"כתבתי את עד שתחזור אליי כדי לתת מקום לא רק לרגעים שבהם הוא רחוק, אלא גם לקושי והגעגוע כשהוא קרוב," אומרת הסופרת אילה דקל, בשיחה עם רינו צרור על הספר שנולד מתוך מציאות חייה כבת זוג במילואים אינסופיים.
בספרה עד שתחזור אליי, היא מתארת את חיי משפחות המילואים בישראל, את השגרה שנקטעת שוב ושוב, את החרדות של הילדים, ואת התחושה שהמלחמה נמשכת הרבה מעבר לשדות הקרב.
"אנשים שקוראים את הספר מתקשרים ואומרים לי: 'איך ידעת שזה מה שקרה לנו? יש לך מצלמות בבית?' כי זה באמת סיפור של כל כך הרבה משפחות היום." אמרה דקל בראיון בגלי צה"ל.
אבל לצד הבעות הזדהות כאלה, דקל מתארת גם כעס המופנה כלפי משפחות המילואים, מימין ומשמאל: "אנשים אומרים לנו 'תסרבו'. או: 'בגללכם החטופים לא חוזרים'.
"הגיוס הנוכחי הוא מאוד קשה," אומרת דקל. "לא רק בגלל הכאב והעייפות אחרי שנתיים כאלה, אלא גם בגלל השאלה האם אפשר היה לעשות את זה אחרת? אבל חשוב להזכיר שמי שהולך למילואים עוזב שוב את העבודה, את הבית, את הילדים. זה מחיר כבד מאוד, גם למשפחות. אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים, שהנטל יתחלק בין יותר אנשים, ושאפשר יהיה לחזור סוף סוף לחיים יציבים יותר."
