תמכו בנו

/
EN
הצטרפו לניוזלטר שלנו

נטיעות בשיא החורף? הסיפור האמיתי של ט"ו בשבט

ט"ו בשבט התחיל בכלל במשנה כ"ראש השנה לאילן" שבו נקבע לאיזו שנה הוא נחשב מבחינת מצוות התלויות בארץ - אבל עם השנים נוספו לו משמעויות חדשות לגמרי
פרופ' חזקי שוהם הוא עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן. כמו כן הוא מרצה בתוכנית הבין-תחומית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. בין פרסומיו: "מרדכי רוכב על סוס: חגיגות פורים בתל אביב ובנייתה של אומה חדשה" בהוצאת אוניברסיטאות בר אילן ובן-גוריון (2013), וכן Israel Celebrates: Festivals and Civic Culture in Israel (Brill, 2017).

מה עושים בט"ו בשבט? ברור, נוטעים עצים. אז זהו, שזה לא תמיד היה ככה.

לחגיגות ט"ו בשבט אין מקור בספרות חז"ל. למעשה, התאריך הזה מוזכר במסכת ראש השנה רק כסוף שנת המס לענייני מעשרות. יום של ביורוקרטיה.

רק הרבה יותר מאוחר, בימי הביניים בארצות אשכנז, נהגו לאכול פירות בט"ו בשבט, וזה הפך לחג של ממש רק במאה השמונה-עשרה, עם הופעתו של "סדר ט"ו בשבט" בספר הקבלי "חמדת ימים", שהיה גם הראשון לקשור בין החג לארץ ישראל.

במקביל, החג נפוץ במרבית עדות ישראל כחג עממי של פריון, ובמזרח אירופה כיום חופש מהלימודים. ועדיין – עבור היהודי המצוי, זה היה יום רגיל למדי.

ואז הגיעה הציונות.

הרעיון של נטיעת עצים לא הגיע לא מהמקורות היהודיים. הוא אומץ דווקא מיוזמה שהחלה באזור המערב התיכון של ארצות הברית. כחלק מהמאבק בנזקי התיעוש והפגיעה ביערות. ב-1872 הכריזה מדינת נברסקה על "יום העץ", שבו התקיימה תחרות נטיעות. יותר ממיליון עצים ניטעו אז, וכעבור שנתיים זה נקבע כחג לאומי שנתי.

שני עשורים אחר-כך, רוב מדינות ארצות הברית וקנדה כבר קבעו "יום עץ" משלהן, שנחגג בכל אזור בתאריך אחר, בהתאם לאקלים ולידע הבוטני המקומי. בהמשך הגיע החג גם למדינות אירופה ובהן רוסיה הצארית. שם נחשפו לרעיון היהודים המקומיים.

אחד מאותם יהודים היה חיים אריה זוטא, ציוני נלהב ומחלוצי הוראת העברית, שכמו שאר המורים בעירו, מדי שנה הוציא את תלמידיו לנטיעות בחודשי האביב. ב-1903 הוא עלה לארץ ומיהר לפרסם מאמר בעיתון עברי מקומי, שבו ביטא את הפתעתו מכך שדווקא בארץ-ישראל המתחדשת אין כל זכר לטקסי הנטיעות. לדבריו, ה"גויים" אימצו להם את "יום העץ" תוך הכחשת מקורו ה"אמיתי" של החג, הלא הוא ט"ו בשבט, "ראש השנה לאילן".

זוטא לא הסתפק בכתיבת המאמר, וכעבור שלוש שנים הביא לפני הסתדרות המורים הצעת החלטה – להנהיג את טקס הנטיעות כאירוע שנתי קבוע בבתי הספר. היו מי שטענו אז כי בט"ו בשבט מזג האוויר והאדמה הבוצית יפגעו בנטיעות, והציעו במקום את ט"ו באב, אך התומכים בראש השנה לאילנות גברו, ובט"ו בשבט 1907 התקיים טקס נטיעות ראשון בביה"ס החקלאי "מקווה ישראל".

המסורת החדשה התפשטה, ותוך שנים ספורות תלמידים מכל מוסדות החינוך היהודיים נטעו עצים בט"ו בשבט – וזה כולל תלמודי תורה, בתי ספר מודרניים, בנים ובנות, אשכנזים וספרדים.

אחרי כיבוש הארץ בידי הבריטים, ט"ו בשבט הפך בעידודם לחג לאומי של ארץ ישראל המנדטורית ועם השנים הפכו הנטיעות לפעילות המוסכמת והמרכזית של החג.

כיום רק מעטים עוד עוסקים בפועל בטקסי נטיעות, ולמרות ביקורת אקולוגית שנמתחת על המהלך, זו עדיין הפעילות המזוהה ביותר עם החג.

זוטא, שייבא את יום העץ, פירש מחדש ובאופן אנכרוניסטי מקורות יהודיים, והתעקש לייסד אותו בתאריך עברי, הפך את ט"ו בשבט ל"יום ירוק יהודי". לא עניין קטן, זוטא.

מחשבה יהודית מרתקת אותך? דואג לעתידה היהודי-דמוקרטי של ישראל? מתעניינת ביהדות שרלוונטית עבורך?

מלאו את פרטיכם וקבלו את הניוזלטר שלנו

הוספת תגובה
חיפוש
עיקבו אחרי מכון הרטמן
הרשמו לניוזלטר של מכון הרטמן

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics