רוצים להירשם לבחינות ההלכתיות לרבנות? ובכן, אי אפשר. הרבנות הראשית מחקה מאתר האינטרנט שלה את האפשרות להירשם לבחינות הללו. לא רק לנשים — לכולם. זו התגובה שלה לפסיקת בג״ץ שקבעה שאסור לה להפלות על בסיס מגדר. במקום כולם, אף אחד!
בשבת הזו נקרא את פרשת "משפטים", ואי אפשר שלא לשאול: מה קורה כשמוסד שאמור לייצג את ההלכה והצדק בוחר להתעלם מערכאה אחרת של צדק?
הפסוק ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״ שפותח את הפרשה, מיד אחרי מעמד מתן תורה עשרת הדברות, מבשר למעשה על הפירוט המעשי של המצוות, שאותן התחייב העם לבצע באמירה ״נעשה ונשמע״.
הפסוק המתאר, בפרשה הקודמת – יתרו, את התקבצות העם לקבלת התורה נראה כחוזר על עצמו: ״וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, במכילתא הכפילות מפורשת כך: ״כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל – אלו האנשים״. כלומר, כולם יחד, כלולים במתן התורה ובבית המדרש. משתמע מכך שהזכות להימנות בעולם התורה צריכה להתקיים ללא כל אפליה.
לפני כחצי שנה, ביולי 2025, פסק בית המשפט העליון כי לנשים יש זכות להיבחן בבחינות ההלכתיות של הרבנות הראשית. שלושת שופטים, נעם סולברג, דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף, הגיעו למסקנה כפה אחד: מוסד ממלכתי אינו רשאי להפלות על בסיס מגדר ובשל העובדה שמוסד הרבנות הראשית הוא אחד מגופי הממסד של המדינה – עליו לתקן אפליה ששוכנת בו מאז כינונו.
הפסיקה הגיעה כמעט שבע שנים אחרי שעתרנו – שש מורות הלכה והארגונים עתים, מרכז רקמן וקולך – בבקשה לגשת לבחינות, כגברים, ולבטא את ידיעותינו. העתירה התנהלה לאט, הדיונים היו מעטים לצד חלופת מכתבים רבה, וההצעות מצד הרבנות כונו בלשונו של ראש הרכב השופטים כ׳עוד מאותו הדבר׳, שוב ושוב.
וכיום, כאמור, הפסיקה העודנה אינה מיושמת. הרבנות הראשית מעדיפה לפגוע בכולם ורק לא לאפשר לנשים לממש את זכותן. כיצד ייתכן שמוסד ממלכתי נוקט ב׳טריק׳ כזה כדי לעקוף את פסיקת בג״ץ וממשיך להנות מכספי המדינה וממעמדו?
״לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ״, נאמר בפרשתנו ובתלמוד הבבלי נאמר במסכת נדרים: ״היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״. מי האביון בסוגיה של הכרה בלימודי הלכה? נשים הנדרשות ללמוד במסגרות פרטיות, במימון אישי או בהסתמכות על תרומות — לא על מימון המדינה. ואף כשהן מסיימות את לימודיהן, הן נבחנות באופן פרטי, במבחנים זהים או גבוהים מרמת הבחינות ברבנות, וידיעותיהן אינן מוכרות. הזדמנויות תעסוקתיות של מכרזי מדינה וגמולי השתלמות חסומות בפניהן.
הרבנות הראשית בוחרת לא לראות את הנשים שלמדו הלכה ברצינות, ולהתעלם מכך שהן משמשות את הציבור כמורות הוראה שמלמדות ופוסקות. המציאות הזו קיימת – בכל שבוע מגיעות אלינו עשרות שאלות הלכתיות, מנשים ומגברים כאחד.
ברטה פפנהיים, רחל אדלר, ג'ודית פלאסקו, סינתיה אוזיק, בלו גרינברג, תמר רוס ואחרות הניחו את יסודות הפמיניזם היהודי כשביקשו להעיר את תשומת הלב להעדרן של נשים מהמרחב הציבורי-קהילתי ומתהליכי קבלת החלטות הלכתיים. על בסיס זה הצטרפו קולות נוספים של נשים וגברים בתביעה להכיר בעיוורון הוותיק בעולם היהודי ביחס למקומן של נשים כדי לשנות מצב זה וכפועל יוצא צמחו עתירות שונות: נשים יכולות לכהן במועצות דתיות בזכות בג״ץ לאה שקדיאל. נשים יכולות לשמש טוענות רבניות בזכות פסיקת בג״ץ. קורס הטיס נפתח לנשים בזכות בג״ץ אליס מילר. נשים יכולות לשמש משגיחות כשרות בזכות פסיקת בג״ץ. נשים זכאיות להקלה בתשלומים על גני הילדים, כשם שגברים הלומדים הלכה זכאים לכך, בזכות פסיקת בג״ץ. אישה יכולה לטבול לבד, כדרכה, ללא עין מפקחת של בלנית, בזכות בג״ץ המקוואות. העתירות הקודמות מלמדות שהשינוי אכן אפשרי ומה שנראה בזמנו כהתנגשות עם הממסד, היום הוא חלק מהמציאות.
עתירה היא בקשה, היא צורך במענה של הושבת היושר והצדק בחיינו. השופטים סולברג, ברק־ארז וגרוסקופף קבעו בפסיקתם אופן ברור כי הסיטואציה של נשים למדניות בדור הזה היא שהן הן בנות צלפחד. שש עותרות הוקבלו לחמש האחיות מהמקרא שזיהו שנעשה להן עוול, פנו לערכאה המוסמכת, וקיבלו תשובה שתיקנה אותו. תורת משה מעידה על עצמה שהשתנתה בעקבות דרישתן. כשם שנתעלמה הלכה ממשה, וכשם שתיקן זאת מיד ומבלי לגמגם – כך ראוי שיהיה גם בזמננו.
חצי שנה עברה ואנחנו לא שוכחות. תלמידות ובוגרות תכניות הלכה שונות מחכות להיבחן. הן דור מדבר שלא מרפה מהתביעה ומהתקווה לפגוש בקרוב שערים פתוחים.
