עיר ובליבה מקף
בתוך תל-אביב קרוב ליפו התכנסנו היום מורות ומורי מחזור ח' של מיזם התנ"ך ליום עיון של חיבורים במוזיאון נחום גוטמן.
הבוקר נפתח על-פי מנהג עדת הרטמן המקיימת קמח ותורה גם יחד בארוחת בוקר קלה, אך עשירה ומדויקת. אכלנו בשמחה לחמנו ושתינו בלב טוב קפינו.
חלק העיון נפתח בהרצאתה המאלפת של ד"ר רוני מגידוב. נושא ההרצאה היה השאלה: האם הרעיון החז"לי מצוי במקרא.? העיקרון החז"לי הקובע 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' עומד לכאורה בסתירה לאמונת המקרא שמניחה במרכזה אל אחד, המעורב והשולט בכל בבחינת יקו"ק הוא כיכ"י (כל יודע כל יכול).
ד"ר מגידוב פקחה את עינינו למקומות לא מועטים בתנ"ך, שבהם מתקיימת המימרה החז"לית, גם בזמן שיש נביא המוסר ישירות את דבר האל.
עמדנו על ההצעה הפרשנית של רגב בן דוד, בעל המשמעות הפוליטית העכשווית: העיקרון החז"לי על הדעות המנוגדות שבו, יכול להתקיים רק במקום שבו הן עומדות זו מול זו וביחד (ולא שכל דעה לחוד היא דבר אלוהים חי). המקרא המונותאיסטי מעצב את סיפוריו בדרך שבה יש מניעים רבים לדמויות, וכל המניעים המגוונים והמנוגדים (שמפעילים בתורם את הקורא) מקיימים את "אלו ואלו" .
מתוך החיבור הזה, בסוף ההרצאה, יצאנו לסיור במוזיאון נחום גוטמן להדרכה שעסקה באיורי המקרא של גוטמן, ואף שמענו על ציורי המקרא של גוטמן שנוצרו מתוך חיבור ודיאלוג של נחום גוטמן עם בנו חמי. בסיור נוסף הרחקנו עד מגדל שלום לראות את פסיפס גוטמן שמשמר זיכרון תרבותי של מקום.
את היום חתמנו בעיון נוסף, שעסק גם הוא בחיבור שבין סיפורי המקרא לסיפור אישי ופוליטי. בהרצאתה "מה הסיפור שלי?" למדנו מד"ר אסנת ברתור, איך ללמד תנ"ך בגוון אישי והוזמנו לקרב את תלמידינו באמצעות פיתוח עדשה שדרכה הטקסט שנראה תלוש לעיתים, הופך להיות שדה פורה להתערבות ופרשנות.
כתב: אביחי הלפרן, קבוצת המרכז.
