המיתולוגיה הקדומה מושתתת על העיקרון שלפיו העולם שבני אדם חיים בו הוא התיאטרון שבו מתחוללת דרמת חייהם של יצורים "אלוהיים" דמויי אדם ורבי כוח המנהלים ביניהם את כל מאבקי האינטרסים שלהם.

בתוך הזירה השרירותית הזאת על האדם לתמרן את חייו: כל התרבות, כל פרקטיקה, נועדה בעצם לאפשר לאדם לחיות בתוך העולם המסוכסך והכאוטי הזה.

היהדות הפכה את התמונה הזו על פיה. היא שיחררה את האדם מהנוראוּת של הקיום המיתי שבו הוא תלוי בכוחות אחרים: לא עוד אלים המפעילים כוח, אלא אל אחד, טוב ומיטיב, שכלפיו נוצרת לאדם האחריות לבנות עולם מוסרי. בידי האדם ניתנה החירות לכונן חיים טובים.

אבל מה קורה כשחירות גובה מחיר – למשל, כשהשליטה בטכנולוגיה, גוברת על הערכים המוסריים?

בשיחה שנייה בסדרה על משמעות החיים, משוחח פרופ' אבי שגיא עם אלכס צייטלין על הצורך הקדום של האדם להשליט סדר בעולמו ועל איך התגלגל הצורך הזה מהמיתולוגיה ועד ימינו.

מוזמנים ומוזמנות לצפות