ישעיהו ליבוביץ נולד בריגה בשנת 1903. בגיל צעיר עבר לברלין, שם למד כימיה ופילוסופיה. בהיותו בן 30 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת באזל ומייד לאחר מכן עלה לארץ ישראל והצטרף לאוניברסיטה העברית, שם לימד שנים רבות, גם לאחר צאתו לגמלאות. מספרים כי היה מתרוצץ על פני השבילים באוניברסיטה כשהוא שקוע בהרהוריו, עוצר מפעם לפעם כדי לענות ברצינות גמורה ובסבלנות לשאלות של סטודנטים, שרדפו אחריו כדי לשאול "מה זאת אהבה?" או "האם יש לאדם גם נשמה?".
ליבוביץ היה מדען והוגה דעות, עורך האנציקלופדיה העברית, איש שמאל רדיקלי, ואף מבקר חריף ופרובוקטיבי של ממשלות ישראל, תפקיד שזיכה אותו בכינוי 'נביא הזעם של החברה הישראלית'. בשנת 1993 התחוללה שערורייה כאשר ביקשה וועדת פרס ישראל להעניק לליבוביץ פרס מפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. קולות נשמעו נגד הענקת הפרס לליבוביץ בשל התנגדותו הקולנית לפעולות הממשלה, תמיכתו בסרבנות, התקפותיו על חיילי צה"ל והתבטאויותיו הקיצוניות. בעקבות הסערה הציבורית ויתר ליבוביץ על הפרס.
כמעט עד לפטירתו בגיל 91, נהג להסתובב ברחבי הארץ באוטובוסים על מנת להפיץ את אמונותיו ותפיסותיו. לכל מקום שהוזמן טרח להגיע, כשכל גודל או סוג של קהל היה ראוי בעיניו למרצו ולזמנו. כשנשאל ליבוביץ למה הוא חוזר שוב ושוב על אותם הרעיונות, ענה שגם לוח הכפל, כשחוזרים עליו שוב ושוב – נשאר נכון.
מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?
מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו
