כותב דרורי יהושע על מה שהיה היום:
״תפילת הקייסים ביקשה לקחת אותנו למקום שהשפה היא אהבת האדם, היכולת להקשיב, לא להבין ולדעת שיש מי הנושא את רצונותיך לפני מי שאמר והיה העולם. נאספנו היום בבית הספר עם אחיותנו ואחינו שעלו מאתיופיה ובשל המלחמה פונו ירושלימה משדרות מאשקלון ומנתיבות, ובקשנו להיות יחד להבין ברית זו המצויינת בסיגד מהי? שלש מאות ועשרים עולים מאתיופיה כל בית ספרנו על צוותו בבית המדרש שקטן מלהכיל ולכולם מקום היה בו ולא צר המקום בירושלים. שהיא לכל השבטים שייכת. התפללנו, למדנו, עשינו יחד בצדקה בהכנת סלי מזון לחלוקה שיחקנו עם הילדים והייתה סעודה חגיגית מסורתית וטוב חסד ושמחה שרתה במעוננו. בקשנו להעמיד את המפגש על שני אדנים היכולת ללמוד מעומק התרבות האתיופית כיצד יש להתמודד עם כאב סבל ומהי נחמה ומאידך לחדש ביננו ברית המבקשת לראות פני אח ואחות יום יום ולא רק בעת צרה. יש בנו כח להבין יחד כי כור ההיתוך נכון הוא לעניין המעמד ולעניין המסורות השונות יש לנו לידע כיצד לחגוג את השונות והגוונים השונים לתוך חיינו. כי הם חיינו ואורך ימינו״.
מחשבה יהודית מרתקת אותך?
דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל?
מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
