בסיפור יציאת מצרים אנחנו פוגשים את מרים הנביאה, אחות משה, שהייתה מנהיגה שהובילה את עם ישראל בדרך לחירותו, והיא נחרתה במסורת היהודית כאחת הנשים הצדקניות שבזכותן נגאלנו ממצרים. לכבוד פסח אנו מציעים שיעור על מרים אחרת, מרים נאור ז"ל, נשיאת בית המשפט העליון. השיעור הזה פותח צוהר לדמותה.
שיעור קצר שמתאים כפתיחה לשיעור חינוך או לשיעור במסגרת "חיים בתוך סיפור".
בערב שלפני מותה עדיין עבדה מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר בחריצות ובמרץ האופייניים לה. למרות שפרשה כבר מעבודתה היא מונתה לעמוד בראש הוועדה לחקר האסון בהר מירון וכבר הספיקה להגיש דו"ח ביניים לראש הממשלה ובו המלצות מפורטות לקראת ההתכנסויות הבאות.
בצעירותה חשבה מרים נאור ללמוד פסיכיאטריה בשל התעניינותה בנפש האדם, אך לבסוף בחרה בלימודי משפטים. הצעירה הירושלמית סיימה את לימודיה בהצטיינות (1971) ובשנת 1980 היא מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים. נאור הייתה אז בת 33 בסה"כ, השופטת הצעירה ביותר בישראל דאז, אם לשני תאומים בני ארבע.
כבר בראשית דרכה כשופטת צעירה בלטה נאור בחריצותה ובדייקנותה, ביכולתה לקרוא ולהעמיק בכמויות אדירות של חומרים, ברגישותה וביושרה הבלתי מתפשרת שלה. כישורים אלה בנו את דרכה לתפקיד השיפוט בבית משפט המחוזי (1989).
נאור הדגישה בפסקיה את מאבקה בשחיתות הציבורית ודאגתה לזכויות האדם וכאשר דחתה בהיותה שופטת בעליון (2001) את ערעורו של משה קצב על הרשאתו באונס היא כתבה:
כולם שווים בפני החוק. כל בני האדם שווים בפני המשפט ובפני השופט. גדול כקטן. עשיר כעני. מכובד כפשוט. עת עומדים הם בפני השופט, עירומים הם כביום היוולדם. כולם שווים בין שווים.
כנשיאת בית המשפט העליון לאורך כשלוש שנים (ינואר 2015 עד אוקטובר 2017) ביטאה נאור מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת כלפי מדינה יהודית ונאמנות רבה כלפי זכויות אדם. אל חוק השבות היא התייחסה כאל חוק חשוב ויסודי ובאותו חוש צדק פסלה את השהייה של מבקשי המקלט במתקן חולות וביטלה את כליאתם. בפסק הדין כתבה נאור:
כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר
נאור הובילה את בית המשפט העליון ביושרה ובמקצועיות בתקופה שהעמידה אתגרים לא פשוטים. במהלך כהונתה נשמעו התקפות בוטות ואלימות על בית המשפט העליון ולעיתים ההתקפות היו אישיות וכוונו אליה. אך היא הפגינה עצמאות שיפוטית גם כשידעה שהחלטה נגד השלטון תיצור תגובה נזעמת. היא טענה כי:
אין להתייחס לעצמאות השיפוטית כאל דבר מובטח וברור מאליו, עלינו לשמור עליה. אם לא נגן על הדמוקרטיה, היא לא תגן עלינו.
בנאומה האחרון בבית הנשיא אמרה נאור:
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית השומרת לא רק להלכה, כי אם גם למעשה על כבוד האדם. במשטרנו הדמוקרטי, בית המשפט הוא המחסום האחרון מפני פגיעה בכבוד האדם ובזכויות יסוד נוספות. זוהי אחת הסיבות לכך שישראל נתפסת כחלק ממשפחת האומות הדמוקרטיות. אני חשה בכך בעת מפגשינו עם שופטים מארצות אחרות. יוזמות שונות מבקשות עתה להגביל את כוחו של בית המשפט ולהתגבר על פסיקותיו. אסתפק בכך שאומר כי כדי שהעיקרון של שמירה על כבוד האדם ישלוט גם בחיי המעשה ולא יהווה הצהרה בלבד – זקוק העיקרון לשומר. זהו אינטרס של כל אזרחי המדינה ותושביה, זהו אינטרס של מדינת ישראל השואפת להיות חלק מהמדינות בנות התרבות. קשה לבנות וקל להרוס.
עם פטירתה בגיל 74 הותירה השופטת נאור את חותמה הבלעדי על מערכת המשפט וההיסטוריה של מדינת ישראל.
שאלות לדיון בעקבות דבריה של השופטת נאור
