את השיעור נפתח בצפייה בכתבה מאתר "מאקו" – ההתנצלויות הבולטות של השנה. נציג לתלמידים את המקרים השונים, ונשאל האם לדעתם היה מקום לבקש סליחה במקרים המוצגים בכתבה?
נחלק את התלמידים לקבוצות של 4-5, ולכל קבוצה נמסור תיאור של מקרה של בקשת סליחה. התלמידים ידונו בינם לבין עצמם במקרה שאירע, ובבקשת הסליחה שבאה בעקבותיו, סביב השאלות הבאות:
מקרה מספר 1:
הפועל ירושלים הובסה הערב וספגה הפסד 11 העונה בליגה לעומת 13 ניצחונות. האדומים קיוו להתאושש מההדחה מהיורוקאפ ביום רביעי, אבל נראו רע ופיגרו כבר ב-34 נקודות הפרש במהלך הרבע השלישי.
המאמן סימונה פיאנג'יאני אמר בסיום: "אי אפשר לדבר על כדורסל. הקבוצה לא הייתה במגרש. אני יכול רק לבקש סליחה מהאוהדים, זה בלתי מתקבל על הדעת. ברבע הראשון פחות או יותר היינו במשחק. אבל ראו שאנחנו לא מחוברים לפי הקלות בה ספגנו סלים. 26 איבודים זה לא נורמלי לאף קבוצה. הראש שלנו היה במה שקרה לפני יומיים. לא היה לנו זמן להתכונן".
למרות התירוצים, האיטלקי הבהיר: "אני לוקח את כל האחריות. ניסיתי לגרום לשחקנים לבוא רגועים מנטלית אבל מה שקרה זה בדיוק ההפך. הם עשו עלינו לחץ ואיבדנו כדורים. הרגשתי שאין לי תשובות אבל זה רק משחק אחד. אני מקווה שהמוטיבציה שלנו תחזור בשבוע הקרוב. שחקנים הרגישו כאילו העונה נגמרה אבל היא לא. הם צריכים להתאושש".
מקרה מספר 2:
פחות מיממה לאחר הרצח המזעזע במגדל של אישה ושלושה ילדים, הובא הבוקר האב החשוד ברצח לבית משפט השלום בנצרת, שם הוארך מעצרו ב-11 ימים. בפתח הדיון אמר החשוד, ששמו טרם הותר לפרסום: "אני מבקש סליחה מהשם".
גיא ורון, אתר חדשות 2, 29.1.2017
מקרה מספר 3:
לא דיברתי עם אבא שלי כמעט שנתיים. אחרי תקופה מאוד טעונה ביחסים בינינו – שני אנשים שתמיד חושבים שהם צודקים – הגיע הקש ששבר את גב הגמל. אבא שלי עשה משהו שהעליב אותי. הוא העליב אותי באופן שרק הורה שמכיר את נקודות התורפה של הבן שלו יכול להעליב.
והוא ידע שהוא העליב אותי, אבל לא טרח להתנצל… לא צעקתי, לא ניסיתי לדבר איתו על זה ולהסביר לו כמה אני פגוע, לא חשבתי שיש טעם. החלטתי שאני פשוט לא רוצה קשר עם בנאדם כזה. אז הפסקתי לדבר איתו. זה קשה כשגרים יחד תחת אותה קורת גג, אבל הפך קל יותר כעבור כמה חודשים כשעזבתי את הבית לטובת דירה שכורה.
אמא שלי ניסתה לגשר בינינו, אבל אני לא הייתי מוכן לשמוע כל עוד הוא לא היה מוכן להתנצל. כשאני חושב על זה אני תמיד נזכר בשורה מתוך שיר של יהודה אטלס: "כשאני מספר לאמא שהוא כעס עליי או הרביץ או עשה לי משהו, תמיד היא אומרת: 'על אבא לא אומרים הוא'".
רק בבית החולים, שם נפטרה סבתא שלי בפתאומיות, הוא ניגש אלי, חיבק אותי, וכששנינו בדמעות ביקש ממני סליחה. סבתא שלי – אמא של אמא, אגב – הייתה הדבק המחבר והמנוע של המשפחה ומשהו בו כנראה נשבר. אולי זה הזכיר לו את אמא שלו, שאותה איבד בגיל 11, אולי זה גרם לו לחשוב שמשפחה צריכה להישאר ביחד לא משנה מה, אולי אחרי כל כך הרבה זמן של נתק פשוט נוצרה הסיטואציה המתאימה. לא יודע, לא דיברנו על כך אף פעם.
זו הייתה הפעם הראשונה שאבא שלי ביקש ממני סליחה. לקח עוד זמן לא מועט כדי לשקם את היחסים, שאם לומר את האמת לא היו במיטבם רוב שנות חיי, אבל סלחתי לו.
אנחנו מבקשים סליחה / מגזין מאקו
מקרה מספר 4:
לאחר שראש הממשלה הצליח לשנע מנדטים רבים בתוך יום אחד בזכות ההתבטאות שלו "הערבים יוצאים בהמוניהם לקלפיות", ראש הממשלה הביע היום (שני) צער על הדברים שאמר בסרטון שהופץ במהלך מערכת הבחירות כנגד ציבור המצביעים מהמגזר הערבי.
במפגש במעון ראש הממשלה בו אירח יחד עם רעייתו שרה נציגים ממגזרי המיעוטים מרחבי הארץ, אמר נתניהו כי הוא מודע לך ש"הדברים שאמרתי לפני ימים אחדים פגעו בחלק מאזרחי ישראל, פגעו בערביי ישראל. לא הייתה לי שום כוונה שכך יהיה. אני מצטער על כך.
אנשי המגזר הריעו לנתניהו ולקול תשואותיהם של אנשי המגזר הוסיף נתניהו כי "המעשים שלי כראש ממשלה, כולל ההשקעות האדירות במגזרי המיעוטים, מוכיחים את ההפך הגמור. אני חושב, באותה מידה, שאסור ששום גורם מחוץ למדינת ישראל יתערב בתהליכי הדמוקרטיה שלנו".
"אני רואה את עצמי כראש הממשלה של כל אחד ואחד מכם, של כל אזרחי ישראל, ללא שום הבדל של דת, גזע ומין. אני רואה בכל אזרחי ישראל שותפים לבנייתה של מדינת ישראל, משגשגת ובטוחה, למען כל אזרחי ישראל", אמר נתניהו לאחר שזכה לחיבוקים חמים מאנשי המגזר.
רה"מ ביקש סליחה והתקבל בחיבוקים / אקטואליק
מקרה מספר 5:
… אותו יום היה יום נאחס.
שי, החבר הכי טוב שלי התקשר אלי, אמר לי שיושבים אצל רון כל החבר׳ה בשכונה, אמרתי לו שאני אבוא.'אני חייב קצת להשתחרר מהיום המבאס הזה' חשבתי לעצמי בדרכי לביתו של רון. הגעתי לבית של רון, ואחרי סבב חיבוקים חבריים ראיתי את שי, הוא בא אלי עם החיוך הממזרי שלו ואמר לי שהוא צריך ממני ג׳סטה, יש לו מישהי על הכוונת, והוא צריך אותי כטייס משנה כדי לסלק את החברה הדבק שלה ממנה.
ואז זה קרה – התפוצצתי.
הוצאתי את כל הרעל שהצטבר בתוכי באותו יום – על החבר הכי טוב שלי. והדבר הכי גרוע הוא שעשיתי את זה לפני כל החבר'ה. צעקתי עליו שנמאס לי ממנו, שנמאס לי להיות הטייס משנה שלו… פתחתי על החבר הכי טוב שלי ג'ורה, סיפרתי דברים שאף אחד לא יודע, סודות שגרמו לו להיראות רע. אחרי 5 דקות שרק ליכלכתי עליו בפני כולם, שתקתי, ופתאום נהייתה דממה מביכה. אף אחד לא האמין שאני אגיד דברים כאלה על החבר הכי טוב שלי, היינו צמד חמד עוד מאז גיל הגן, וכולם בחבר'ה ידעו את זה – ודווקא בגלל זה, הם לא הבינו מה קרה לי, ואיך שי יגיב על כל הליכלוך ששפכתי עליו…
אם אנחנו חברים כאלה טובים, אז למה לעזאזל פתחתי עליו ג'ורה?
חזרתי לשאלה שהטרידה אותי. והגעתי למסקנה שזה לא בגלל שהוא עיצבן אותי, אלא בגלל שכבר הייתי עצבני – והשתמשתי בשי, החבר הכי טוב שלי, כשק לפריקת העצבים. הוא שתק כמו שק, בזמן שאני הרבצתי לו במילים – ופגעתי בחבר הכי טוב שלי. ידעתי שאני חייב לו התנצלות, שאני צריך לבקש משי סליחה, אבל האגו לא נתן לי. ואם להודות באמת – אז האמת היא שגם קצת התביישתי.
התביישתי באיך שהתנהגתי, התביישתי בכך שנתתי לעצבים שלי לשלוט עלי, התביישתי בכך שיצאתי חבר כל כך זבל… ולכן התביישתי להתנצל, ולהודות בכל זה. במיוחד שלא היה לי תירוץ, לא הייתי שתוי או מסומם… בסך הכל הייתי קצת עצבני, זה הכל.
אז דחיתי את ההתנצלות שהייתי חייב לשי, מיום ליום, ושבוע לשבוע – וכך עברו להם שבועיים. ואז החלטתי שזהו, אני לא יכול לתת לאגו שלי להנהיג אותי, החלטתי לכתוב לשי התנצלות בהודעה. " שי, מה קורה אח? שומע? אני מצטער על מה שקרה בבית של רון, התנהגתי כמו דביל, נתתי לעצבים שלי לשלוט על הלשון שלי, ואמרתי דברים שעכשיו אני מתחרט עליהם. סליחה אחי".
כתבתי לשי, ושלחתי. הרגשתי יותר טוב אחרי שהתנצלתי, וחיכיתי שהוא יענה, וישלח לי הודעה בחזרה. אבל שי מעולם לא ענה לי…
"(ה)סליחה שלא ביקשתי (סליחה)" / דוד חגולי
כעת, לאחר שהתלמידים דנו במושג הסליחה דרך דוגמאות מהאקטואליה ומחיי היומיום, נדון במליאה במושג הסליחה ובמשמעותו. ראשית, נבקש מהתלמידים לשתף את חבריהם לכיתה במסקנות הנוגעות להשלכות המעשיות של הסליחה (שאלה 5). לאחר ששיתפו, נקרא יחד קטע קצר מתוך ספרה של הפילוסופית חנה ארנדט , המצב האנושי (הקטע מופיע גם בספר הלימוד החדש לכיתה ז, חיים בתוך סיפור , בעמוד 161).
"הסליחה היא היפוכה המדוייק של הנקמה.
הנקמה היא מעשה צפוי ואוטומטי שמכניס את הפוגע והנפגע לתוך מערבולת אינסופית של תגובות. הסליחה לעומת זאת היא מעשה בלתי־צפוי המשחרר את הפוגע והנפגע, ומאפשר לשניהם לצאת לדרך חדשה."
לאחר הקריאה, כדאי להדגיש את הנקודות הבאות:
סליחה קשורה לאירוע שהתרחש בעבר, אך יש ביכולתה גם להשפיע על האירועים שיתרחשו בעתיד.
בניגוד לנקמה, הסליחה היא מעשה בלתי-צפוי. זו אינה תגובה טבעית, ודוקא משום כך מדובר בפעולה אנושית שיש בה מרכיב של בחירה חופשית.
למרות הכלל שטובעת חנה ארנדט, חשוב להדגיש שיש גם יוצאים מן הכלל. כך למשל, אין לסלוח לפושע על מעשיו הרעים, כאשר סליחה זו תעודד למעשה את המשך ביצוע המעשים הללו. הדברים של ארנדט מכוונים למעשה חד-פעמי, ולא לאדם או ארגון שמבצעים פשעים ופוגעים באחרים פעם אחר פעם.
חלק ג: רפלקציה
לסיכום השיעור נזמין את התלמידים להקדיש זמן למחשבה ורפלקציה:
את המחשבות יוכלו להביא לידי ביטוי באמצעות כתיבה אישית.
