/ ראשית - מיזם התנ"ך

נבואת שבעים השנה היא נבואה של ירמיה שהותירה רושם ניכר במקורות מקראיים מלאחר זמנו של ירמיהו. ניסיון לפענח את הנבואה מצוי בזכריה, בספר עזרא, בדברי הימים ובספר דניאל. "במקור" – בספר ירמיהו -נבואת שבעים השנה נזכרת פעמיים: בפעם הראשונה בפרק כ"ה 8 – 14 בה חזה ירמיהו שיהיו 70 שנות שעבוד לבבל ובסופן תיחרב בבל. ובפעם השנייה בפרק כט' 10 בו ירמיהו מנבא כי עם תום שבעים שנה בהן יתרחש חורבן, תהיה תקומה ליהודה.

נבואת שבעים השנה בספר עזרא ובדברי הימים
הפסוק המקדים את הצהרת כורש בעזרא א1 מכריז בחגיגיות –

וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה: הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר

בפס' 2 מובאת ההצהרה של המלך הפרסי שאיפשר בשנת 538 לפנה"ס לגולי בבל לשוב אל ירושלים ולבנות בה את מקדשם. משמעות המילים "לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה". היא כי הצהרת כורש נתפסה כהגשמת נבואתו של ירמיהו. האפשרות שכוונת בעל ספר עזרא לנבואת שבעים השנה של ירמיהו מתבררת מספר דברי הימים.
כידוע על הצהרת כורש כלומר על עזרא א' 1 – 3א', חוזר כמעט מילה במילה הסיום של ספר דברי הימים, שהוא גם סיום התנ"ך כולו. בדבה"י איזכור ירמיהו הוא בהקשר לשבעים השנה –

וַיִּשְׂרְפוּ, אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיְנַתְּצוּ, אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְכָל-אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית. כ וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן-הַחֶרֶב, אֶל-בָּבֶל; וַיִּהְיוּ-לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים, עַד-מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. כא לְמַלֹּאות דְּבַר-יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ, עַד-רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתוֹתֶיהָ: כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה. {ס} כב וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ–הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. {ס} כג כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ–וְיָעַל. . (דה"ב ל"ו 20 – 23)

הן בדברי הימים הן בעזרא נתפסת הצהרת כורש כהגשמת נבואת ירמיה: ירמיהו ניבא כי החורבן בוא יבוא אך גם תקומה. הדבר יקרה תוך שבעים שנה. והצהרת כורש היא סיום שבעים השנה. האם נבואת ירמיהו אכן התגשמה? האם עברו שבעים שנה? נראה כי שני הספרים הבינו באופן שונה את חישוב הזמן.
כדי לבדוק עניין זה ראוי לבדוק מתי בפעם הראשונה אומר ירמיהו את נבואתו. על פי כ"ה 1 – המקור הראשון בו מופיעה נבואת שבעים השנה – הנבואה נאמרה בשנה הרביעית ליהויקים שהיא גם השנה הראשונית לנבוכדנצאר –

הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה עַל-יִרְמְיָהוּ, עַל-כָּל-עַם יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית, לִיהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: הִיא, הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית, לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, מֶלֶךְ בָּבֶל.

כדי לדעת אם אכן עברו 70 שנה משנת 4 ליהויקים שהיא השנה הראשונית לנבוכדנצר, ועד ל 538- (שנת הצהרת כורש), יש "לתרגם" את שנת 4 ליהויקים או השנה הראשונית לנכודנאצר לספירה המקובלת על פי הנוצרים.
אנחנו יודעים שחורבן בית ראשון ארע ב -586. על פי מל"ב כ"ה 8 זוהי השנה ה 19 לנבוכדנאצר:

וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ–הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל: בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל–יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ.

כלומר 586 לפנה"ס היא השנה ה 19 לנבוכדנאצר. השנה הראשונית לו היא אם כן 605 לפנה"ס.
תחילת 70 השנה היא ב -605 וסיומם על פי עזרא א' 1 בהצהרת כורש ב -538.
אם כך עברו רק 67 שנה.
אפשר שדווקא חוסר הדיוק מעיד על אמינותו של ירמיהו ועל האותנטיות שלו. אם היינו מגיעים בדיוק למספר 70 ייתכן שהיינו אומרים ששחזרו ושכתבו את דבריו כך שיתאימו להיסטוריה. ברור שירמיהו חש בחזונו הנבואי כי יהיה חורבן ובתוך דור גם תהיה תקומה. ובמובן זה הוא צדק. הוא השתמש במספר הטיפולוגי המקובל בזמנו – שבעים. רבים משווים את דבריו להרצל שכתב ביומנו לאחר הקונגרס היהודי העולמי הראשון בבאזל ב 1897 – 'אני מאמין שתוך חמש לכל היותר חמישים שנה תקום מדינת היהודים'. ואכן כעבור 50 שנה ב 1948 היא קמה. הרצל רצה להביע את תחושתו שמשך הזמן עד להקמת מדינת היהודים איננו רחוק ובלתי מושג אלא שמדובר בתהליך שיתממש במהלך שנות חיים של אדם.
כאמור, נבואת ירמיהו עשתה רושם עצום והתייחסו אליה מספר ספרי מקרא.
על פי דברי הימים ל"ו 20 – 22 יש להבין את דברי ירמיהו כי הארץ תהיה בחורבנה 70 שנה. כלומר שיש למנות מחורבן עד תקומה. שכן על פי דברי הימים נענשת הארץ בחורבן של 70 שנה בשל אי קיום מצוות שמיטה במשך 490 שנים. היות וישראל לא נתנו לארץ את המנוחה המגיעה לה מידי שבע שנים כשישבו בארצם, הארץ תישאר בשיממונה במשך כל השנים ש"חייבים" לה – כלומר שבעים שנה.
אם כך שנת ההתחלה של ספירת שבעים השנה היא חורבן יהודה -586 ושנת הסיום היא הצהרת כורש -538 . על פי חישוב זה מדובר ב 50 שנה בלבד. אך יש האומרים כי מדובר מחורבן ועד תקומה בדיוק ב 70 שנה – מ -586 תאריך החורבן ועד -516 הוא מועד הקמתו של הבית השני בימי דריווש.

נבואת שבעים השנה בספר זכריה
הבנה כזו של נבואת ירמיהו מצויה אצל נביא אחר שניבא בימי שיבת ציון – בזכריה א' 7 – 17:

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ–הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ….. יב … יְהוָה צְבָאוֹת, עַד-מָתַי אַתָּה לֹא-תְרַחֵם אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה–אֲשֶׁר זָעַמְתָּה, זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה. יג וַיַּעַן יְהוָה, אֶת-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי–דְּבָרִים טוֹבִים: … קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן, קִנְאָה גְדוֹלָה. טו וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל-הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה. טז לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים–בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת… וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת-צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם

זכריה אומר את נבואתו בשנת שתים לדריווש כלומר בשנת 520 לפנה"ס. זכריה לא רואה בהצהרת כורש את הגשמת נבואת ירמיהו, שכן אין ליהודה עצמאות, בית המקדש לא נבנה והמצב הכלכלי ירוד. זכריה מבקש מה' לרחם על ירושלים ועל ערי יהודה ולזכור לקיים את הבטחתו ונבואתו של ירמיהו באומרו כי הארץ כבר שבעים שנה סופגת את זעמו של אלוהים.
על פי עזרא ו' 15 נבנה בית ה' בשנת שש לדריוש – היא שנת 516 לפנה"ס. מחורבנו של המקדש ועד להקמתו עברו אפוא 70 שנה. לקראת סופם של שבעים השנה – בשנת שתיים לדריווש מבקש זכריה מאלוהים לזכור את הנבואה ולפעול על פיה – לרחם על ירושלים ולשוב ולשכון בה. בקשה זו נענתה ובית המקדש הוקם כעבור 4 שנים.

נבואת שבעים השנה בספר דניאל
הפרשן המעניין ביותר לנבואת 70 השנה של ירמיהו הוא דניאל.
דניאל ט' 1 – 6, 7 – 24

בִּשְׁנַת אַחַת, לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן-אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–מִזֶּרַע מָדָי: אֲשֶׁר הָמְלַךְ, עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים. ב בִּשְׁנַת אַחַת, לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים: מִסְפַּר הַשָּׁנִים, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם, שִׁבְעִים שָׁנָה. ג וָאֶתְּנָה אֶת-פָּנַי, אֶל-אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים, לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה, וְתַחֲנוּנִים–בְּצוֹם, וְשַׂק וָאֵפֶר. ד וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי, וָאֶתְוַדֶּה … חָטָאנוּ וְעָוִינוּ, והרשענו (הִרְשַׁעְנוּ) וּמָרָדְנוּ; וְסוֹר מִמִּצְו‍ֹתֶךָ, וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ … וַיָּקֶם אֶת-דבריו (דְּבָרוֹ) אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלֵינוּ… וַיִּשְׁקֹד יְהוָה עַל-הָרָעָה, וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ… טז אֲדֹנָי, כְּכָל-צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב-נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ, מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם, הַר-קָדְשֶׁךָ: כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ, יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל-סְבִיבֹתֵינוּ. יז וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ, אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ, עַל-מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם–לְמַעַן, אֲדֹנָי. ..

דניאל פונה בתפילה אל ה' בשנה הראשונה לדריווש, שהיא -520, ולפי תפילתו עדיין לא נראית באופק אף שמץ של התחלת ההגשמה של נבואת ירמיהו. הוא שואל אם לא הגיעה שעת הגשמת נבואתו, ולעזרתו של דניאל מגיח המלאך גבריאל –

וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר, בַּתְּפִלָּה; וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה, מֻעָף בִּיעָף, נֹגֵעַ אֵלַי… וַיָּבֶן, וַיְדַבֵּר עִמִּי; וַיֹּאמַר–דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה… שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל-עַמְּךָ וְעַל-עִיר קָדְשֶׁךָ, לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע ולחתם (וּלְהָתֵם) חטאות (חַטָּאת) וּלְכַפֵּר עָו‍ֹן, וּלְהָבִיא, צֶדֶק עֹלָמִים…

המלאך גבריאל מסביר כי אין להבין את המספר 70 כפשוטו. אלא כשבעים שבועות כלומר שבעים יחידות של שבע שנים. את שבעים השנה יש אפוא להבין כשבעים כפול שבע שהם ארבע מאות תשעים שנה.
מסתבר אם כן כי בדורו של דניאל חשבו כי לא הגיעה עדיין התקומה עליה ניבא ירמיהו שתתרחש עם תום שבעים שנות חורבן ושעבוד לבבל. כדי להבהיר מדוע לא התגשמה הנבואה פורש הביטוי 'שבעים שנה' כמכוון לשבעים שבועים – שבעים פעם שבע שנים. מתי חי דניאל ומדוע חשב שטרם התגשמה נבואת שבעים השנה?
אמנם על פי סיפורו דניאל הוא בן דורו של יהויקים ופגישתו עם המלאך גבריאל שביאר לו את נבואת שבעים השנה התרחשה בשנת אחת לדריוש (מה שהופך אותו לכבן תשעים בשנה הראשונה לדריווש). אולם דניאל סיפר על התקופה של החורבן ושל גלות בבל בעוד שהוא עצמו חי במאה השנייה לפנה"ס. דבריו על חרון אפו של ה' על הר הקודש והציפייה להסרת חרון זה עם תום שבעים השנה עליהן ניבא ירמיהו מכוונים, אפוא, לאירועים מהמאה השנייה לפנה"ס. רוב החוקרים סבורים כי אירועים אלה הם חילול המקדש ע"י אנטיוכוס הרביעי בטרם פרץ המרד שהונהג ע"י החשמונאים. נסיבות קשות אלה של כניסת הסלווקים (סורים יוונים) למקדש ולתוך קודש הקודשים, הן שהניעו את דניאל לשאול על הזמן בו אמורה להתגשם נבואת שבעים השנה.
מסתבר אם כך, שנבואת ירמהו מסוף המאה השביעית לפנה"ס עוררו חישובי קץ במחצית המאה השנייה לפנה"ס. איזכורה של נבואה זו בארבעה ספרי מקרא מחוץ לספר ירמיהו מלמדת על רישומה והשפעתה לאורך הדורות.