ד״ר ירון שוורץ, רכז תחום המגדר בתיכון הרטמן לבנים, התראיין בתוכנית "השיח" של אברי גלעד בגלי צה"ל, וסיפר על התוכנית השש-שנתית ללימודי מגדר שהוא מוביל בבית הספר. בימים אלה, כשהארץ סוערת בעקבות תקיפה מינית מזעזעת, גלעד סיים את הראיון במילים "וואו אני מצטער שלא למדתי אצלכם". מוזמנים להאזין לראיון, ולהלן תמלול של חלקים נבחרים מתוכו.
ירון, אתם בית ספר דתי, אבל אתם הלכתם מאוד קדימה בהנגשת החינוך המיני לצעירים אצלכם.
"זה לא רק חינוך מיני, כי מין נמצא בכל דבר, בכל מקום, ומקושר באופן מאוד הדוק למושג 'גבריות'. הנושא שבו אנחנו עוסקים הוא למעשה 'עיצוב הזהות הגברית' כך שתהיה בריאה ובטוחה, וזה כולל בתוכו המון התנהגויות מיניות".
מתי למעשה מתחיל השיח אצלכם?
"אנחנו מתחילים מתי שאפשר, כבר כשמקבלים את התלמידים בכיתה ז'. העבודה אצלנו היא כל השבוע, כל השנה, ובקבוצה קטנה – כלומר לא בכיתה אלא בחצאי כיתות, ובכל השכבות. למעשה, אנחנו מגיעים בערך ל-60 שעות בשבוע שעוסקות בנושא. הדרך שלנו להתמודד עם ה'הפגזה' של החומרים המיניים שילדים נתקלים בהם, היא 'להפגיז' בחזרה, אבל בהיבט החיובי.
"יש לנו ניסיון וידע קודם שהרצאה פה, הרצאה שם, או 'השיחה' עם הילד והילדה, זה לא עוזר מספיק. פה מדובר באג'נדה, באיזשהו גב שאתה נותן לתלמידים – שאפשר לחשוב אחרת, ולחיות אחרת, ולהתבונן על המציאות אחרת. להבהיר שלהיות גבר אחר, גבר שכובש את ייצרו בכל מקום, ומתנהג בצורה שוויונית ובריאה, זה גם להיות גבר. והמסר לתלמיד הוא 'יש לך את הגב שלנו – בית הספר, המורים, המחנכים, התיכון, החטיבה, כולנו חושבים ככה. שלהיות גבר לא מקושר בדווקא לתחרותיות, אגרסיביות ולמיניות'".
אני מניח שחלק ממאזיננו חושדים שמכיוון שאתם דתיים, הרי שהימנעות תהיה הקו המרכזי שאתם הולכים עליו. זה נכון?
"לא. וגם אי אפשר לעשות את זה היום. אי אפשר לדבר עם הנוער על הימנעות ואי אפשר לעבוד עליו. הוא יודע הכל, ויודע מה קורה בעולם.
לפי כל הסקרים שעשינו ובדקנו, החשיפה לפורנוגרפיה היא כבר בכיתות ג-ד. ילדים חשופים, ילדים יודעים מה קורה, וצריך להגיב למה שהם עושים בחיים שלהם. להגיד להם 'תימנעו' זה 'לעבוד' על עצמנו.
"ובכלל, אנחנו גם יודעים שככל שתדבר איתם יותר, וככל שתהיה פתוח איתם יותר, הם ידחו את יחסי המין לשלב מאוחר יותר. זה דבר שהוא ידוע בעולם מחקר המיניות".
איך את מניחים את התשתית ומה אתם מלמדים?
"בכיתה ז' זהו מעבר מילד לנער ואנחנו עוסקים בעיקר בביקורת על מדיה ובחשיבה ביקורתית. להבין מה זה 'תוכן לא ראוי'. לא מדברים עדיין על פורנוגרפיה, אבל רומזים על זה. בכיתה ח' אנחנו עוסקים בשאלה 'מי אני?' – הילד גדל עם מסרים 'תהיה סופרמן, תהיה חייל, תהיה לוחם', ואנחנו שואלים, 'כן – אבל מי אתה? אני גופני, אני פסיכולוגי, אני רוחני…
"בכיתה ט' כבר ממש מדברים על פורנוגרפיה ממש לעומק, כי אין מה לעשות – הם כבר שם. הם צפו, הם נתקלו, והם צריכים לדעת להתמודד. הם כבר מלאים בכל התפיסות של 'השחקנים והשחקניות נהנים מזה, עושים מזה כסף'. כמו כן משוחחים איתם על הקשר בין צחוק ואלימות, מה שרץ בקבוצות ו'תראו מה החבר'ה עשו'. מדברים גם על הומוסקסואליות ונטייה מינית, וגם על הטרדה מינית. אנחנו תמיד רוצים להיות רגע לפני מה שקורה במציאות.
"בכיתה י' מדגישים את השוויון. אם גבר יבין שאשה שווה לו – הוא לא יתקוף אותה, זוהי נפש האדם, יש בה גם דברים טובים. בכיתה י"א מדברים על התנהגויות מיניות והקשר להתמכרויות, כולל סמים. ובכיתה י"ב עוסקים בחיים הבוגרים, בזוגיות, בלהקים או לא להקים משפחה, וגם הרבה על מגדר וצבא, שלשם צריך להגיע עם תשובות מוכנות. השאיפה שלנו היא שכשילד יוצא מבית הספר שלנו, לא יהיה נושא אחד שקשור להתנהגות מינית שהוא יוכל להגיד 'לא דיברו איתי על זה'.
תן לנו שלושה טיפים מרכזיים מהתוכנית.
"הראשון, להבהיר לתלמידים שכל דבר יכול להשפיע על העתיד שלהם, וכל כתם בעבר יכול לצוץ. השני, לדבר איתם על מה זו הנאה מינית, ממה אתה באמת נהנה. זה לאו דווקא מה שהחבר'ה אומרים. והשלישי, ללמד אותם לעולם לא לעמוד מהצד. לעצור כל פגיעה מינית, כי זה יכול להציל חיים".
וואו… אני מצטער שלא למדתי אצלכם, תודה רבה לך, ד"ר ירון שוורץ.
גם מנהל בית ספר הרטמן, שאול דוד, רואיין בגלי-צה"ל על התוכנית הייחודית של בית הספר. בתוכניתם של ג'קי לוי ושהרה בלאו, סיפר: "בשיעורים הללו אין ציונים, לא מבחנים וגם לא עבודות. אלה שעתיים בשבוע שבהן נוצר מרחב בטוח לתלמידים. כל ילד יכול להיחשף ולדעת שחבריו לא ישפטו אותו, גם לא אחר כך במגרש הספורט. המהפך שלנו הוא לא רק על מה לדבר, אלא גם איך".
