אדוה בומנדיל הכהן ואלינור טל
אדוה בומנדיל הכהן ואלינור טל
תקציר מיזמי במבט על
איזה שינוי מתואר בסיפור?
בתחילת הסיפור האישה האלמנה מתארת את מצבה הקשה מנשוא: "עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת… וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים" (מלכים ב', פרק ד', פסוק ב'). זוהי פתיחה עצובה, המדגישה כמה המציאות הריאלית עלולה להיות רחוקה מהחוק האידיאלי. החוק בשמות, פרק כ"ב, פסוקים כ"א-כ"ו, הוא אוטופי, לכן אלוהים עצמו צריך להעניש את הנושה, ואילו בסיפור רואים שהנושה מאיים ומפחיד, ואין עוצר בעדו (תמונה דומה עולה גם בנחמיה, פרק ה', פסוקים ד'-ה')
בסוף הסיפור, רק 5 פסוקים אח"כ – מצב האישה משתפר, ויש לה יכולת לשלם את החוב ולפדות את בניה מאיום המכירה לעבדות. האם ואיך מתרחשת הצמיחה? בואו נקרא.
איך מתרחש השינוי בסיפור?
נעבור עם התלמידים מהבנת פשט העלילה, לעבר ניתוח עומק שלה. ברמת הפשט נבין איתם את הסיפור. ומתוכו, יותר לעומק, נשים לב למאפייני הדמות הנעזרת והדמות העוזרת.
הסיפור נפתח בפנייה לעזרה. האישה מכירה בקושי, ומוכנה להביע אותו ולבקש עזרה. היא פונה לנביא ומסבירה את מצבה. לאחר דבריה, היא מתמסרת להנחיות הנביא והוראותיו.
נבחין בבחירתו לפתוח בשאלה: "מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ? הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת" (פסוק ב'). לפני הפתרון קיימת השהיה, המגבירה את המתח, או מאפשרת זיהוי של הבעיה והדרך הנכונה להתמודדות עמה. ההיענות לעזרה אינה מובילה פה להוראות, או לנתינה חומרית, כי אם לבירור מתוך שאלה.
זאת ועוד, יש פה אמירה שאפילו במצב הקשה הזה, ניתן למצוא נקודת כח שממנה ניתן להרחיב. אפילו במצבה הקשה כ"כ של האלמנה הענייה – בטוח יש לה משהו, שמתוכו אפשר להצמיח את משפחתה.
גם לאחר תשובתה – יש ביניהם תהליך דיאלוגי, פינג פונג של שאלה ותשובה, מעשה ותגובה. הקשר הנוצר בין אנשים, והתהליך הנרקם יחד – הם אבני הבניין של מנגנון העזרה.
צדקה או העצמה: האם נעשה שינוי מהותי, או שזו רק עזרה נקודתית?
שמו של הנביא מכיל את השורש י.ש.ע. והסיפור מתאר את עזרתו, אולם אפשר וכדאי להתווכח בנקודה זו: האם זהו מנגנון של צמיחה עצמאית, או מעשה של תמיכה תלותית?
מצד אחד, אפשר לטעון שיש פה המשך תלותיות של האישה במושיע חיצוני. בעלה מת, הנושה מתאכזר, והנה כעת היא נעזרת בגבר שמיטיב עימה.
אולם, נציע לשים לב לתהליך שעוברת האישה. זה לא פתרון מהיר ומיידי, אלא קשר תהליכי והדרגתי. אלישע הנביא יודע לעשות ניסים, אבל בסיפור הזה מתואר מנגנון אחר של הנחייה וליווי. זאת ועוד, חלק חשוב בתהליך מתרחש בביתה של האישה, באחריותה ובשותפות בינה לבין ילדיה: "וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ" (פסוק ד') פרשני המקרא שמים לב לכך, ומדגישים כי "כבוד הנס הוא לבוא בהצנע" (רש"י), ו"אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבלי תענית ח ע"ב). לענייננו, זה מבליט כי ניתן בסיפור מרחב של צמיחה לאישה בעצמה. גם הנוכחות של הסביבה והקהילה בתהליך הצמיחה – מדגישה כי אין לפנינו נס חד פעמי, חיצוני, מיידי, אלא ניסיון להטמיע מנגנון חברתי, קהילתי, של צמיחה. "במקום שבו נוצרה הבעיה – שם יימצא פתרונה". הנושה האכזר חושף איזו בעיה בצדק החברתי. השאלת הכלים מהשכנים כדי לאסוף את השמן, ומכירת השמן לסביבה כדי להתפרנס – מציעים אפוא פתרון הנוצר בהקשר חברתי נתון, הקשר חברתי שהיה חלק מן הבעיה, וכעת מוזמן להיות חלק מן הצמיחה.
מה משמעות השמן?
האישה, אלישע, והשמן – מדגישים מצלול נוכח בסיפור. בתקופת המקרא השמן הוא סימן לשפע: "דשנת בשמן ראשי" (תהלים, פרק כ"ג, פסוק ה'), בשמן מושחים מלכים, וראו גם תהלים, פרק קל"ג.
מדוע סוף הסיפור נותר מרומז ופתוח?
דברי הנביא מציירים לאישה את האפשרות לסגור את חובותיה, לפדות את ילדיה, ואפילו לחיות מכספי רווחיה. אולם, הסיפור לא מתאר לקורא שאכן האישה עשתה כך. ובעצם, היציאה ממעגל העוני ואיום העבדות, נותרת כאפשרות מרומזת בסיפור, ולא מפורטת ומודגשת בבירור. כך, גם, אין בסיום הסיפור הכרת תודה מהאישה או ילדיה לאלישע, או סגירת מעגל אחרת.
ייתכן שיש בכך איזה איפוק מקראי, המאפשר לקרוא לשאול ולענות, להשלים מדעתו את החסר, ולהיות חלק פעיל מבניית הסיפור.
במה הסיפור מתכתב עימנו כיום?
נחתום את העיסוק בסיפור בסבב (או בזום – מנטימטר), המציע לשתף: מה יש לך בבית? (אילו כוחות, כלים, קשרים, וכו…)
https://www.mentimeter.com/app/presentation/almvfm6akj8xoa3orid5xxuamwa94sm9/1hup6xsz52np
(מי שמעוניין להשתמש צריך לפתוח ולהפוך למצגת שלו).
