תמכו בנו
רוצה שווה יכולה
שיעור חינוך לכבוד יום האישה הבין לאומי | כתבה: יעל גרוס רוזן

יום האישה הבינלאומי

מקומן של נשים כחלק ממעצבות התרבות שלנו אינו מובן מאליו. יום האישה הבינלאומי הוא יום ששם במרכז את מאבקן של נשים לשוויון בכל תחומי החיים.

לכבוד יום האישה בחרנו להתבונן על נשים שמופיעות בספר " חיים בתוך סיפור", וללמוד בעזרתן על מקומן הייחודי של נשים בסיפור שלנו, וגם לשאול – האם המאבק הסתיים? האם הדרך כבר סלולה?

פתיחה

נפתח בסרטון של ערוץ הילדים שהוא חלק מקמפיין לשוויון מגדרי של הערוץ. נבקש מהתלמידים לצפות בסרטון (אפשר פעמיים) ולנסות למקד במספר נקודות אליהן יש לשים לב.

מומלץ לחלק לתלמידים דף צפייה ובו מילות השיר ומספר נקודות שכדאי לשים אליהן לב במהלך הצפייה:

  1. מה משותף לכל הבנות בקליפ? מה מבחין ביניהן?
  2. איפה מתרחשת עיקר הפעילות של הבנות?
  3. מה בפעילות הבנות אופייני לבנות? מה מזוהה בדרך כלל עם בנים?
  4. אילו אתרים ציבוריים זיהיתם? מדוע הדברים מתרחשים  דווקא שם?
  5. במה החשיבות של הכנסת אשת הנשיא – נחמה רבלין – לקליפ?
  6. האם השיתוף של דמות גברית מפורסמת (עוז זהבי) תורמת למסר או מחלישה אותו?
  7. מה דעתכם על הסיסמה? ועל התנועה הסמלית של שוויון? (אפשר להוסיף תמונות ממסע הפרסום)
  8. מה המסר של השיר? האם הקליפ מבטא מסר דומה?

תאמיני לי

מילים: נועם חורב
לחן: מורן דוד
ביצוע: שירי מימון, אורח: עוז זהבי

תאמיני לי, אף פעם לא עצרתי
לא וויתרתי לרגע אחד
על להיות בדיוק מה שבא לי
לא רוצה להיות ליד
אני יודעת שגם את לוחמת
אל תחשבי מה אומרים אחרים
תספרי לי על מה את חולמת
אם רק תרצי תזיזי הרים
יש בך ים של אהבה
יש לך כוח של צבא

תזכרי שאת שווה
תמצאי את התשובה
בתוך לבך, בתוך לבך – בך
תזכרי שאת גדולה
רוצה שווה יכולה
את כל כולך, כל כולך
את עולם

ועכשיו אם אתה גבר תתקדם כי
גם אני עולה על המגרש
בנים בנות זה ממש לא משנה לי
יש בחוץ עולם חדש
אל תתני שיאמרו לך אחרת
תזכרי שיש לך אותך
מעכשיו, זו רק את בוחרת
איך ללכת בדרך שלך
יש בך ים של אהבה
יש לך כוח של צבא


מעשה בחמישה בלונים

נקרא את  מאמרה של ד"ר חנה פנחסי מתוך ישראל היום.

הצעה למורה: לפני קריאת המאמר כדאי להזכיר את הספר "מעשה בחמישה בלונים" (מומלץ להביא אותו לכיתה). מתוך הבנה שתיאורי הדמות מקבעים תפיסה מגדרית מסויימת, ניתן לשאול: מה המסר שעולה מכל אחת מהדמויות בסיפור?

ניתן גם לקיים דיון קצר – לנפח בלון גדול כמו השמש זה כמו?.., לחבק כמו בובה רומז ל…..? וכך הלאה.

למה צריך בכלל את יום האישה הבינלאומי?

כי מבט פתוח יגלה שדחיקה של נשים לשוליים נמצאת בכל מקום, לעיתים במקומות הכי לא צפויים. קחו למשל את הסיפור "מעשה בחמישה בלונים", קלאסיקה ישראלית שכולנו מכירים ואוהבים. חמישה ילדים יש בו, ובהם – שימו לב – שתי בנות. הבלון של סיגלית – איך לא – סגול. כשהיא מתכופפת ללטף את מיצי החתולה, החתולה שורטת את הבלון והוא נקרע. לצידה גם רותי, שמחבקת את הבלון "כמו שמחבקים בובה, כמו שמחבקים את אמא", וגם הבלון שלה מתפוצץ.

שתי הבנות בתפקיד טיפולי: הן מלטפות או מחבקות בובה וחתולה. השוו לרגע את פעילותן לפעילות של שלושת הבנים בסיפור: אורי זורק את הבלון, הבלון הירוק שלו מתרחק – אבל אל דאגה: אורי ישוב ויתפוס את הבלון שלו והוא יוכל לשלח אותו שוב למרחק. רון נותן את הבלון הצהוב שלו לאבא שמנפח את הבלון עד שהוא גדול כמו השמש, והדף כולו מבהיק בצהוב. הספר מסתיים עם אלון, שהבלון האדום שלו "עף עד לשמיים עד לעננים", כלומר בעולמו של אלון "The sky is the limit", השמיים הם הגבול, לא פחות.

הבלונים הם הצבעוניות היחידה בסיפור, וצבעוניותם בולטת על רקע דמויות הילדים והרקע המאוירים בשחור-לבן. הבלון הוא, אם כן, נפשו של כל ילד, ייחודו. גודלו של הבלון, המרחק שאליו הוא מגיע והגובה שאליו יתרומם – כל אלה מבטאים את מרחב הציפיות שמציע הספר לכל ילד וילדה. עולה מהספר אמירה חזקה, גם אם לא מודעת, על מקומן של ילדות שיהפכו נשים בעולם: הן מטפלות, מכילות, נותנות. מחירו של התפקיד הטיפולי הוא שהבנות לא יכולות לגדל את הבלון שלהן כפי שרק בא להן או להעז להשליך אותו למרחק כפי שעושים אורי ואלון. המרחב האישי שלהן בספר מצומצם, תנועת הגוף שלהן מכוונת פנימה, לא החוצה אל עבר הבלון הגדל או המתרחק.

שיהיה ברור, אני אוהבת את הספר הזה מאוד מאוד, משום שהוא מצליח לספר לפעוטות בני שנה וחצי על מה שהחיים נותנים במתנה, וגם לרמוז בכנות ובעדינות על סופם. הספר הזה הוא רק דוגמה לכך שגם ספר ילדים מצוין מסביר כיצד הולך ומצטמצם מקומן של הנשים בחברה. אסור להן להעז, ואסור להן ללכת רחוק יותר מהמקום הטיפולי הקרוב אליהן.

יש בו גם מידה של תשובה לשאלה מדוע גברים רבים מרגישים שהאבהות שלהם והיכולת הרגשית והטיפולית שלהם לא משתוות לאלה של בנות זוגם, כאילו מדובר בתופעה טבעית. אז זהו, שלא. המסרים האלה על אודות תפקידים גבריים ונשיים חזקים מאוד ואנו מקבלים אותם כבר בספרי ילדים.

על כן נדמים לנו ההבדלים בין נשים לגברים כהבדלים מן הטבע – אבל למעשה אלו הבדלים תרבותיים בלבד, ועוצמתם של ההבדלים מתחילה בכך שמשדרים לנו אותם ומחנכים אותנו לפיהם מגיל קטן, ובאופן סמוי מעינינו.
לכן אנחנו זקוקים ליום האישה הבינלאומי – כדי לדעת שגם כשאנו קוראים ספרי ילדים תמימים מסתתרות בהם גישות שוביניסטיות.

החברה הישראלית, יש לומר, התקדמה רבות בדרך לשוויון – אך אסור לנוח על זרי הדפנה. עוד ארוכה הדרך של החברה הישראלית לשוויון אמיתי.

בסיכומו של דבר, בואו ננצל את יום האישה הבינלאומי כדי להתחיל להפנים שגם גברים יכולים לטפל, לאהוב ולהכיל, ואילו גם נשים יכולות לשאוף גבוה, רחוק ולהעז.

לכולנו, גברים ונשים, מגיע לחוות את החיים בכל מה שיש להם להציע. כדי לפתוח את האפשרויות צריך להתחיל לספר לילדים איך אורי מלטף את מיצי, וכיצד רותי מעיפה את הבלון גבוה גבוה – עד לעננים. ואולי כדאי שנתחיל לספר את זה קודם כל לעצמנו.

חנה פנחסי, ישראל היום, 8.3.2012

 

איזה בלון היו מקבלות הבנות בקליפ? לאיזה בלון מכוונות מילות השיר?


חיים בתוך סיפור

בספר הלימוד "חיים בתוך סיפור" מופיעות הדמויות הנשיות הבאות: רחל אשת רבי עקיבא (עמ' 33); ברוריה (עמ' 39); מרווה קולינס (עמ' 44); דונה גרציה (עמ' 55); רחל המשוררת (עמ' 72).

בחרו דמות אחת ובחנו את המסר שעולה מן הסיפור שלה:

א. האם השינוי שהן מובילו מתרחש במרחב הפרטי או הציבורי?

ב. האם התכונות המיוחסות הן טיפוליות וקרובות לבית או ציבוריות פומביות?

ג. כיצד מתייחסת אליהן הסביבה? האם יש להן תמיכה של קבוצה? הכרה?

ד. במה הדמות שבחרתן יכולה להוות דמות להזדהות ביום האישה הבינ"ל? איזה מסר היא מוסיפה ליום הזה?

ה. נסו לבחור שלוש מילים מתוך הסיפור האישי של הדמות שיכולה להוות סיסמת פרסום (על משקל "רוצה. שווה. יכולה.")