גדליהו בן אחיקם הופקד על ידי נבוכדנאצר מלך בבל על שארית תושבי יהודה לאחר החורבן בשנת 586 לפנה"ס. אל מקום מושבו של גדליהו – מצפון לירושלים – הצטרפו שרידי החיילים היהודאיים, שרים, שארית האוכלוסייה היהודאית ופליטים מיהודה שברחו למואב ולעמון. בין הנאספים סביב גדליה היה ירמיהו שהשלטון הבבלי הציע לו מעבר לבבל או הישארות ביהודה לפי רצונו של הנביא. ירמיהו בחר כאמור להצטרף אל היישוב היהודאי תחת שליטתו של גדליהו. גדליה בן אחיקם ארגן את היישוב הדל בארץ איפשר את קיומו תחת שלטונות בבל וסייע בהסדרת העניינים הכלכליים בארץ שהידלדלה לאחר החורבן. בתוך תקופת מינויו נרצח גדליה ע"י אחד מהיהודאים שהצטרפו אליו למצפה – ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה. שארית האוכלוסייה בארץ חששה מתגובת הבבלים שהפקידו את גדליה מטעמם על יהודה ובעקבות חששם נאלצו לרדת למצרים ולהסתתר בה. בעקבות רצח גדליה הצטמק מאד היישוב היהודאי בארץ.
פרשת גדליהו בן אחיקם מסופרת בקצרה במל"ב כ"ה 22 – 26 ובהרחבה בירמיהו מ 1 – מ"ג 7.
מיהו גדליהו בן אחיקם, מדוע מונה ע"י הבבלים ומדוע הצטרף אליו ירמיהו למצפה?
אנחנו יודעים על חמישה דורות במשפחתו של גדליהו:
דור ראשון: משולם, סבו של שפן.
דור שני: אצליה, אביו של שפן.
דור שלישי: שפן, הסופר של יאשיהו המלך.
דור רביעי: גמריהו ואחיקם.
דור חמישי: מיכיהו וגדליהו.
במל"ב כ"ה 22 נזכרים שלושה דורות –
וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל–וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן.
סבו של גדליה – שפן ידוע מסיפור מציאת ספר התורה בימי יאשיהו – שפן הוא סופר המלך שהביא את הספר הנמצא אל המלך. (ממל"ב כ"ב 3 אנחנו מכירים את אבותיו של שפן) –
וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית יְהוָה, לֵאמֹר.
בניו של שפן – גמריהו ואחיקם ונכדו – מיכיהו בן גמריהו היו מתומכיו של הנביא ירמיהו –
גמריהו היה גם כן סופר בבית המלך כפי שניתן ללמוד מירמיהו ל"ו 10 –
וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת-דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֵּית יְהוָה–בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן-שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן, פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה הֶחָדָשׁ, בְּאָזְנֵי, כָּל-הָעָם
לאחר שברוך בן נריה קורא את דברי ירמיהו שכתבם במגילה, מיכיהו בן גמריהו בן שפן השומע את הדברים מעבירם הלאה אל שרי המלך –
וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן-גְּמַרְיָהוּ בֶן-שָׁפָן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה–מֵעַל הַסֵּפֶר. וַיֵּרֶד בֵּית-הַמֶּלֶךְ, עַל-לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר, וְהִנֵּה-שָׁם, כָּל-הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים (ירמיה ל"ו 11 -12)
כשהמגילה מגיעה לידי המלך יהויקים מבקש המלך לשרוף את המגילה ממנה קרא, וגמריהו ושרים נוספים מנסים למנוע זאת ממנו –
וְגַם אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ בַמֶּלֶךְ, לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת-הַמְּגִלָּה; וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם (ירמיה ל"ו 25).
אחיקם בן שפן (אביו של גדליה) הציל את ירמיהו מידי העם כשביקשו להוציאו להורג בטענה שי אין הוא נביא המדבר בשם ה' –
אַךְ, יַד אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, הָיְתָה, אֶת-יִרְמְיָהוּ–לְבִלְתִּי תֵּת-אֹתוֹ בְיַד-הָעָם, לַהֲמִיתוֹ. (ירמיה כ"ו 24).
מסתבר אם כך שלמשפחת שפן היה מעמד גבוה בחצר המלכות, הם היו מתומכיו ומחסידיו של ירמיהו. כמוהו הם חשבו שיש להיכנע לבבל ולא למרוד בה. נראה שזו הסיבה לכך שהבבלים לאחר כיבוש יהודה מינו את גדליהו בן אחיקם ממשפחת שפן לאחראי בפניהם על שארית האוכלוסייה ביהודה.
הקשרים בין משפחת שפן לבין ירמיהו גם מסבירים מדוע נתן הנביא אמון בגדליה והצטרף אליו במצפה.
כמה זמן שלט גדליה ביהודה ומדוע נרצח?
הנתונים העולים ממהלך הסיפור בספר ירמיהו על תקופת שלטונו של גדליהו הם כדלקמן –
על החורבן מסופר –
בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְכָל-חֵילוֹ אֶל-יְרוּשָׁלִַם, וַיָּצֻרוּ, עָלֶיהָ. ב בְּעַשְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, הָבְקְעָה, הָעִיר. (ירמיה ל"ט 1)
ועל מינוי גדליה –
וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם, בָּאָרֶץ; וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, מֵאֲשֶׁר לֹא-הָגְלוּ בָּבֶלָה. ח וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָה, הַמִּצְפָּתָה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי-קָרֵחַ (שם מ' 5 ואילך)
על הרצח עצמו –
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם–הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. ב וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב–וַיָּמֶת אֹתוֹ: אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ. (מ"א 1,2 ואילך).
כך נוצר רושם כי משך כהונתו של גדליה הוא חודשים אחדים מהחודש הרביעי שבו, כנראה, מונה ועד החודש השביעי בו נרצח, שכן לא נמסר בפרק מ"א על שנה אחרת.
אולם סביר שגדליה שלט ביהודה תקופה ארוכה מזו. שלושה שיקולים תומכים בהשערה זו –
א. המסופר בירמיהו מ' 11 – 12:
וְגַם כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי-עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ, כִּי-נָתַן מֶלֶךְ-בָּבֶל שְׁאֵרִית, לִיהוּדָה; וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. יב וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה;
קשה להניח שיהודאים שברחו לעמון ומואב חזרו תוך חודשיים ליהודה. וודאי דרוש היה להם זמן לבדוק אם אמנם הארץ שקטה ויהיה זה צעד נבון ובטוח לשוב אליה.
ב. ביום ג' בתשרי נקבע צום לרגל רצח גדליהו (צום שמקיימים עד עצם היום הזה). צום זה נרמז בדברי זכריה בין שאר הצומות שהיו נהוגים לזכר החורבן-
וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר. ה אֱמֹר אֶל-כָּל-עַם הָאָרֶץ, וְאֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: כִּי-צַמְתֶּם וְסָפוֹד בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה–הֲצוֹם צַמְתֻּנִי, אָנִי (זכריה ז' 5).
קשה להניח כי אם רצח גדליה היה לאחר כהונה של חודשיים או שלושה בלבד הוא היה מותיר רושם כה גדול על העם והיה מתקיים צום בשל האירוע.
ג. ירמיהו נ"ב 30 מוסר על הגליה נוספת מיהודה לבבל בשנה 23 למלכותו (החורבן היה בשנה ה 19 למלכותו ראו מל"ב כ"ה 8) –
בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים, לִנְבוּכַדְרֶאצַּר, הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה; כָּל-נֶפֶשׁ, אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
ייתכן שהגליה זו היא תגובה על רצח גדליה בן אחיקם, ואם כך שלט גדליה ביהודה במשל חמש שנים.
הסיבה לרצח גדליה בתוך תקופת שלטונו איננה נזכרת בכתובים. שני רמזים ניתן אולי למצוא בירמיה –
האחד במ'"א 1 –
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם–הַמִּצְפָּתָה;
ייתכן שישמעאל רוצחו של גדליה שהיה מזרע המלוכה סבר שהשררה מגיעה לו ולא לבן משפחה ששרתה בבית המלך.
והשני במ"א 10 –
וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת-כָּל-שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה, אֶת-בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת-כָּל-הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה, אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם; וַיִּשְׁבֵּם, יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, וַיֵּלֶךְ, לַעֲבֹר אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן.
אפשר שלישמעאל ולמלך עמון היתה ברית וישמעאל פעל בעצה אחת עימו ואולי חשב לזכות בתמיכתו.
מגמת הסיפור
ראינו לעיל שפרטים חשובים נעדרים מן הסיפור – זמן שלטונו של גדליה, סיבת מינויו וסיבת הירצחו. אולם ניתן לחוש היטב בביקורתו של המספר על מה שהתרחש ביהודה לאחר חורבנה. אחת הדרכים להביע את ביקורתו היא רמיזותיו לסיפורים אחרים במקרא בהם ניכרים אכזריות, עורמה ומלחמות בין אחים.
בשני סיפורים במקרא נרצחים 70 בני משפחה אחת אל בור או אל אבן. הסיפור הראשון הוא סיפור הריגת אבימל את שבעים אחיו והשני הוא הריגת יהוא שבעים מבני משפחת אחאב.
בשופטים ט 5 –
וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת
במל"ב י' 5 – 7 –
וּבְנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים אִישׁ, אֶת-גְּדֹלֵי הָעִיר מְגַדְּלִים אוֹתָם. ז וַיְהִי, כְּבֹא הַסֵּפֶר אֲלֵיהֶם, וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁחֲטוּ שִׁבְעִים אִישׁ; וַיָּשִׂימוּ אֶת-רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים, וַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו יִזְרְעֶאלָה.
בהמשך הורג יהוא גם את אחי אחזיה מלך יהודה –
וְיֵהוּא, מָצָא אֶת-אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, מִי אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ אֲנַחְנוּ, וַנֵּרֶד לִשְׁלוֹם בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ, וּבְנֵי הַגְּבִירָה. יד וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים, וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים; וַיִּשְׁחָטוּם אֶל-בּוֹר בֵּית-עֵקֶד, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ, וְלֹא-הִשְׁאִיר אִישׁ, מֵהֶם. (שם שם 13 – 14)
בשתי דרכים רומז הסיפור על רצח גדליה בן אחיקם לרציחות קדומות אלה – במספר האנשים שרצח ישמעאל – 70 ישראלים המגיעים להקריב מור ולבונה בבית המקדש ובאיזכור מקום שחיטתם – הבור:
וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן, שְׁמֹנִים אִישׁ, מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים, וּמִתְגֹּדְדִים; וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם, לְהָבִיא בֵּית יְהוָה. ו וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה לִקְרָאתָם, מִן-הַמִּצְפָּה, הֹלֵךְ הָלֹךְ, וּבֹכֶה; וַיְהִי, כִּפְגֹשׁ אֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֹּאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם. ז וַיְהִי, כְּבוֹאָם אֶל-תּוֹךְ הָעִיר; וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, אֶל-תּוֹךְ הַבּוֹר–הוּא, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ. ח וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ-בָם, וַיֹּאמְרוּ אֶל-יִשְׁמָעֵאל אַל-תְּמִתֵנוּ–כִּי-יֶשׁ-לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה, חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ; וַיֶּחְדַּל, וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם (ירמיהו מ"א 5 – 8).
בשתי הערות מזכיר המספר שתי מלחמות אחים קשות – האחת בין צבא אבנר בן נר לבין צבא יואב בן צרויה והשנייה בין ישראל ליהודה בימי אסא.
ההערה הראשונה בירמיהו מ"א 12 המזכירה את המים הרבים אשר בגבעון רומזת לבריכת גבעון (שמ"ב ב 13) שבה נלחמו עבדי יואב עם עבדי אבנר.
והשניה בירמיה מ"א 9:
וְהַבּוֹר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל-פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד-גְּדַלְיָהוּ–הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא, מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל; אֹתוֹ, מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ–חֲלָלִים.
הרומזת למלחמה בין בעשא מלך ישראל לבין אסא מלך יהודה (מל"א ט"ו 16 – 22).
המספר רואה אפוא בביקורתיות ובכאב את התנהגותם של יהודאים שגם לאחר החורבן לא למדו את הלקח והם הורסים את סיכוייהם לחיות בארץ בשל רדיפת כבוד ושררה ותוך הרג אנשים חפים מפשע.
ביבליוגרפיה – יאיר הופמן, "על דרכו של המספר בפרשת גדליהו", משה גרסיאל (ואחרים, עורך), עיוני מקרא ופרשנות ה', רמת גן תש"ס, עמ' 103 – 126.
