אגדות חז"ל הן אחת הזירות המרכזיות שבהן התעצבה הזהות המגדרית היהודית. קריאה בטקסטים הללו בעזרת כלים מגדריים מאפשרת להבין את דמות האישה שאותה הנחילו חז"ל לתרבות היהודית. ענבר רווה כותבת על מחקר פמיניסטי של ספרות חז"ל, ועל השילוב בין קריאה ביקורתית של הטקסט לבין ההיענות לקסמו
התשוקה לקרוא בספרותם של חכמים כאדם חילוני מודרני מפעמת בי שנים רבות. כקוראת, מאז ומעולם חשתי שהמפגשים ה"מדעיים" עם ספרות חז"ל, המהווים ניסיון לשלוט בטקסטים הללו ולחלץ מתוכם משמעות קוהרנטית ואחדותית, נתקלים בסיכול ובתסכול מתמידים. מבחינה זו, המפגש עם ערעורן של הוגות פמיניסטיות על התביעה למובחנות ברורה בין כתיבה ביקורתית ליצירתית, בין היומיומי לאקדמי, בין טקסט הגותי לטקסט ספרותי היה עבורי מפרה.
עיסוקי באגדת חז"ל הוא מפרספקטיבה ספרותית. האגדה היא בעיני יצירת אומנות, וכמו כל יצירה כזו היא פרשנית במהותה. כל יצירת אומנות מעבדת חומרי גלם מנסיון החיים בדרך אשר אמורה להאיר אותם באור חדש ולגלות בהם תכונות ומשמעויות חדשות. במסגרת זו, העמדה הרגשית היא בוודאי מניע מרכזי של פרשנות הטקסט; לפרש משמע לאהוב את מושא הפרשנות ולהגן עליו מפני מה שלכאורה פוגם בו. חשוב להדגיש את האהבה לטקסט, מפני שקריאה פמיניסטית בטקסטים הקלאסיים הללו מסבכת את הקשרים איתם לא מעט.
***
ספרות חז"ל נכתבה על ידי גברים. היא עוסקת לרוב בגברים, ועניינה הוא לקדם את מטרותיהם. התייחסות לנשים ונשיות בספרות חז"ל משועבדת לנקודת המבט של יוצריה, והנשים מופיעות בה בתפקידים משניים של אשת איש, אם או בת, ולא כמשתתפות פעילות.
כידוע, זהויות מגדריות אינן אלא תוצרים תרבותיים, והן תמיד נרכשות ונלמדות באופן כלשהו; בהקשר היהודי – אגדות חז"ל הן אחת הזירות המרכזיות שבה מתכוננת הזהות המגדרית היהודית. לפיכך, עיון בספרות חז"ל הוא למעשה עיון בטקסטים שעיצבו את מודל ה"נשיות" היהודי. עיון זה עשוי לסייע לנו להבין מה חשבו חכמים על נשים וכיצד יצרו ותיארו את דמותן, ויתרה מזאת – כיצד הם קבעו לדורות את דמותה, זהותה ומעמדה של האישה בחברה היהודית.
באופן כללי יותר, קריאה פמיניסטית-ביקורתית באגדות אלו מעניקה לנו הזדמנויות חסרות תקדים להבנת גמישותו של מעשה הייצוג המגדרי, כובד חומרתו, קוצר ידו ועוצמתו. השאלות אותן אני שואלת בקריאת אגדות חז"ל הן: מהן הדרכים שבהן מעוצבת האידיאולוגיה המגדרית של חכמים? מהם הכלים הספרותיים באמצעותם הופכת מוסכמה חברתית מגדרית ל"אמת מוחלטת", שעניינה להנציח את המצב הקיים כמצב "טבעי", בלתי ראוי לדיון ובלתי ניתן לשינוי?
מטרה נוספת של קריאה פמיניסטית בספרות חז"ל היא שחזור סיפוריהן וקולותיהן של נשים כמו גם את הרקע ההיסטורי-חברתי שבו התנהלו חייהן. הנחתי היא כי התבוננות בדמויות שבדרך כלל נמצאות בשולי התרבות ולא במוקד השיח עשויה לגלות פנים חשובים של אותה תרבות. בהתבוננות כזו טמונה לא רק העצמת הסובייקט הנשי, באמצעות העברה של הנשים מהשוליים למרכז, אלא גם חשיפת הדרכים והשיטות המנציחות את שליטת הגבר בחברה, וממילא – העלאת אפשרויות חלופיות למצב זה.
נחמה גולן, ספר נשים, צילום מטופל, 2000
***
שאלה כבדת משקל היא כיצד יכולה קוראת אישה להזדהות עם האסתטיקה והערכים המוסריים העולים מספרות כמו זו של חז"ל, שבה הגבר עומד במרכז. האם יכולה הקוראת החווה את עצמה כ"סובייקט קורא" להנות מטקסטים דרשניים שהאישה כתובה לתוכם כאובייקט שותק?
פאטרוצ'ינו שוויקארט, בספרה "Reading Ourselves: Toward A Feminist Theory Of Reading", הצביעה על הכוח המפתה של כמה מן הטקסטים הקאנוניים הפועל אפילו על קוראות מתנגדות, והיא דוחקת בקוראות פמיניסטיות לשאול שאלות חשובות כמו: מנין נוטל הטקסט את כוחו ללכוד אותנו ברשתו, וכיצד מצליחים רבים מן הטקסטים הסקסיסטיים בעליל להקסים אותנו אפילו אחרי שהפכו מושא לביקורת פמיניסטית מדוקדקת. לאור מורכבות סיטואציית הקריאה הזו, היא טוענת שטקסטים מסויימים ראויים לקריאה כפולה, המכילה בתוכה שתי צורות פרשניות שונות בו-זמנית: פרשנות שלילית המסגירה את שותפותם של הטקסטים לעיוותי האידיאולוגיה הפטריארכלית, ויחד איתה פרשנות חיובית המשחזרת את הגרעין של העוצמה הרגשית והאסתטית שלהם. המלצתה לאימוץ גישה מפוצלת המגיבה לדחפים שונים המתקיימים זה לצד זה ביחס אל הטקסט נראית לי בעלת ערך רב בהקשר של הקריאה באגדת חז"ל. מעשה הפרשנות הכולל בעת ובעונה אחת הזדהות רגשית, התנגדות מוסרית והיענות לקסם האסתטי, הוא אתגר רב עוצמה העומד בפני הקוראת המודרנית (כמו גם בפני הקורא המחזיק בעמדות שיוויוניות בכל הנוגע ליחסים בין המינים).
***
ערך רב גלום בחשיפתם של נושאים מגדריים בספרות חז"ל בפני קהל רחב בעולם היהודי. תחום המגדר אמנם נראה קבוע ויציב, אך למעשה המשמעות שלו נתונה במאבק ומשתנה כל הזמן. חקירה מגדרית של ספרות חז"ל עשויה ליצור פרספקטיבות חדשות על שאלות ישנות ולהפוך את הנשים למשתתפות נראות ואקטיביות בהגדרה המתחדשת תדיר של המגדר. אין לי ספק שהדרך אל הוויה תרבותית שיוויונית יותר בהווה עוברת דרך הבנת ההבניות המגדריות שירשנו מאבותינו. מכיוון שספרות חז"ל היא אחת התשתיות הרוחניות והנכסים התרבותיים היותר חשובים שלנו, לקריאה שלה מתוך פרספקטיבות מודרניות ופוסט-מודרניות יש טעם גם אם ברור שעמדת המוצא של ספרות זו אינה יכולה לעמוד בקריטריונים ובתביעות של הפמיניזם במאה ה-21.
יש לנו יתרון מסויים על חכמינו הקדומים בזכות המודעות הגדולה יותר למניעים הבלתי מודעים המשפיעים על מערכות האמונות והדעות שאנו מייצרים. אולי בעקבות תובנות אלה נוכל אנחנו ליצור מערכות יחסים חברתיות שוויוניות יותר בין המינים ואף להעניק להן לגיטימציה יהודית.
