השבוע שוב הואשמתי על ידי גורמים בימין המשיחי ובערוץ 14 ב"פשעי מלחמה" נגד המדינה. זאת בעקבות פרסום מאמר שלי על רוח צה"ל. פעם אחר פעם הם מתרעמים על כך שבמסמך "רוח צה"ל" לא מופיע ערך הניצחון. לטענתם, כישלונם של מדינת ישראל ושל צה"ל במערכה הצבאית נעוץ בוויתור על הצבת ערך הניצחון כערך העליון והמכריע של המלחמה. מכאן קצרה הדרך להאשמת מנסחי המסמך, ובהם אני, בכך שלא אפשרנו למדינה ולצה"ל למגר את האויב.
המעיינים במסמך "רוח צה"ל" ייווכחו לדעת ש"ניצחון" הוא הערך הראשון המצוין בו, תחת הכותרת: "דבקות במשימה וחתירה לניצחון". אם נניח שהמלינים קראו את המסמך, עלינו להסיק אחת מהשתיים: הם לא הבינו את הכתוב בו, או שהם מתנגדים למשמעות המושג "ניצחון", כפי שהוא מנוסח בו. השקר שבדברי המבקרים נועד לייתר את השיח המוסרי־הערכי על משמעות הניצחון הראוי. לפיכך, הגיעה העת להעמיד דברים על דיוקם.
ערך "הניצחון" מוגדר באופן הבא: "החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה עד כדי חירוף נפש". המשימה נקבעת על ידי צה"ל ותכליתה אחת — הגנה על חיי אזרחי מדינת ישראל. ערך חיי האדם מצוי במרכז, והוא חל על כל בני המין האנושי. לפיכך, הפעלת הכוח הצבאי מוגבלת על ידי שני עקרונות: הכרחיות הפעולה הצבאית, והפעלת כוח מידתית הרלוונטית להשגת היעדים הצבאיים.
ביטוי לכך מצוי בערך "טוהר הנשק", הקובע שהנשק ישמש "לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך". כל לוחמת ולוחם נתבעים לשמור "על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם".
עקרון ההגנה העצמית הוא העקרון היחיד המצדיק את עצם היציאה למלחמה, והוא קובע את אופן ניהולה הצודק. הניצחון הוא נגזרת של יעדי המלחמה הצודקת, ומשמעותו ניצחון רוחם של הלוחמים, היודעים שעליהם לעמוד במשימה קשה זו. ערך הניצחון מבטא אמון באדם, ביכולתו להיאבק למען הראוי והנכון, ולעשות זאת באופן מוסרי, גם במחיר אישי כבד.
פרנץ פאנון, שתמך במלחמה שניהלה אלג'יריה נגד צרפת, הבין זאת היטב. בספרו "מקוללים על אדמות" טען, שהמאבק של האלג'ירים בצרפת צריך להתנהל באמצעות שני סוגים של כלי נשק: האחד צבאי, והשני, החשוב יותר — שיבוש ערכי המוסר של החברה הצרפתית. הוא הניח ששיבוש זה יוביל לחורבן החברה הצרפתית ולניצחון אלג'יריה.
תביעת ערוץ 14 והימין המשיחי להגדיר את ה"ניצחון" כערך עליון ומכריע, שאינו כפוף לעקרונות המלחמה הצודקת, משמעה שחרור ערך זה מכבלי המוסר, המצדיקים הן את עצם היציאה למלחמה והן את אופן ניהולה. ערך הניצחון, כשהוא מנותק מערכי מוסר, מוביל כבר עתה לשיבוש מוסרי פנימי חמור. שיבוש זה מוביל להוקעת ישראל על ידי משפחת העמים המחויבים לערכי המוסר האוניברסליים. כך אפוא תלמידיו של פאנון בישראל פועלים נגד עמם, ו"הניצחון המוחלט" שיושג לא רק יפגע בבלתי מעורבים "שם" — הוא יפגע גם, ובעיקר, בנו. פאנון לא חלם ששיבוש ערכי המוסר יפגע בראש ובראשונה במשבשים עצמם. האיש שנערץ על רבים בישראל לא חזה את התוצאות החמורות של כלי הנשק שהציע לפגיעה באחרים.
אם נניח שמסמך אכן נקרא על ידי מבקריו, עלינו להסיק כי "הביקורת" נועדה "לשחרר" את צה"ל מעכבות מוסריות. המשימה הבלעדית והעליונה של המלחמה היא "ניצחון", ולא דבקות במשימה. ניתוק ערך ה"ניצחון" מההקשר הנורמטיבי הראוי של הפעלת הכוח הצבאי וקיבועו כערך עצמאי, משמעו הסתלקות מעקרונות המלחמה הצודקת, מההכרה בערך חיי אדם ומערכי המוסר; שכן יש ערך אחד בלבד שינחה את הלוחמים — הניצחון על האויב, והוא אמור לגבור על שיקולים אחרים, מדיניים, מוסריים ותרבותיים. "ניצחון" זה מחייב הצבת מסך ויזואלי ואקוסטי החוסם את ראיית האחר ושמיעת קולו. לאחר אין שם, אין זהות. הוא רוּקן מסבלו, תקוותיו ומאווייו ונהפך ליש שקוף — אויב, אחר מאיים, שיש להשמידו כליל: עוללים, נשים וגברים, לוחמים ושאינם לוחמים, עוד טרם שהבשילו והפכו לטרוריסטים.
אלא שמי ששולל את היסוד האנושי האוניברסלי, פוגע ברקמת החיים האנושית העמוקה ביותר; נפשו מתרוקנת והוא נעשה ליש חלול. ג'ון דאן כתב: "אין אדם שהוא אי, שלם לעצמו… מותו של כל אדם ממעיט אותי משום שאני כרוך באנושות" (תרגום: שמעון זנדבנק). הפגיעה הלא הכרחית והלא מידתית באחרים פוגעת באדם שפגע; היא תוביל אותו גם לפגיעה ב"אנחנו", כפי שאנו רואים זאת כבר עתה בישראל. המסורת היהודית לימדה אותנו כי משנפגעה נפשו של האדם שוב אין הוא מבחין בין הגוי ליהודי: "שופך דמים לגוי, לסוף שופך דמים לישראל" (תנא דבי אליהו, פרק כ"ח). ניצחון שפירושו השמדת אחרים, הוא ניצחון פירוס שיוביל אל התופת המוסרית שאין ממנה גאולה. היושבים באולפני ערוץ 14 ומהגגים על הניצחון, לא שומעים ולא רואים את האחרים, אבל גם לא את עצמם. הם מתנתקים מהאנושות ומהמסורת היהודית, שהכריזה קבל עם ועולם כי היסוד המוסרי הוא היסוד הראשוני של החיים האנושיים.
אנו החיים כאן בישראל חווינו את אובדן האנושיות של הטרוריסטים. דווקא משום כך חלה עלינו, ביתר שאת, החובה שלא להצדיק את הרוע ולהופכו לטוב. קולו של המצפון האנושי חייב לרעום. כי הרוע מאיים על חיינו תדיר, ועלול לחדור לליבת קיומנו, ולהפוך אותנו ליצורי אנוש מנוכרים לקיום האנושי. הניצחון במלחמה חייב להיות בראש ובראשונה ניצחון הרוח האנושית הדבקה בערכי היסוד האנושיים. בשם עקרונות אלה יש לשלול כליל את שחרור הרסן המוסרי החוגג בערוץ 14 ובמקומות אחרים.
מאמר התגובה פורסם לראשונה ב"הארץ"
