה:
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו' 9-8).
בסיפורו של נח ניתנת לקורא הסיבה באשר לבחירתו, והנה מסיפורי אברהם היא נעלמת. וכל-כך למה?
אברם הוא האדם שפותח צוהר לעולם חדש ושונה מקודמו. העולם הקודם היה עולמם של כלל בני האנוש ואילו העולם שיוצר אברם הוא עולם שבו יחסים עם האל עומדים במרכז ושמטרתו היא להגיע לסיפורם הייחודי של בני ישראל. נח היה שייך לעולם הקודם ולכן צריך היה המספר לתת הקדמה לסיפורו והסבר לעובדה שניצל מהמבול. אברם לעומת זאת פותח עולם ראשיתי אחר שאין לו חיבור עם מה שקדם לו. במרכז הראשית החדשה הזו עומד הציווי 'לך-לך', כלומר העתיד ולא העבר. הציווי מנתק את אברם מהקשר עם כל העולם שממנו בא ועל כן אולי, אין צורך ספרותי לומר מי היה אברם אלא לתאר, מי הוא הולך להיות.
מי הולך לכנען, תרח או אברם?
תחילתו של אברם בבראשית פרק י"א 32-26. בפסוקים אלו מופיעה רשימה גנאלוגית. בפסוק 31 מופיע הפרט המפתיע: תרח, אביו של אברם, הוא זה שיוצא מאור כשדים בכדי ללכת ארצה כנען!תמר ורדיגר, "חידת בחירתו של אברהם", בתוך מקראנט: http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=22249&kwd=6040 בהליכתו של תרח, אביו של אברם לארץ כנען (אליה לא הגיע בסופו של דבר) אין ציווי ואין הבטחה אלוהית. ייתכן כי בחר לעזוב את אור כיוון שהמשפחה נקלעה למשבר בעצם מות הבן הרן? אולי המשבר ממשיך כאשר מתברר ששרי היא עקרה? הסיבות לעזיבת אור כשדים אינן ברורות. יתר על כן, תרח הוא ההולך ולא אברם! הם עוזבים את אור כשדים והולכים מערבה לכיוון ארץ כנען אלא שבדרך הם נעצרים בחרן (אזור סוריה) ושם תרח מת.
הקושי מתעצם בקריאתנו בתחילת פרק י"ב שאברם מצווה לעזוב את ארצו ומולדתו, והרי כבר עזב את ארצו ואת מולדתו עם אביו, כפי שמסופר בפסוקים האחרונים של פרק י"א. רש"י בפירושו לבראשית י"ב 1 ניסח יפה את הקושי:
מארצך – והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן (!)
זאת ועוד, פניו של אברם מועדות מלכתחילה לארץ כנען והנה ה' מתגלה אליו ומצווה עליו ללכת אל המקום שלשם היו מועדות פניו ממילא!
יתכן כי לפנינו שתי מסורות שונות על מוצא הליכתו של אברם לכנען. על פי המסורת בפרק יא הלך אברם מחרן לכנען, אולם על פי מסורות אחרות (בראשית י"ב 1, ט"ו 7, נחמיה ט' 7) אברם הלך מאור כשדים לארץ כנען ולא מחרן. מסעו של תרח לחרן במסורת השנייה אינו מסופר ובאופן זה פותרת מסורת זו את הקושי שתרח הוא שהתחיל במסע לכנען ושהמסע לכנען התחיל לפני ההתגלות האלוהית.
אפשרות אחרת להסבר הקושי נעוצה באופן ההליכה. ההליכה של תרח מאור כשדים לחרן הייתה הליכה גיאוגרפית, ללא ציווי, ללא הבטחה וסיבותיה שמורות עם תרח, אבל ההליכה של אברם מחרן לארץ כנען היא הליכה אחרת. נראה כי הציווי: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ אינו בהכרח ציווי גיאוגרפי, מה גם שאין האל מציין את מקום היעד. נראה כי זהו ציווי מוסרי/רוחני/דתי. כל עוד אברם מצוי בחרן, בקרבת אביו תרח, הרי שאינו יכול לצאת מארצו וממולדתו. אברם מקבל ציווי מוחלט לעזוב את המוכר לו. זוהי ההתגלות הראשונה לאברם והיא מאופיינת בהוראה על התנתקותו של אברם מכל אשר הכיר ומכל אשר ידע, מארצו, ממולדתו ומבית אביו כפי שרומז רש"י בהמשך פירושו:
אלא כך אמר לו: התרחק עוד משם וצא מבית אביך.
נמצאנו למדים שההתגלות האלהית לאברם היא התגלות מאשרת ולא התגלות המביאה למהפך. ההתגלות של ה' לאברם מאשרת את המסע המתוכנן ממילא לארץ כנען. הצו האלוהי אינו משנה סדרי עולם ואינו מסיט את המאמין מתוכניותיו אלא להפך, הצו האלוהי מגיע בכדי לאפשר למאמין להגשים את תוכניותיו. ההתגלות עצמה אמנם משפיעה על החיים בכך שנותנת להליכתו של אברם תוכן חדש, אבל היא גם מתעצבת על פי מהלך החיים של אברם.מיכה גודמן, "אברהם אברהם", בתוך אתר נאמני תורה ועבודה: http://toravoda.org.il/node/2038
"מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ"- האמנם?
בציווי האלוהי לאברם ישנה הדרגה בעלת משמעות. בתוך ההדרגה ישנו קושי מכיוון שהיא פותחת בארץ ומסיימת בבית האב. לכאורה טבעי שכאשר אדם עוזב את עברו ופונה לדרך חדשה, הוא עוזב ראשית את ביתו ורק לאחר מכן את מקום הולדתו ולבסוף את ארצו. ההדרגה הפשוטה צריכה להיות מן הקרוב אל הרחוק, והנה בציווי האלוהי ההדרגה היא שונה- מהרחוק אל הקרוב! הסדר כאן אינו הגיוני! ולפיכך נראה כי הפתרון לקושי זה שוב אינו בפן הגיאוגרפי של הציווי אלא בפן הרוחני של הציווי. אברם מצווה לעזוב את עברו, את החיים אליהם היה רגיל, את הטוב ואת הרע וללכת אל הלא נודע, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הציווי מצביע על הקושי לעזוב ומנוסח – מן הקל אל הכבד. ההליכה אינה עזיבה גיאוגרפית אלא עזיבה פנימית, ובזאת משמעותו של הציווי: "לך-לך".
ההליכה אל הלא נודע אינה דבר של מה בכך. דני סנדרסון בשירו מבטא את הלך רוחו של האדם ההולך "אל הארץ אשר אראך". האדם אינו יודע אם זה טוב או רע, האדם אינו יודע את גורלו. נמצאנו למדים מסנדרסון שציווי ה"לך-לך" הוא ציווי שצופן בחובו עתיד מבורך מחד וחשש מפני העתיד לבוא, מאידך:
הולכים אל הלא נודע
אל הלא נודע
אל הלא נודע
הולכים אל הלך תדע
אם זה טוב או רע
שם בלא נודעבלי לדעת את גורלנו
או מה יהיה כל אחד מנחש קדימה
עד היכן שהוא רואה
ובכל זאת יש הבדל אחד משמעותי בין ההליכה אל הלא נודע שמתאר סנדרסון להליכתו של אברם.
ההליכה אל הלא נודע שמתאר סנדרסון היא הליכה שיש בה משמעויות אנושיות רגילות – יציאה למסע. היינו יכולים לתאר את הליכתו של תרח בדיוק באופן הזה. הליכתו של אברם היא הליכה שונה כיוון שזו הליכה לפי צו אלוהי. הליכה שיש בה הבטחה לעתיד טוב, לייעוד ולמשמעות.
האם אברם נכשל במצוות כיבוד אב? (קצת מתמטיקה)
בקריאה ראשונה של הפרק נדמה כאילו עזב אברם את חרן לאחר מות אביו הנזכר בסופו של פרק י"א:
וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן (בראשית י"א 32).
רק שחישוב השנים מראה שאין הדבר כך. אברם עוזב את אביו בעודו בחיים. אברם יצא מחרן בן 75 (בראשית י"ב 4) ואילו אביו הולידו בגיל 70 (בראשית י"א 26). כלומר כשהיה תרח בן 145 עזבו אברם בחרן, והרי לתרח נותרו עוד 60 שנים של חיים, שכן לפי פס' 32 שלעיל מת בגיל 205! מסתבר שאברם עזב את אביו בחרן שנים רבות לפני מותו.
האם לשם קיום אמונה, אידיאל, ציווי, נכון מוסרית לעזוב את ההורים ולפגוע לכאורה במצוות כיבוד הורים? האם זוהי תכונה ראויה לאדם?
יש שיאמרו שאם הקשרים בתוך המשפחה רופפים, הרי שאז, אולי אין פגיעה במצוות כיבוד ההורים ועזיבתם, שהרי ממילא, יש ניתוק בין ההורים לבנים. האם הקשרים בין בני משפחת תרח היו מקולקלים?
קריאה מדוקדקת בסיפור בפרק יא מלמדת אותנו על קשרי משפחה קרובים והדוקים בין תרח לבין בניו:
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן–בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ (בראשית י"א 31).
חמש פעמים מופיעה המילה המנחה בן בפסוק ללמדך שתרח התייחס למשפחתו לא בניכור ולא באיבה. יכול היה המספר לכתוב רק את שמות המשפחה: אברם, לוט. בחירת הכותב לתאר את קשרי המשפחה באמצעות המילה בן אינה דבר מקרי. מסתבר שעזיבת הבן את אביו אינה יכולה להיות מוסברת באמצעות קשרי משפחה מקולקלים.
אברם מחויב היה לעזוב את בית אביו כדי לקיים את הציווי האלוהי. עם זאת, נראה כי המספר מעוניין לעדן את עזיבת האב הישיש ולפיכך מקדים את מותו המאוחר של תרח לעזיבתו של אברם.
אברם פותח בחיים חדשים ובהם לאב אין מקום. הסיפור המקראי מקמץ בתיאור רגשות, אך לא מן הנמנע לתאר את כאבו של אברם בעוזבו את עברו;(ואולי גם של תרח, שאינו מעניינו של המספר).
חנה סנש מטיבה לתאר את הכאב האפשרי של ההליכה קדימה והכמיהה אל מה שנשאר מאחור:
קול קרא, והלכתי,
הלכתי, כי קרא הקול.
הלכתי לבל אפול.אך על פרשת דרכים
סתמתי אזני בלבן הקר
ובכיתי
כי איבדתי דבר.
(חנה סנש, קיסריה, 1942)
אפשרות נוספת לשאלת עיצובו של הסיפור ולהסבר בחירתו של המספר להקדים את מותו של תרח להליכתו של אברם נעוצה במוסכמות (קונוונציות) הסיפוריות שפועלות בכל יצירת אומנות. יצירות האומנות נשענות על רשת של מוסכמות מארגנות. המוסכמות הללו מאפשרות את ההתרחשות של יצירת האומנות.אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תשמ"ח, תל אביב, 77-61 ובאתר גשר http://www.mikragesher.org.il/titles/bereshit/svivatcheker/haashara/Perek00Pasuk0Dibur03.htm הקונוונציה הסיפורית המאפשרת את ארגונו של הסיפור שלנו היא סיום הסיפור של הדמות בטרם עוברים לתיאור דמות אחרת. דרכו של מקרא היא להשלים עניין אחד ואז לעבור לעניין אחר. מכיוון שדן המקרא בפרק יא בתרח ומכאן והלאה לא יחזור לדון בו עוד, הרי שהוא מסיים בסיפור מותו של תרח, אף על פי שהסדר הכרונולוגי של האירועים נפגם. סדר העניינים במקרה זה הוא תמטי או ענייני ולא תלוי זמן.יצחק גוטליב, יש סדר למקרא, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת-גן, תשס"ט, 14, 330-329 וכך גם על פי פירושו של אבן עזרא את הפסוק האחרון בפרק י"א:
אף על פי שלא מת רק אחר צאת אברם מחרן כמו ששים שנה, להשלים ענינו, כי כן דרך המקרא.
נבואה בלתי אפשרית
בהגיע אברם לארץ כנען מתגלה אליו ה' ואומר משפט קצר ובלתי אפשרי: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת (בראשית י"ב 7). לאברם אין זרע ואשתו עקרה ואין לה ולד (בראשית י"א 30). כיצד יהיה זרע לאברם? זאת ועוד, הארץ הזאת היא ארצו של הכנעני: וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ (בראשית י"ב 6). כיצד ישבו צאצאי אברם שלא נולדו בארץ לא להם?
אברם יכול היה להתווכח, לצחוק, לבטל את הדברים, ובמקום זאת אינו אומר דבר ובונה מזבח לה' הנראה אליו. אולי בעצם מעשה זה מתגלה לנו לראשונה צד בדמותו של אברם: דמותו של המאמין האולטימטיבי.
האם אברם קיים את הציווי האלוהי?
על פי הכתוב המקראי אברם קיים את הציווי האלוהי: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' (בראשית י"ב 4). כמו כן ניתן לראות כי אברם מגיע לארץ כנען ומקיים כפשוטו את מצוות לך-לך כאשר נודד בארץ כנען משכם לאזור בית אל והעי וכלה בנגב.
ולא רק שמקיים מצוות לך-לך לארץ כנען וסובב לאורכה ולרוחבה של הארץ אלא גם בונה מזבחות, קורא לה', קורא בשם ה' וממשיך לשמוע את דבר ה' אליו. שוב, נראה כי אברם הוא המאמין האולטימטיבי הנשמע לחלוטין לדברי האלוהים.
אולם אפשר שלא רק ביחסו לה' מתגלה אברם בסיפור. אברם קיבל את הציווי המיועד רק לו: "לך-לך" והוא מרחיב את הציווי האישי ולוקח עמו את אשתו, אחיינו ועבדיו:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית י"ב 5).
אם נרצה להסביר את הליכתו זו של אברם נוכל לומר שאשתו היא חלק בלתי נפרד ממנו ושללא עבדיו ורכושו לא יוכל להתקיים, ועל כן בכל זאת מתקיים הציווי. אבל מדוע אברם לקח עמו את לוט אחיינו?
אם נחזור לפרק י"א נוכל למצוא תשובה אפשרית לדבר. הרן, אביו של לוט מת באור כשדים, עוד לפני היציאה למסע. לא מן הנמנע לשער כי אברם, אחיו הבכור של הרן אימץ את לוט היתום שיכול להיחשב לבנו וליורשואלחנן סמט, "פרשת לך-לך ניסיון כפול", מתוך האתר של ישיבת הר עציון: http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?koteret=שיעורים+על+ספר+בראשית&subject=פרשה+בראשית#3 יתכן שזוהי הסיבה להצטרפותו של לוט למסע אברם. אם נכון הדבר, הרי שמתגלה לפנינו דמותו האנושית והאמפאטית של אברם.
פסוקים 20-10: אכזבה מהמאמין האולטימטיבי?
תפנית דרמטית חלה בפרק במחציתו. בתשעת הפסוקים הראשונים בפרק הדמות המרכזית שניצבה מול אברם היה ה' ומרכז הסיפור נעוץ היה ב"ארץ אשר אראך" (המילה המנחה לאורך הפסוקים היא 'ארץ'). לעומת זאת, החל מפסוק 10 והלאה אין ה' מתגלה לאברם כלל בסיפור ובמקומו ניצבות שתי דמויות אנושיות העומדות מול אברם: שרי ופרעה. הסיפור מתרחש בארץ מצרים וביחס לאישה שם (כפי שמלמדות המילים המנחות 'מצרים' ו'אישה' בפסוקים אלו). הסיפור נפתח בפס' 10 בציון העובדה כי:
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ (בראשית י"ב 10).
אברם עוזב את הארץ המובטחת לו בימי רעב ויורד למצרים.לא אומר הכתוב כמה זמן עבר מאז הגיע אברם לארץ כנען ועד לעזיבתו. האם אברם ישב שנים בנגב לפני שירד למצרים? מדוע אברם לא פנה לאלוהיו? מדוע לא ביקש את עזרתו? מדוע לו בטח בהבטחה האלוהית? הכתוב אמנם מנסה לתת הסבר למעשה זה ומדגיש כי הרעב לא היה סתם רעב אלא רעב כבד מאוד, ויחד עם זאת, אינו פותר את הקושי. רמב"ן, על פי חז"ל, לא חשש להטיל דופי במעשה זה של אברם ולומר כי חטאו של אברם הביא עונש לדורות הבאים לגלות למצרים:
גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות.
ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה.
מאידך, ניתן לומר גם כי לאברם לא היתה כל אפשרות אחרת וכדי להציל את עצמו ואת בני ביתו, לא היה מנוס אלא לרדת אל ארץ שהנהר הוא מקור חיותה (אין זה אפשרי מבחינתו לחזור לאור כשדים) ושאינה תלויה בגשמים, אל ארץ שבעה ועשירה, הלא היא ארץ מצרים. ורד"ק פירש לזכותו של אברם:
ואברם לא היה יכול לסבול הרעב כי היה כבד ומקנהו רב, ולא היו מוצאים מרעה, ועוד כי נפשות ביתו היו רבים.
נשאלת השאלה מדוע לא פנה ה' לאברם והנחה אותו?
רש"י התייחס לקושי והציע:
לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה.
חז"ל מנו עשרה ניסיונות שניסה ה' את אברם. מה תהיה פעולתו בשעת משבר? האם יקשיב לצו האלוהי? על פי חז"ל, הרעב הוא הניסיון השני של אברם (הניסיון הראשון היה בעצם הציווי 'לך-לך'). אברם אינו מקיים את הצו האלוהי בשעת משבר. שני הכוחות המנחים את אברם הוא הצו האלוהי מחד, והתודעה האנושית מאידך. התודעה האנושית צועקת לאברם להציל את עצמו ואת ביתו ולעזוב את הארץ המסכנת אותו לטובת ארץ שיכולה לתת לו חיים. דמותו של אברם אינה מעוצבת כדמות אידיאלית ועל אנושית, כזו שלא ניתן להזדהות איתה, אלא כדמות ריאלית. אברם הוא דוגמא לאדם שחווה את כישלונותיו על בשרו ונאבק עם חולשותיו. לא תמיד מצליח אברם לעמוד בערכים המנחים אותו.אוריאל סימון, "אברהם המקראי: ברכת הניגודים", בקש שלום ורדפהו, הוצאת משכל (ידיעות אחרונות), תשס"ב 55-49 ובאתר מקראנט http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9000 ובכל זאת קבעו חז"ל כי אברם עמד גם בניסיונו השני כיוון שבעצם ירידתו מצרים, הוא הציל את חייו ואת חיי אנשיו וסופו של הסיפור מסתיים בחזרתו לארץ כנען וקריאה בשם ה'.משנה, מסכת אבות פרק ה משנה ג ובפרושו של הרמב"ם למשנה: סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק חמישי עמ' רצו
למה אברם משקר?
בירידתו למצרים, משכנע אברם את שרי לומר כי היא אחותו. האם אברם שיקר?
מקריאת הסיפור המקביל בפרק כ (וביתר פירוט להלן) ניתן בפי אברם הסבר לשקר. אברם טוען שאכן שרי היא אחותו מצד אביו (בראשית כ' 12). האם הכתוב בפרק י"א תומך בדבר?
ברשימת היוחסין של משפחת תרח בפרק יא נמסר מידע רב אודות מוצאה של מלכה אשת נחור, בתו של הרן, ולא נאמר דבר לגבי מוצאה של שרי. נדמה כי שתיקתו של הכתוב בפרק י"א לגבי מוצאה של שרי בא כדי לאפשר את דבריו של אברם בפרק כ'.יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה, הוצאת עם עובד, ארון הספרים היהודי, תשס"ט, 242 הפרשנים המסורתיים ניסו לאזן את הכתוב חסר הסימטריה בפרק י"א ולומר שיסכה, בתו השנייה של הרן, היא שרי אשת אברם.
בין אם אברם שיקר ובין אם לאו, מעניין להבין מהי המוטיבציה המניעה את אברם לומר משהו כה מוזר ובעייתי ולהפקיר בכך את אשתו בידיו של מלך זר? מדוע עצם היות שרה אשתו מסכן את חייו לטעמו? וכיצד הצגתה של שרי כאחותו ישנה את המצב? מדוע מעוצבת דמותו של אב האומה שאדם המוכן לסכן את שרי אשתו כדי שייטב לו בעבורה?
אברם הוא זר בארץ מצרים כפי שהיה זר בארץ כנען. בארץ כנען נזהר אברם שלא לשבת בתוך הערים עצמן ועל כן מטה את אוהלו בקרבת הערים הגדולות העי ובית אל ולא בתוכן. גם במצרים אברם הוא גר ועל כן החוקים המקובלים אינם חלים עליו ואינם מגנים עליו. סיפור הכנסת האורחים בסדום (פרק י"ח) מבטא באופן בולט את הסכנות שעמדו בפני אורחים באותה התקופה. שרי אשתו היא אישה יפת מראה (נאמר פעמיים בכתוב) ואברם חושש שאישה יפה שכזו עלולה להוות מלכודת מוות עבורו.
כיצד משכנע אברם את שרי לומר שהיא אחותו?
אברם פונה לאשתו ומפעיל אמצעי שכנוע לא מעטים כדי לגרום לה לומר שהיא אחותו. כיצד שכנע אברם את אשתו לומר דבר שכזה, שמשמעותו שתילקח בידי איש אחר?
אברם משתמש באמצעים מוכרים לשכנוע:
אברם רוצה להינצל על חשבון שרי?
אברם אמנם אינו בוטח בהבטחה האלוהית לזרע כפי שניתנה לו. הוא מפעיל שיקול דעת רציונאלי ביותר כדי להינצל.
האם אברם ידע מראש שיינתן לו רכוש רב בעבור שרי אשתו? כיצד נבין את פס' 13 הבעייתי: לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. האם מנע פרט זה מאשתו בכוונה תחילה בדברו אליה? פרט זה נתון לפרשנותו של הקורא כיוון ש"ייטב לי" יכול להתפרש באופן חומרי, היינו קבלת רכוש כפי שמלמד פסוק 15 בפרק: וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים או יכול להתפרש על פי המשך הפסוק: וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ, כלומר הצלת הגוף ולא הטבה חומרית. המשך הפסוקים יכולים להצביע אף הם על שני הכיוונים: חייו של אברם ניצלים והוא יוצא ממצרים ברכוש כבד. הפרק אינו מביע שיפוט ערכי מפורש כלפי אותם הדברים שאמר אברם לשרי אשתו ומשאיר את השיפוט בידיו של הקורא.
מעשה אבות סימן לבנים – מדוע?
הפרשנים המסורתיים נתנו משמעות לדורות למעשיו של אברם, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" . רש"י למשל מתאר את תפילתו של אברם בשכם ובאלון מורה ומזכיר מאורעות עתידיים שיתרחשו שם. נראה כי פשט הכתוב מתאר את המקומות שאותם "קנה" אברם או הקים בהם מזבחות ובכך הקנה בעלות עליהם לכל הדורות אחריו. אברם מקדש את המקומות שיהיו קדושים לעם ישראל לעתיד לבוא.
גם ירידתו של אברם למצרים היא בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. אברם יורד למצרים בשל רעב כבד. פרעה מהווה איום עליו ועל אשתו ולבסוף נתקף בנגעים גדולים. בסופו של עניין מסולק אברם ממצרים ברכוש גדול. גם בני יעקב ירדו למצרים בשל רעב כבד ושם מתנכל פרעה להם ולצאצאיהם עד שבאות עליו ועל כל מצרים המכות הקשות. גם בני ישראל, כמו אברם, יוצאים ממצרים בסופו של דבר ברכוש גדול.משה ויינפלד, "רמזים ליציאת מצרים", עולם התנ"ך- בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ז, 95
לתקן את הסיפור
אברם מגיע לארץ כנען בציווי אלוהי ומבטא את אמונתו בהבטחה באמצעות בניית מזבחות וקריאה בשם ה'. בשלב כלשהי מתברר כי הארץ אינה פשוטה לרועי הצאן שבה ומכיוון שתלויה בהופעת גשמים ואין בה נהר גדול כפי שהיה באור או כפי שקיים במצרים, הרי שחיי הרועים שם רצופים באתגרים קשים. אברם עוזב את ארץ כנען ויורד לארץ מצרים ואלוהים אינו מתגלה ואין מכוון את צעדיו. בכך אפשר לתאר את הספק שניטע בלבו של אברם לגבי הבטחת הארץ. במצרים נלקחת ממנו אשתו ואולי כאן מופיע הספק השני בדבר ההבטחה לצאצאים.
הופעתו הראשונה של ה' בסיפור ירידתו של אברם מצרימה היא בהביאו נגעים גדולים על פרעה ועל ביתו. זוהי בעצם נקודת המפנה של הסיפור ומשמעותה היא שה' לא מפר את ההבטחה. לאחריה נפתרות כל הבעיות שעלו מרגע עזיבת אברם את ארץ כנען והגיעו למצרים. שרי מושבת אל אברם וכל המשפחה שבה ועולה לארץ כנען והפעם ברכוש רב. אברם שב אל המקום אשר בו היה בתחילה, בין בית אל ובין העי, וקורא בשם ה' במזבח אותו בנה (בראשית י"ג 4-3). זהו בעצם סיומו של סיפור ירידת אברם מצרימה.ראה מאמרו של אלחנן סמט הדן בחלוקת הפרקים בנוסח המסורה ומציע חלוקת פרקים אחרת, על פי מבנה הסיפור ותוכנו: אלחנן סמט, "פרשת לך-לך ניסיון כפול", מתוך האתר של ישיבת הר עציון: http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?koteret=שיעורים+על+ספר+בראשית&subject=פרשה+בראשית#3
סיומו של הסיפור בפרק י"ג מבהיר את הקשיים שעלו בסיפור כולו. מדוע בא רעב כבד מיד לאחר ההבטחה לרשת את הארץ? מדוע נלקחת אשתו של האיש אשר לו הובטח כי זרעו יירש את הארץ? המסר שמועבר הוא שההבטחה האלוהית, גם אם יתעכב מימושה, בא תבוא. ולא ברגע בוא תבוא, ולא בלי קשיים. ההבטחה האלוהית שניתנה בראשית פרק י"ב לא תבוא 'מן ההפך אל ההפך' (כלומר כמהפכה) אלא בתהליך, תוך כדי בחינת סבלנותו של המאמין. ה' מתגלה למאמין לא רק בדיבור ישיר, אלא גם במעשה. ה' אינו מתגלה לאברם במצרים אבל פועל בצורה כזו שתיטיב עם מושא בחירתו.
באשר לאברם שלגביו עלתה תמיהה באשר לקיום צו האלהים, נמצאנו למדים מסופו של הסיפור בי"ג 4:
וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי אֶל-מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'.
נראה כי על אף שהיה חשש באשר לצו האלוהי ועל אף שנלקחה אשתו והיתה לאיש אחר, הושב לו כל אשר היה לו והוא חוזר לארץ כנען אל המקום בו היה לפני ירידתו מצרימה וקורא שנית בשם ה'. אברם עמד בסופו של יום בניסיון קשה. הוא לא ביטל את אמונתו בהבטחה האלוהית אלא עשה ככל יכולתו כדי להציל מה שניתן להציל.
לסיכום – פרק י"ב מתאר את דמותו של אברם נהיה מהמאמין הגדול האולטימטיבי העוזב את בית אביו כדי ללכת אחר צו האל ועד לאדם הרציונאלי שאינו שם מבטחו בהצלה האלוהית במקרים של סכנת חיים ומקבל החלטות אנושיות.
הרחבה
לתקן את הסיפור 2
אם כן, תיקון ראשון של הסיפור נמצא בסיפור עצמו – בפרק י"ג.
בפרק כ' מופיע סיפור בבואה שהוא סיפור המהווה פרשנות פנים מקראית לסיפור בפרק י"ב. הסיפור מתאר את אברהם ושרה בארץ גרר, ארצו של אבימלך ואת קורותם שם אשר דומים באופן לא מפתיע לקורות אותם במצרים, רק שהפעם ישנם בסיפור מספר פרטים אשר "מתקנים" את הקשיים שעלו בפרק י"ב:
א. אברם בפרק כ אינו עוזב את הארץ אלא ממשיך לקיים את הצו האלוהי ומתיישב בנגב בארץ גרר.
ב. אברם אומר בבירור ששרה היא אמנם אחותו וכך יוצא שאין שקר בדבריו.
ג. ה' התגלה לאבימלך בחלום וגילה לו ששרה היא אשת איש.
ד. מטרת חלומו של אבימלך היא להדגיש ששרה נותרה בטוהרתה.
ה. אברם מסביר את מעשיו ואומר ש"אין יראת אלהים במקום הזה". נותר הרושם שלא נותרה בידו ברירה אלא לשקר לאנשי המקום. אנשי המקום נענשו כיוון שלא היתה בלבם יראת אלהים.
ו. אברהם אינו מוכר את שרה לאבימלך אלא מקבל פיצוי מאת אבימלך על שנלקחה שרי רק בדיעבד. בחוקי המזרח הקדום נמצא חוק המתאר מצב דומה: על לקיחת אשת איש, יקבל בעלה פיצוי כספי. אבימלך נוהג על פי חוקי המקום.
ז. אברהם נשאר לשבת בארץ גרר ומחולק לו כבוד רב.
כנראה שהיו מסורות שונות על הסכנה שארבה לנשות האבות ממלכים זרים: שרי בבית פרעה, שרי בבית אבימלך ורבקה בבית אבימלך (בראשית כ"ו). נראה כי הסיפור בבראשית י"ב הוא הקדום ביותר מכיוון שיש בו קשיים רבים. הסיפור בפרק כ' מאוחר ממנו, תלוי בו ומתקן אותו בבחינת פרשנות פנים מקראית. הסיפור בפרק כ"ו הוא המאוחר ביותר ואיננו תלוי בשני הסיפורים האחרים (לזאת נדרש לימוד אחר).
הרחבה
מתי נכתב הסיפור?
הקורא את פסוק 7 יכול, כחוקרים רבים, לפרשה כהערת ההסבר (גלוסה) ולשער כי מי שכתב את הפסוקים הללו כתבם בזמן שבו הכנעני כבר לא היו בארץ, או לא היו שליטי הארץ (ייתכן שבתקופה שבה הישראלים שלטו בה). כלומר יש כאן עמדה המנוגדת לעמדה המסורתית שעל פיה, התורה ניתנה למשה על הר סיני, בזמן שבו כנענים היו בארץ. מסיבה זו כתב הפרשן אבן עזרא בפירושו פסוק זה:
ייתכן שארץ כנען כבשה כנען מיד עם אחר. ואם אינו כן – יש לו סוד, והמשכיל יידום
אבן עזרא מציע, כפי שהציעו פרשנים רבים אחרים, שהמילה 'אז' פירושה 'אז ולא קודם'. כלומר, לפני ימי אברם עם אחר שלט בארץ ובימי אברם הכנעני כבש את אותו העם הקדום ומכאן: "והכנעני אז בארץ".
אבן עזרא אינו מסיים את פירושו כאן אלא ממשיך ומציע שאם הדבר אינו כך, יש כאן סוד שאין צורך לדבר עליו. מהו אותו הסוד? ייתכן כי הסוד אליו רמז אבן עזרא הוא שלא כל התורה כולה חוברה בידי משה בהר סיני. הפילוסוף היהודי, ברוך שפינוזה, בספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" העלה לראשונה על הכתב את האפשרות כי ייתכן שהתורה לא נכתבה בימי משה אלא בימי בית שני בידי עזרא הסופר. בכך פתח שפינוזה צוהר למה שנקרא מאוחר יותר – "ביקורת המקרא".
ביבליוגרפיה מומלצת:
1. אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תשמ"ח, תל אביב, עמ' 77-61 וגם באתר גשר
http://www.mikragesher.org.il/titles/bereshit/svivatcheker/haashara/Perek00Pasuk0Dibur03.htm
2. מיכה גודמן, "אברהם אברהם", בתוך אתר נאמני תורה ועבודה
http://toravoda.org.il/node/2038
3. יצחק גוטליב, יש סדר למקרא, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת-גן, תשס"ט, עמ' 14, 309, 330-329, 417
4. משה ויינפלד, "תקופת האבות- רקעה ההיסטורי החברתי", עולם התנ"ך – בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ז, 89- 90
5. משה ויינפלד, "רמזים ליציאת מצרים", עולם התנ"ך – בראשית, הוצאת ידיעות אחרונות, תשס"ז, עמ' 95
6. תמר ורדיגר, "חידת בחירתו של אברהם", באתר מקראנט.
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=22249&kwd=6040
7. יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה, הוצאת עם עובד, ארון הספרים היהודי, תשס"ט, 242
8. נחמה ליבוביץ', עיונים בספר בראשית, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשנ"ב, 79- 88
9. אוריאל סימון, "אברהם המקראי: ברכת הניגודים", בקש שלום ורדפהו, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תשס"ב, 55-49 וכן באתר מקראנט.
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9000
10. אלחנן סמט, "פרשת לך-לך ניסיון כפול", מתוך האתר של ישיבת הר עציון http://www.etzion.org.il/vbm/search_results.php?koteret=שיעורים+על+ספר+בראשית&subject=פרשה+בראשית#3
11. איציק פלג, "אברם – ה"ציוני" וה"יורד" הראשון", על הפרק – כתב עת למורים לתנ"ך בבתי הספר הכללים, כרך 14, הוצאת משרד החינוך התרבות והספורט, תשנ"ח, 25- 31.
