תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

הכוח בקלפי לא מספיק: על הימין האידיאולוגי להיאבק על מקומו באליטה

השפעת האליטות גדולה מכוחן האלקטורלי וגם אם זה לא דמוקרטי, זה בלתי נמנע: המדינה תלויה בהן. כדי לשלוט, על הימין ליצור קואליציית ימין-מרכז שתייצג את רוב החברה בישראל, כולל רוב האליטות
צילום: אורן רוזן. מתוך ויקיפדיה
צילום: אורן רוזן. מתוך ויקיפדיה
ד"ר אריאל פיקאר הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. פיקאר שימש בעבר כמנהל מרכז קוגוד והיה אחראי על ארגון סמינרי המחקר, על סיוע בתוכניות מחקר אישיות ועל קליטתם ושילובם של חוקרים חדשים. למכון הרטמן הוא הגיע כחוקר צעיר בשנת 2001. במשך השנים עסק במחקר והוראה בתוכניות המכון השונות. בשנים 2009 – 2018 שימש כמנהל החינוכי של תוכנית "בארי" במכון הרטמן. אריאל פיקאר הוא בוגר ישיבת הר עציון, שם

תומכי הרפורמה המשפטית טוענים בצדק ש"אדם אחד = קול אחד". הרי רוב האזרחים בישראל תומכים בממשלה הנוכחית, כפי שהוכח בבחירות; מדוע אפוא שקולן של קבוצות לחץ אליטיסטיות בישראל – יהיו אלה טייסים או כלכלנים – ישפיע על מדיניות הממשלה בצורה כה משמעותית? כיצד קרה שראש ממשלה נבחר, שתחת סמכותו קואליציה רחבה דיה כדי להעביר את החקיקה, נבהל מן הלחץ והשהה את הרפורמה?

נדמה שהתשובה לכך אינה נעוצה רק בכמות האנשים שהשתתפו בהפגנות אלא בבולטוּת של האליטות הישראליות שהיו חלק חשוב ומשמעותי מהמחאה.

מיהן האליטות? מה סוד כוחן? מדוע הן מתנגדות לרפורמה המשפטית? כיצד יש בידן השפעה כה גדולה? ומה יכול לעשות הימין הישראלי כדי לשנות את המצב? אלו השאלות הגדולות שהתעוררו בעקבות המחאה הציבורית בישראל.

מהי אליטה

אליטה היא קבוצה חברתית המחזיקה הון, ידע, כישורים או תפקידים בעלי השפעה רבה על כלל החברה. את האליטה הכלכלית והעסקית אפשר לזהות בנקל – אלו הם ראשי הבנקים והחברות הגדולות. בישראל קיימת גם אליטה ביטחונית משמעותית, של אלו הנושאים – או נשאו בעבר – בתפקידים ביטחוניים בכירים. ישנה אליטה מדעית-טכנולוגית שמובילה את ייצור ההיי-טק. על אלה יש להוסיף גם את האליטה התרבותית והאקדמית בתחומי האומנויות, ההגות והמחקר. המרחב המשפטי מייצר גם הוא אליטה וכך גם עולם התקשורת והפרסום. מעבר לכל אלה ישנה כמובן האליטה הפוליטית שבה נמצאים נבחרי הציבור בכנסת וברשויות המקומיות.

התבוננות בחברה הישראלית מראה שהאליטות הללו קשורות זו בזו ברשת סבוכה של הכרות אישית, שותפות רעיונית ותרבותית ואינטרסים כלכליים ופוליטיים. ישנן אליטות פנימיות, של קבוצות בתוך החברה הישראלית, שאינן קשורות לאליטות של החברה הכללית. זה למשל המקרה של האליטה התורנית והרבנית, המוכרת ומתפקדת כאליטה כמעט אך ורק בתוך החברה החרדית או, במידה פחותה יותר, בחברה הציונית-דתית. באופן כללי, החברה החרדית בוחרת שלא לקחת חלק במירב האליטות הישראליות (למעט זו הפוליטית) ולכך יש משמעות רבה, כפי שנראה בהמשך.

המבנה החברתי של האליטות

האליטות מחזיקות כוח רב ואין להן ענין להרחיב את שורותיהן. ישנם תנאי קבלה בלתי כתובים על מנת להתקבל לאליטה, והם קשים ורבים. האליטה מקבלת בעיקר אנשים הדומים לה מבחינה תרבותית. קשרים חברתיים ומשפחתיים הם הדרך הבטוחה לכניסה אל האליטות הקיימות. החברים באליטות בישראל הם ברובם יהודים, גברים, צאצאים ליוצאי ארצות אירופה, חילוניים, בעלי השכלה אקדמית ורקע צבאי. הם מחזיקים בדרך כלל בעמדות פוליטיות ליברליות ומצביעים למפלגות מרכז ושמאל. חשוב לציין שהאליטה מתרכזת במרכז הארץ, בעיקר בתל אביב ובירושלים, ומקיימת קשרים חברתיים פנימיים ברמה יומיומית.

מעבר לרמה המקומית-הישראלית, האליטות בעולם המערבי המשגשג כולו קשורות זו בזו בהכרות אישית, בקשרים מדעיים ועסקיים. האליטות הללו הן ניידות, יש להן קשרים בעולם, וההון הכלכלי, המקצועי והתרבותי שלהן ניתן להמרה לכל מטבע בעולם הליברלי. במאות השנים האחרונות לא נוצרה אליטה בינלאומית שלא במודל המערבי-ליברלי. גם האליטה הסינית ונסיכי המפרץ הפרסי משתלבים בתוך התרבות הבינלאומית המערבית-ליברלית. לפיכך לאליטות הישראליות אפשרות לעזוב את הארץ אם יחפצו בכך, או להוציא את ההון וההשקעות שלהן לחו"ל. לעומת זאת, אליטות בעלות גוון מקומי חזק (כמו האליטה החרדית למשל) מתקשות לתפקד במרחב הבינלאומי.

האליטות הישראליות התגוונו מעט במשך שנות קיומה של המדינה. כיום יש בהן יותר נשים, יוצאי ארצות האסלאם, דתיים וערבים. אולם גם היום המאפיינים הראשונים שצוינו לעיל מתארים את הרוב המשמעותי של האליטות הישראליות. יתרה מזו, אפשר להבחין בתופעה של הידמות: מצטרפים חדשים לאליטה נוטים לקבל יותר ויותר מאפיינים תרבותיים ואף פוליטיים של האליטה הוותיקה.

מקומן של האליטות במדינה דמוקרטית

במדינה דמוקרטית לכל אזרח יש קול שווה בבחירות. אכן, במרחב הפוליטי נוצרת האליטה המגוונת ביותר: בכנסת וברשויות המקומיות ניתן למצוא נציגות לכל קבוצה באוכלוסייה, פחות או יותר לפי מספרה היחסי בחברה.

אולם שאר האליטות אינן נבחרות על ידי הציבור בקלפי. עליית האליטות היא תופעה חברתית המתעצבת על ידי תהליכים היסטוריים ארוכים ועל כן משתנה בצורה איטית מאוד. הדבר נכון לא רק בישראל אלא בכל חברה בעולם ובעיקר בעולם המערבי הליברלי-קפיטליסטי. למרות שהאליטות (הלא פוליטיות) לא נבחרות על ידי הציבור, הן מחזיקות כוח רב בתחומים רבים. צריך להדגיש: על אף שמדובר בכח סמוי הוא משמעותי ובדרך כלל גם חוקי. הוא נוצר מתוך היכולות, ההון והקשרים של האליטה. האליטה הישראלית – הכלכלית, עסקית, ביטחונית, מדעית ותרבותית – היא המנוע מאחורי הצמיחה הישראלית. המעורבות של האליטות הביאה ברכה רבה לישראל בכל התחומים. בלעדיה לא הייתה ישראל מגיעה להישגים המרשימים שלה בתחום הבטחוני, הכלכלי והתרבותי. תרומתם היחסית של מדענים בכירים, קצינים בכירים, אנשי הון ומובילי תרבות גדולה הרבה יותר ממספרם באוכלוסייה. אמנם, בבחירות אדם אחד = קול אחד, אך בתל"ג (התוצר הלאומי) ובתשלומי המס, ישנם הבדלים גדולים מאוד בין האליטות לבין רוב רובה של החברה הישראלית.

כאמור, האליטה הישראלית נוטה למרכז-שמאל הפוליטי. אך במשך יותר מארבעים שנה שברובן שלטו בישראל מפלגות ימין לא הרגישה האליטה שהיא מאוימת על ידי הרוב הפוליטי ולכן שיתפה עמו פעולה ונהנתה מפירות המאמץ הישראלי המשותף. במשך שנים רבות היא פעלה מאחורי הקלעים הפוליטיים. לרוב הציבור היה נדמה שההחלטות מתקבלות בכנסת או ברשויות המקומיות ומבוצעות ללא משוא פנים ובשוויון ביחס לכלל האוכלוסייה. רק מעטים ידעו על מעורבותן והשפעתן של האליטות על קבלת ההחלטות ועל מבצעי ההחלטות. אלא שהשלב הזה הגיע לסיומו, כך נראה, ואנו נמצאים בפתחו של שלב חברתי חדש. הקמת הקואליציה פערה סדק באמון של האליטות בשלטון. כדי להבין באופן מדוייק יותר מה ארע, עלינו להבין את הקשר בין הליברליזם כהשקפת עולם ודרך חיים לבין האליטות.

אליטות משגשגות רק בחברה ליברלית

האליטות מתאפיינות ביצירתיות, בכישרון, ביזמות, בתחרותיות ובהישגיות. תכונות אלו יכולות להתממש רק בחברה פתוחה וחופשית. במילים אחרות – האליטות משגשגות בעולם קפיטליסטי המעודד יזמות והישגיות, בחברה שבו המעורבות של השלטון בחיי האזרחים קטנה, במרחב ציבורי פתוח ולא שיפוטי ומגביל; הן צומחות בעולם של עושר תרבותי וכלכלי, בחברה צרכנית הפתוחה לחידושים. זאת ועוד, הפריחה הכלכלית והטכנולוגית תלויה ביציבות ובעצמאות מערכת המשפט והכלכלה של המדינה.

שמרנות כלכלית ושמרנות תרבותית נוגדות את האינטרסים של האליטות ואת יכולת הפעולה שלהן. סגירות ביחס לתרבות המערבית מפריעה לשגשוג של האליטות. מעורבות גבוהה של הפוליטיקה בכלכלה ובמשפט יוצרת שינויים תכופים וחוסר יציבות והיא מנוגדת אידיאולוגית ופוליטית להשקפת העולם ולאינטרסים של האליטות.

תוצאות הבחירות לכנסת העשרים וחמש וההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בעקבותיהן, מצביעים על מגמה ברורה של נסיגה מהערכים הליברלים שאפיינו את החברה הישראלית. אנו עדים לעליית כוחם של אנשי הדת ונציגיהם ובירידה צפויה ביכולות של החברה הישראלית ליצור ולשגשג מבחינה כלכלית וביטחונית במרחב בגלל ההסכמים עם החרדים.

בגלל עלייתם של כוחות ימניים רדיקליים בליכוד ובמפלגת הציונות הדתית הנאבקים בערכים ליברליים כגון שוויון זכויות לנשים, לערבים וללהט"ב מתחוללת פגיעה בזיקה רבת השנים וההישגים של מדינת ישראל עם אירופה וארה"ב. הפגיעה בערכים הליברליים מתבטאת בבוז לאקדמיה ולתרבות הישראלית החילונית, ובעיקר – במאבק נגד מערכת המשפט המוצגת כאויב העם וכמאיימת על הזהות הלאומית היהודית.

בית המשפט כמגן הליברליזם

במסגרת האיזונים והבלמים הנובעים מרעיון הפרדת הרשויות, תפקידו של בית המשפט עומד במתח מתמיד עם תפקידה של הרשות המבצעת. בעוד האחרונה, שנבחרה על ידי הרוב, נוטה לדאוג בעיקר לרוב ולטפח את ערכי הלאומיות של הרוב, הרי שבית המשפט נועד כדי להגן על זכויותיו של המיעוט. זו הסיבה שבמקרים רבים בית המשפט יבטא עמדה ליברלית יותר מזו של הממשלה. הדבר נכון באופן כללי, ונכון במיוחד במדינת ישראל שבה הימין הלאומי שולט במדינה שנים רבות. זו הסיבה שהרפורמה מוצגת כמאבק בליברליזם של בית המשפט.

מבלי להתעכב על פרטי הרפורמה המשפטית המוצעת, אך טבעי הוא ששוחרי הליברליזם ובתוכם האליטות יאבקו בכל הכוח נגד הכרסום בכוחו של בית המשפט. ההשפעה הגדולה של מחאת האליטות על מקבלי ההחלטות נובעת מההישענות רבת השנים של מוסדות המדינה על הידע, הכישורים, הקשרים וההון של האליטות והחשש שלקבוצות אלו יש יכולות גבוהות שאפשר להעבירן למדינות אחרות בעולם. בריחת מוחות והון מישראל מסכנת את כלכלת ישראל וביטחונה.

אז שילכו לעזאזל!

מצב הדברים המתואר כאן מעורר בוודאי תרעומת גדולה בקרב מצביעי ימין. הנה, שוב אנחנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל. השמאל שצועק ד-מו-קרט-יה ברחובות פועל באופן לא-דמוקרטי ומביא לשינוי החלטות ממשלה בגלל כוחו הלא פרופורציונאלי בחברה הישראלית. אולי הדבר הנכון הוא לפטר אותם – שילכו לעזאזל, שיעברו לחו"ל ויעזבו אותנו, הרוב הישראלי, בשקט.

אז זהו, שלא. החברה הישראלית לא תוכל להגן על עצמה ביטחונית וכלכלית ללא האליטות הללו. אם כך, אולי נחליף אותן ונייצר אליטות ימניות? גם זו בעיה, שכן אחוז הולך וגדל של הימין הישראלי – קרי החרדים והחרדל"ים – אינם מעוניינים ואינם מסוגלים לרשת את האליטות. אורחות חייהם ובעיקר החינוך שהם מעניקים לילדיהם לא מאפשר את יצירתה של אליטה מדעית, טכנולוגית, ביטחונית וכלכלית. גם בתנועת הליכוד הולכים וגוברים קולות פופוליסטיים שמוזנים מבוז ושנאה לאליטות בכלל, וטיפוח גאווה המבוססת על פטריוטיזם לאומי ולא על הישגים ממשיים במדע, בטכנולוגיה ובכלכלה ועל קשרים בינלאומיים.

תודעה פוליטית משותפת לאליטות הישראליות

המאבק נגד הרפורמה המשפטית הוציא לאור קבוצות שלא התערבו באופן גלוי בפוליטיקה עד עתה. רובן התענינו בעיקר בעסקיהן, ביצירה המדעית וההישגים הטכנולוגיים. עתה יצאו האנשים הללו לרחוב ונפגשו תחת מחאה ציבורית משותפת המתקיימת ברחובה של עיר, מחוץ לכנסים, לישיבות ההנהלה ולארוחות העסקיות. הם הניפו דגלי ישראל ולא דרכונים זרים. הם גילו שביחד יש להם כוח אדיר וגם אחריות גדולה; מעתה הם יעמדו על המשמר הפוליטי ולא יתנו אמון אוטומטי במנהיגות הפוליטית הנבחרת. לכן יש לצפות שהמאבק נגד הרפורמה המשפטית יהיה רק הפתיח למאבקים רבים בהמשך, כגון המאבק נגד הפטור הגורף לחרדים משירות, המאבק על לימודי ליבה בחברה החרדית, המאבק למען זכויות הלהט"ב ויתכן שאף מאבק למען חידוש הניסיון לפיוס אזורי בארץ הזו.

חוזה עם הציבור, חוזה עם האליטה

למעשה, לממשלה יש "חוזים" שונים ומקבילים עם הציבור ועם האליטה. לכלל האזרחים מבטיחה הממשלה הגנה מסכנות מבחוץ ומבפנים וניהול כלכלה שתאפשר להם לחיות ולגדל כאן את ילדיהם. החוזה הלא-כתוב עם האליטות מבטיח סדר ליברלי, כלומר: חירות אישית ויכולת ליצור, לשגשג ולהתפתח. על מנת שהאליטות ימשיכו להשקיע במדינה ובחברה הישראלית הם צריכים להיות בטוחים שהמדינה מחוייבת לחוזה זה .

מה צריך הימין לעשות?

על הימין האידאולוגי להבין שהכוח בקלפי ובכנסת לא מספיק; הוא נדרש להיאבק על מקומו באליטה. זהו מאבק קשה במיוחד לאנשי ימין דתיים ומסורתיים. ניצנים של הצלחה אפשר לראות בתקשורת ובעולם התרבות הישראלי, שם אפשר למצוא יותר חובשי כיפות ובעלי עמדות ימניות. קרן 'תקווה' ופורום 'קהלת' הם פרי מאמץ בכיוון זה בתחומי האקדמיה והמשפט. אך יש להבין: אי אפשר לחבור לאליטה מתוך בוז ואנטגוניזם, זה פשוט לא ילך. לכן הברית העמוקה של הימין הציוני עם החרדים פוגעת פעמיים באפשרות שהאליטה תשתנה. ראשית, היא מטפחת את חוסר ההשתלבות של החרדים בחברה הישראלית ובתוך כך באליטות הישראליות, וכך פוגעת באופן ממשי בעתיד הכלכלי והביטחוני של ישראל. במקביל, הברית של הימין הליברלי עם כוחות אנטי ליברליים מובהקים הפועלים במסגרת מפלגת הציונות הדתית מרחיקה את אפשרות הקידום של תפיסות עולם לאומיות ומסורתיות, שכן אלו הופכות להיות לאומניות, חרדיות ושוביניסטיות, וממילא – שונות מן האליטה ומנוגדות אליה. הפתרון הפוליטי הנכון הוא יצירת קואליציית ימין-מרכז המייצגת את רוב החברה הישראלית, כולל רוב האליטות. קואליציה כזו תוכל להשפיע ואף לצרף אליה קצוות הפוליטיים מתוך הבנה שעליהם להתקרב לערכיו של הזרם המרכזי הממלכתי.

ולבסוף, נשים וגברים המגיעים לעמדות בכירות, בכל תחום שהוא, הם בדרך כלל אנשים מוכשרים וחכמים במיוחד. גם אם הם גדלו בחברה מסוימת וקיבלו חינוך אידיאולוגי, הם עדין אנשים עצמאיים ואחראיים. הגיוון האליטיסטי הוא חשוב ביותר אך יש לזכור: מינוי של שופט המתגורר ביהודה ושומרון, מפכ"ל שלמד בישיבת 'מרכז הרב' ויועץ משפטי בן למשפחה רויזיוניסטית לא מבטיח את מימוש כל חלומותיהם הפוליטיים והאידיאולוגיים של החברה בה צמחו. זה נכון משמאל ומימין. האליטה אינה מייצגת את החברה, היא מובילה אותה.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics