@shalomhartmaninst הקללה האמיתית היא לא להיות עיוור שלא רואה, אלא להיות בחברה שלא רואה את האחר #מכוןהרטמן #הרטמן #פרשתשבוע #פרשתהשבוע #פרשתכיתבוא
♬ original sound - מכון הרטמן - מכון הרטמן
סבא רבא שלי היה עיוור. כילדה, כשהייתי נכנסת אליו לחדר, עוד לפני שהוצאתי מילה, הוא היה ממשש לי את הפנים – האף, הלחיים, הפה – ומכריז בחיבוק: "אילה". אני זוכרת כמה התרגשתי מהרגע הזה – סבא שלי יודע לזהות מי אני אפילו בלי לראות.
לכן, כשהגעתי לתיאור מעמד הברכות והקללות בפרשה, נעלבתי בשבילו. הפסוק אומר: "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה". עיוורון זה קשה, כן – אבל האם הוא קללה?
גם את רבי יוסי במדרש הקללה הזו ייסרה, עד שפגש עיוור הצועד בחשיכה עם אבוקה דולקת בידו. כששאל אותו למה הוא צריך אור, ענה העיוור: "האבוקה לא בשבילי. היא כדי שאחרים יראו אותי ויעזרו לי להתמודד עם הסכנות שבדרך".
שם הבנתי: הקללה היא לא העיוורון. הקללה היא לחיות בחברה שלא רואה את מי שזקוק לעזרה. והברכה? זה לחיות בחברה שבה אנחנו מרימים אבוקות באפילה כדי לעזור לכל מי שזקוק לעזרה.
