האם מעשי דור מגדל בבל היו לא בסדר? / האם הם בכלל חטאו?
יש הנותנים לסיפור בבראשית י"א כותרת "חטא דור הפלגה", לאמור חטאי הדור שבו נפלגה הארץ. קריאה נקייה ובלתי משוחדת בסיפור מגדל בבל עשויה להעלות תהייה – האם מתואר כאן חטא? האם מה שעשו בני דור הפלגה לא היה בסדר? בעייתי?
אם נעקוב בקפדנות אחרי התיאור, פסוק אחר פסוק, ונבחן את מעשיהם ודבריהם ניתן להגיע למסקנה שאין בסיפור משהו שניתן להבינו כחטא: דיבור בשפה אחת עשוי להיות מצב אידיאלי בו יש תקשורת בין בני אדם במקומות שונים, הנסיעה מזרחה יכולה להיות מילוי הצו למלא את הארץ, ההתפתחות הטכנולוגית של שריפת לבנים, המנצלת את חומר הגלם הנמצא בבקעה – חמר, ראויה להערכה, בניית עיר איננה חטא, מגדל גבוה יכול להיות משהו טוב ויעיל (לתצפיות, הגנה וכו') וגם הרצון להיות ביחד (אחרי שכבר נסעו…) הוא טבעי ולא בעייתי.
אז מי אומר שהם בכלל חטאו?
הטקסט לא אומר במפורש שהם חטאו, לא נאמר שהם עשו הרע בעיני ה'. מצד שני אלוהים מתערב, מפסיק את פעילותם.
האם יש קשר בין פעולות האל לבין מעשה האדם?
פעילות האדם מתוארת בפסוקים 1 – 4 ופעילות האל מתוארת בפסוקים 5 – 8. ניתן לראות בין שני החלקים קשר לשוני. בשני החלקים מופיעים ביטויים דומים. לדוגמא, המילה הָבָה מופיעה הן בתיאור מעשה האדם בפסוק 3 והן בתיאור מעשה האל בפסוק 7. הביטוי עִיר וּמִגְדָּל מופיע הן בתיאור מעשה האדם בפסוק 4 והבן בתיאור מעשה האל בפסוק 5. באמצעות הקשרים הלשוניים ניתן לסמן קשרים בין החלק המתאר את מעשי בני האדם לבין החלק המתאר את מעשה האל. איתור קשרים אלו מגלה שהטקסט כתוב במבנה כיאסטי.
אם נתבונן בטקסט כפי שהוא מועמד כאן, כשהשורה השביעית היא האמצע יווצר מבנה בו קשר בין השורות 1 – 13, 2 – 12 וכו'.
מה משמעות המבנה המקביל?
לעיתים איתור מבנה בו הקבלה כיאסטית תורם להבנת ביטוי לא שגרתי ולהשלמת מידע. במקרה שלנו מיקום אֶרֶץ שִׁנְעָר מוסבר בשורה המקבילה לו – בָּבֶל.
לעיתים מבנה כיאסטי מדגיש רעיון שיש בכתוב. דוגמא מובהקת לכך היא האמירה שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (בראשית ט' 6) בה המבנה המקביל הכיאסטי מדגיש שישנה הקבלה והתאמה בין המעשה לתוצאה, ואת הרעיון של מידה כנגד מידה.
בסיפור מגדל בבל התערבות האל איננה רק הפסקת פעילותם של בוני המגדל אלא היא יוצרת מצב הפוך למה שהם רצו. הם דיברו בשפה אחת, ובסוף הסיפור – בשפות רבות. הם לא רצו לפוץ על פני כל הארץ ובסוף אלוהים הפיצם על פני כל הארץ. בוני העיר והמגדל עבדו במרץ והתלהבות, המילה הָבָה החוזרת בדבריהם (פס' 5) מבטאת זירוז והתלהבות, ובסופו של הסיפור נאמר וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר (פס' 8).
המבנה הכיאסטי מדגיש שהמצב שנוצר כתוצאה מהתערבות האל הוא הפוך למצב אותו רצה האדם.
מה הפוטנציאל הבעייתי במעשיהם של בוני מגדל בבל?
ניתן לראות שאנשי מגדל בבל היו רק בתחילת דרכם: וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, אולם בדברי האל ניתן לראות חשש מהעתיד, מהמצב אליו הם עשויים להגיע, מהדברים שעתידים לקרות אם הם ימשיכו במעשיהם: וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
מדוע זו התחלה לא טובה? מדוע הכיוון בו הם פועלים הוא בעייתי בעיני האל?
ניתן למצוא בטקסט מספר אפשרויות בהן טמון הפוטנציאל הבעייתי של דור מגדל בבל.
א.שָׂפָה אֶחָת
את המילה אֲחָדִים בביטוי וּדְבָרִים אֲחָדִים (פס 1) ניתן לפרש כדבר אחד.כמו ביחזקאל ל"ז 17: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. וכן בל"ז 19: דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי כמו ביחזקאל ל"ז 17: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא מפרש בכוון זה:
וטעם דברים אחדים – בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים.
אבן עזרא מבין את משמעות הביטוי שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים לא כשפה כמו למשל צרפתית או שבדית, אלא כמאפיין של צורת השפה ותוכנה של השפה בה דיברו אנשי התקופה. שפתם של אנשי דור הפלגה הייתה לדעת אבן עזרא שפה אחידה, שפה שבה הכל ברור ובהיר לכולם אבל משום כך גם שפה שאינה יכולה להביע דקויות ורעיונות עמוקים – תרבות שבה אין הבחנה בין שפת החכם ובין שפת הכסיל, בין תוכן דברי החכם לתוכן דברי הכסיל.
ב. פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ
חוקר המקרא מ"ד קאסוטו כותב:קאסוטו מ"ד, מנח עד אברהם, ירושלים תשי"ט, עמ' 157
התכוונתם לבנות לכם עיר ענקית שתכלול את כל האנושות, ושכחתם שרצון האלוהים הוא למלאת את כל הארץ יישובי בני אדם, ושעצת ה' קום תקום.
בניסיונם של מקימי העיר והמגדל לבנות לעצמם עיר מהחשש של פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, יש משום פגיעה בתוכנית האלוהית של איכלוס העולם וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ (בראשית א' 28). התערבות האל, הפצתם מחדש בעולם הינה הכוונה לדרך הראויה בעיני האל של דרך קיום האדם בעולם.
ג. וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם
מטרתם של בני דור הפלגה הינה לבנות עיר ומגדל על מנת לעשות להם שם.
מהי עשיית שם במקרא?
עשיית שם במובן חיובי כגמול ושכר להולכים בדרך ה' ניתן למצוא בדברי ישעיהו:
ד כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. ה וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת (ישעיהו נ"ו 4-5).
חשוב לשים לב שכאן לא האדם הוא זה שעושה לעצמו את השם אלא אלוהים נותן לו זאת כשכר על דרכו.
ישנם מקומות בהם עשיית שם קשורה לפרסום ולהנצחה שאדם עושה לעצמו:
וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם בְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת-אֲרָם בְּגֵיא-מֶלַח שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף (שמואל ב' ח' 13).
וכן בסיפור אבשלום: ְ
אַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב-לוֹ בְחַיָּו אֶת-מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק-הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין-לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל-שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (שמואל ב' י"ח 18).
מצד אחד, עשיית שם עשויה להיתפס כפעולה אנושית, חיובית ומובנת. הרצון של אדם להשאיר לו זכר, להשאיר משהו שינציח את קיומו הוא רצון טבעי ולגיטימי. מצד שני עשוייה להיות לתופעה זו משמעות שלילית כאשר פירסום או ההנצחה מקבלים מימדים לא מידתיים וגובלים בחטא ה'היבריס'.
בדומה לשתי הדוגמאות האחרונות, גם במזרח הקדום ניתן למצוא עשיית שם שהתבטאה בדרך כלל בהצבת מצבה, שתכליתה להנציח מפעל מסוים, וליתר דיוק את העומדים מאחוריו.
ארכיאולוגים מצאו בחפירות במסופוטמיה עדות למבנים ששימשו לצורך "עשיית שם" בדיוק כמו מגדל בבל. מבנים אלה מכונים "זיגורט". בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו מבנים עם מדרגות אולם, עד היום לא נחשפו מקדשים בראש הזיגורט.ניתן לקראות תמונות של זיגורטים באתר התמונות של גוגל. הדבר המאלף בזיגורטים שנמצאו הוא, שבניגוד למבנים גבוהים ומרשימים אחרים, לזיגורט לא היה שימוש נוסף מלבד היותו מבנה מרשים. בזיגורטים שנמצאו לא נעשו שימושים, החלל שלמרגלות המדרגות היה בדרך כלל מלא בעפר ובאבנים ולא מנוצל. במקרים רבים, המלכים אשר בנו את הזיגורטים, הטביעו על אחת מהלבנים בכניסה למבנה את טביעת המלך, על החמר טרם שייבש, על מנת להנציח את שמם, ובכך היו מרוממים ומפארים עצמם.
למה נועדו העיר והמגדל בסיפור מגדל בבל?
מטרת הבנייה איננה לצרכי הקיום הפיזיים של האדם אלא על מנת לעשות להם שם, להנציח את כוחו של הבונה ובכך להגיע לחיי תהילה ונצח.
רש"י, בפירושו לביטוי "דברים אחדים" הולך צעד אחד נוסף ורואה בבניית המגדל כניסיון להתגרות באל:
באו בעצה אחת ואמרו…נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה.
הרצון להילחם באל עשויה לבטא את תחושת הגדלות שיש לאדם וההחלטה המשותפת לבנות מגדל וראשו בשמים, היא ניסיון לפרוץ את הגבולות שיצר האל.
פרשן המקרא דון יצחק אברבאנל נותן גוון נוסף לכוון פרשני זה ואומר כי החטא של אנשי דור הפלגה הנו:
השאיפה אחר דברים מלאכותיים ומותרות.
לדעתו, במאמץ החומרי של בניית עיר ומגדל יש משהו מנוגד לפשטות ולצניעות המהווים את ערכי היסוד אליהם מחנך המקרא.
מה בין סיפור של ראשית לסיפור של אחרית? / כיצד מאירים חזונות אחרית הימים את מעשיהם של דור הפלגה?
ניתן לראות בסיפור, הצגה של שלוש אפשרויות לכיוונים לא נכונים בהם מתקדם האדם, בניגוד לרצון האל, בניגוד לייעוד האדם, בניגוד לתפישה הרצויה של מקומו של האדם בעולם.
הדהוד לסיפור מגדל בבל, שהוא מסיפורי ראשית העולם והאנושות, ניתן למצוא בדברי הנביאים המתארים את אחרים הימים. הדהוד זה עשוי להסביר כיצד הכוון שהתחיל בסיפור מגדל בבל התעצם בהמשך.
הגובה הפיזי והמנטלי , מופיעים כביטויים שליליים בדברי הנביאים המתארים את אחרית הימים. בניגוד לרצון להיות במגדל גבוה מתאר חזון אחרית הימים של ישעיהו את המצב העתידי בהנמכת הגובה:
יב כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל-גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל-נִשָּׂא וְשָׁפֵל. יג וְעַל כָּל-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל-אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. יד וְעַל כָּל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל-הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. טו וְעַל כָּל-מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל-חוֹמָה בְצוּרָה. טז וְעַל כָּל-אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל-שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ישעיהו ב' 12 – 17).
בשונה מסיפור מגדל בבל , הסיבה והרקע להתערבות של האל בעולם באופן כזה מתוארים בפסוקים הקודמים:
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו (ישעיהו ב' 7 ).
אגירת הכסף, הזהב, הסוסים והמרכבות נותנות לאדם כוח ויכולות לשלוט. השליטה בבני אדם אחרים היא ביטוי לגבהותו וגאוותו של האדם ולכן לעתיד לבוא התערבות האל תסיר/ תחריב/ תשנה מגמה זו. יתכן והתיאור של האדם בישעיהו מסבירה את חששו של האל בסיפור מגדל בבל: וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת (בראשית י"א 6) ובדומה לסיפור מגדל בבל גם בישעיהו האל הופך את מגמת כוון התקדמותו של האדם.
ביבליוגרפיה
1. ויסמן ז. יסודות של סאטירה פוליטית בסיפור מגדל בבל", סטירה פוליטית במקרא , ירושלים, 1996, עמ' 61 – 74.
2. קויפמן י., "ראשית האלילות דור ההפלגה", תולדות האמונה הישראלית, ירושלים, כרך ד' – ה' עמ' 412.
3. Fokkelman, J. P., Narrative and Art in Genesis, Assen; Amsterdam 1975 , pp. 11 – 45.
