והנה זכינו, באים יהודים מישראל ומקצווי תבל, ומבקשים לעלות קרוב לבית ה', לגעת בכותל ולהתפלל. זהו המקום המחבר אותם לעבר- לשרשרת הדורות של העם היהודי, לזהות היהודית שלהם היום, ולחיבור של ילדיהם – העתיד שלנו- לעם ישראל.
במשך שנים ישנה מחלוקת כואבת עד שנאת חינם ליד שריד מקדשנו שחרב בדיוק בגלל חטא זה. נשים עם תפילין וספר תורה – נדחפות, סידורים נקרעים, והעין לא יכולה לשאת.
ב- 2017 הורה נתניהו על פשרה, להקמת רחבת ישראל במתחם נפרד בכותל, על מנת לפתור את המחלוקת בנוגע לאפשרות להתפלל ליד הכותל שלא על פי כללי רב הכותל. יהיה מקום- מוגבל ולא גדול, בו ניתן למי שמעוניין בכך לגשת לכותל בדרך שלו. ומהי הדרך שלהם, רחמנא לצלן: בעירוב נשים וגברים, תפילה שויונית, ואולי אפילו נשים בטלית ותפילין.
לפני מספר חודשים זכיתי להגיע לראשונה לרחבת ישראל, במסגרת סיור של קבוצת לימוד משותפת חילונית-דתית. התרגשתי מאד, הרגשתי קדושה של ממש, במקום אינטימי ומחבר. שמענו שם בצער את חברינו שאינם שומרי הלכה, מספרים כי אינם מרגישים כל חיבור לכותל. זו סביבה זרה ומנוכרת עבורם. מנוהלת על פי כללים דתיים מחמירים.
יהודים קונסרבטיבים ורפורמים אינם רצויים. עם דחיית בקשתם להתפלל על פי הרגלם, הם מבוזים ודחויים. האם היהדות ההלכתית השולטת ברבנות לא מוכנה לצמצם עצמה מעט ולתת מקום לזרמים אחרים?
תיכף ניגע בשאלה ההלכתית ובפחד מהמדרון החלקלק.
אבל יותר מכך, רחבת ישראל אינה רק עניין לרפורמים, או לאנשים חילוניים ישראלים שאינם שומרי הלכה.
בביקורי ברחבת ישראל, אני- המגדירה עצמי דתיה אורתודוקסית- חזרתי בעיני רוחי להנחת התפילין של בני, לפני לא מעט שנים, ברחבת הכותל, בעזרת הגברים. יכולנו לראות (מעט) אבל לא לגעת, ובודאי שלא להיות חלק.
לו יכולתי, הייתי עורכת את הטקס המרגש הזה ברחבת ישראל, והייתי מניחה גם אני יד נרגשת על כתפו של בני, ברגע הזה בו הוא מקבל עול תורה ומצוות.
ואני מרשה לעצמי גם להפליג בדמיון קדימה, אל בר המצווה של הנכד, ומרשה לעצמי לדמיין את החיבוק שיקבל ממני ברגע החשוב הזה, ואת כולנו, יחד- אבא ואמא של ניצן בר המצווה לעתיד, שחר הקטן ממנו וגם ארבל הבת, (ובעז"ה עוד יבואו…), את הסבים וגם הסבתות. ויחד איתנו גם הורינו, סבא וסבתא רבא. כולנו מתחת לאותה טלית, מחבקים את הנכנס לעול מצוות באירוע משפחתי ומרגש.
והנה המשבר התורן, בו הבג"ץ מחייב את המדינה להתקדם בהכשרת והנגשת רחבת ישראל לקהל (מוזמנים להגיע ולהבין), ולוין וסמוטריץ נעמדים על הרגליים האחוריות נגד. צפוי, ובכל זאת עצוב.
במרחב הציבורי, חייבת הרבנות לנקוט בדרך המקילה ביותר האפשרית. ההחמרות יישמרו איש לביתו. בואו נחבק את ההזדמנות בה יהודים מעוניינים למצוא את החיבור שלהם ליהדות. דוקא לאחר השביעי לאוקטובר היה זעזוע ביהדות התפוצות. בואו נעזור לאחינו להתחבר אלינו, לישראל, ליהדות, ובל נשאיר אותם מהעבר השני של קו השבר שהם חווים.
והמדרון החלקלק, מה יהיה איתו?
זהו המדרון החלקלק המסוכן באמת לעם היהודי:
מדרון בו יהדות התפוצות שאינה אורתודוקסית מתנתקת מהיהדות.
מדרון שמרחיק גם את יהודי ישראל החילוניים מקשר לשורשים,
מדרון שבו מידרדרת התקווה ל"שבת אחים גם יחד", ו""יחד שבטי ישראל".
נשים עם טלית ותפילין לא מפחידות אותי. נישואי תערובת וניתוק רגשי ומחשבתי – דוקא כן.
- טובית רוזנצוויג היא ראש המחלקה לביולוגיה מולקולרית וראש בית הספר החדש לביו־רפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל. היא בוגרת תוכנית משמרת, קבוצת לשתף עצמנו 2024, ומן היוזמות והמייסדות של קבוצת משמרת – לשתף עצמנו 2025. הסיור ברחבת ישראל, המתואר במאמר לעיל, התקיים במסגרת אחד ממפגשי הקבוצה, בהובלה ובהנחיה של ד"ר חנה פנחסי, עמיתת מחקר במרכז קוגוד למחשבה יהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן.
