דקה קלה על קהילה
והפעם – קרולין כרמי בראשית מבית הספר שקמה ביד-מרדכי מספרת על קהילת "עלי באר" הפועלת באזור אשדוד בהנחיית אסף קרסיק ואיציק רבי.
"עלי באר" – זהו שם הקהילה האשדודית שלנו.
כחצי מהמורים בקהילה באים מאשדוד, וחצי אחר מסביבותיה (מכנות, מגבעת ברנר, מבאר טוביה ואני – משקמה יד מרדכי). רובנו מורות ומורים לתרבות יהודית ישראלית / מחשבת ישראל / מורשת / תושב"ע, אבל היו בינינו גם מורים לאנגלית לחינוך גופני ועוד, כאשר הקו המנחה הינו – מתקבל כל מי שמעוניין להרחיב את דעתו ולהשקות מהבאר את בית הספר שלו.
הקהילה מתארחת בספריה של בית הספר מקיף ד' באשדוד, וזהו גם התיכון שלמדתי בו בנעוריי… עם זיכרונות רבים וטובים.
במשך שלוש שנים הוביל את הקהילה יוחאי עדן, בין מדרשים, דילמות ויוזמות שונות, מחשיבה לחשיבה בדיונים ובשיחות, עם תיבולי היכרויות מעמיקות בינינו. החל משנה זו, מובילים אותנו אסף קרסיק ואיציק רבי, שהיו גם הם חלק מהקבוצה, כך שזהו המשך טבעי.
על המפגשים שלנו
הפתיח של המפגש תמיד מתחיל בחידה / משימה / משחק או שיתוף של כולנו. בסוף כל מפגש אנו מקדישים כ- 20 דק', בהם מעביר אחד מהמורים משהו משלו (אפילו בזום הקפדנו על כך ועל למידה משותפת, באותו הצימאון).
מפגש הסיום שלנו, בכל שנה, הוא מיוחד ומרגש, והצלחנו לבצע אותו גם בשנתיים האחרונות – עם ולמרות הקורונה. מפגש הסיום מתחיל בהתכנסות מוקדמת מעל הים בקיבוץ פלמחים בזמן שקיעה וארוחה, נמשך בפעילות ושירה יחד (כי יש לנו את אסף המוכשר) ומסתיים בברכות וחיזורים לקראת השנה הבאה.
שנת הלימודים הנוכחית מוקדשת לנושא השמיטה. החל מהפעולה עצמה "לשמוט", ועד לדיון על היכולת, אם בכלל, לבצע אותה בחיינו בנושאים שונים.
בשנה זו המחשבות והפעילות הקהילתית הן סביב כמה שאלות:
באופן אישי אני מתמודדת וחושבת על כך הרבה לאחרונה, או, אם לדייק, מהרגע שנהייתי אמא (זו השנה השביעית שלי). בעצם, אני חושבת ומבצעת, לא תמיד מרצון, אלא כי אין ברירה ויש עייפות והזמן דוחק.
שמי קרולין כרמי בראשית (46), מחנכת ז'3 בתיכון שקמה דרכא יד מרדכי. מלמדת תרבות יהודית-ישראלית ומחשבת ישראל, מדריכה לתרבות יהודית-ישראלית במנהל לחינוך התיישבותי, מנחת קבוצות.
אמא לשני בנים ואיש (4,6,43) קיבוצניקים. אוהבת טבע, אנשים ושיחות. אוספת חוויות.
חברה בקהילת המורים "עלי באר" זו השנה הרביעית.
