הצעת החוק להפרדה באקדמיה, אשר מתמקדת בתארים מתקדמים בלבד — שכן האישור לקיים הפרדה בתואר הראשון כבר ניתן על ידי בג"ץ בשנת 2021 — חסרת כל היגיון תועלתני.
ההשתלבות של חרדים בשוק העבודה אינה מחייבת תואר שני או דוקטורט (רוב מוחלט של העובדים במשק לא הגישו מימיהם דיסרטציה); ההפרדה תחייב השקעת משאבים עודפת בשל פתיחה כפולה ומשולשת של כיתות לימוד ומעבדות; העיקרון החד־מגדרי יחייב רמה אקדמית נחותה, שכן בחירת מנחים ומרצים תתבצע על בסיס המגדר שלהם ולא על בסיס כישוריהם (למשל, בתארים קליניים, שבהם יש רוב לנשים מומחיות, ישובץ לכיתת הגברים חוקר אשר איננו מן השורה הראשונה); דו"ח מבקר המדינה כבר הוכיח, כי ההשקעה במסלולים נפרדים באקדמיה לא הניבה תוצאות מרשימות, שכן קיימת נשירה של סטודנטים חרדים בממדים גדולים.
בנוסף גם לא התבהרה ההצדקה להשקעת משאבים דווקא בקידום של חרדים לתארים מתקדמים — על פני, למשל, קידום של סטודנטים מהפריפריה, בעלי חסמים סוציו־אקונומיים. ובכלל, לא ברור כיצד כל העניין הזה יכול להתנהל. למשל, איך יתקיימו כנסים וסמינרים בינלאומיים במתכונת התמוהה הזאת?
ומעל לכל — מתברר כי אין כלל ביקוש לתוכנית הזאת בקרב הסטודנטים החרדים עצמם. מחקר שיזמה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), שנגנז בפקודת שר החינוך, יואב קיש — כפי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" — מצא, כי חרדים שלמדו לתואר ראשון בהפרדה הביעו נכונות גבוהה ללמוד תארים מתקדמים במסגרת מעורבת.
ואולם חרף כל זאת בחרה הממשלה הנוכחית לכלול את חוק ההפרדה באקדמיה במסגרת בליץ החקיקה המבוהל של סוף הקדנציה. את הדחיפות בקידום של הההפרדה התגבשה בשנים האחרונות לכדי רעיון זהותי מכונן של הימין הריאקציוני. ביום הכיפורים, שחל בתקופה של שיא ההפיכה המשטרית, התחולל לא במקרה מאבק של הימין החרד"לי על הקמת מחיצה בין נשים לגברים בתפילת היום במרכז תל אביב. ולא בכדי היתה תגובת־הנגד לכך חריפה. תגובה, שהביאה לידי ביטוי את ההפנמה של המשמעות הסימבולית של פרקטיקת המחיצה.
לצד זאת, מאז הקמת הממשלה עוסקים חברי הקואליציה במגוון נסיונות לקדם הפרדות מגדריות במרחב הציבורי. כך ניסתה השרה עידית סילמן (ונבלמה) לאפשר הפרדה במעיינות ובשמורות טבע, וחברת הכנסת גלית דיסטל־אטבריאן ביקשה לקבע את סמכות הרבנים הראשיים בכותל המערבי, ובכך להחריף את ההפרדה במקום. במקביל לכך היתה יציאה הפגנתית של חיילים דתיים ממופעי שירה שהשתתפו בהם נשים. מה שנעשה בעבר בשוליים סוחף כיום בעלי זהויות דתיות רכות יותר.
ההלכה לא השתנתה, השתנתה המשמעות הניתנת כיום לפרקיטקת ההפרדה – היא משמשת כעיקרון ליבה של הזהות הימנית־הריאקציונית. ומשכך, הפוליטיקאים מקדמי ההפרדה הם בעלי זהויות דתיות מגוונות, לאו דווקא חרדים או חרד"לים. הפרדה נתפשת כאינטרס של המחנה הימני־שמרני בכללותו, ומכאן המאמצים הרבים לקדם אותה.
רעיון ההפרדה שובה את לב המחנה הריאקציוני, מפני שההפרדה יוצרת סדר חדש במרחב. בכל מקום שקובעה בו הפרדה ברור כי למחנה הימני־השמרני יש דריסת רגל. הם בעלי הבית, הם כבשו את המקום. העדיפות שניתנת לקידום הצעת החוק להפרדה באקדמיה יכולה לעורר להט מיוחד: מה מספק יותר מאשר כיבוש הממסד האקדמי, המעוז השמאלני? אך מעבר לממד הנראות והבולטות, לרעיון ההפרדה יש גם משמעות פנימית. הפרדה ומיון של בני אדם מערערים על הרעיון הליברלי הבסיסי ביותר ולפיו האדם הוא יצור אוניברסלי, יש שוויון בין כל בני האדם וכל אדם זכאי להגנה על זכויותיו היסודיות. הפרדה, כל הפרדה, יוצרת היררכיה. היררכיה מהותנית בין בני אדם — על בסיס מגדרי, מעמדי, דתי, או לאומי — היא חלק מרכזי בפרויקט של הממשלה הנוכחית ושל הימין הריאקציוני בפרט.
המאמר פורסם לראשונה באתר "הארץ"
