מסורת ומסירה

"והגדת לבנך ביום ההוא" - על העברת מסורת מדור לדור בעולם מתחדש

לקראת ליל הסיפורים הגדול, הלא הוא ליל הסדר, בו יש קריאה מפורשת לדור ההורים להעביר הלאה את הסיפור לילדיהם, אנו מציעים לכם.ן שיעור בנושא הנחלה והורשה והעברת המסורת מדור לדור. בשיעור זה נבחן ונחדד את המורכבות שיש למסורת בעולם מתחדש.

השפעת ההורים על עיצוב אישיותו וזהותו של אדם היא סוגיה מורכבת ורבת פנים. משוררים, הוגים ופילוסופים רבים עסקו בשאלת המורשת הרוחנית, הערכית והתרבותית שהורים מנחילים לילדיהם – האם מדובר בהכתבה שאין להימלט ממנה, או שמא קיימת בחירה חופשית של היחיד לעצב את עצמו באופן עצמאי?

.

פעילות פתיחה: מה אני לוקח/ת ומה אני משאיר/ת מאחור?

אפשרות אחת: הכנה לשיעור – על התלמידים.ות לחקור ולשאול את הוריהם אלו מנהגים / טקסים / חפצים הם לקחו / קבלו / ירשו מההורים שלהם ומנסים.ות להעביר הלאה לילדיהם.

משתפים בכיתה ושואלים את התלמידים האם הם מדמיינים.ות את עצמם.ן ממשיכים.ות את המסורת הזו גם אחרי שיתבגרו ויפרדו מההורים.

אפשרות שניה: ללא הכנה מוקדמת – נסו לחשוב על מנהג / טקס שמתקיים אצלכם בבית ואתם.ן מאוד אוהבים.ות, ונסו לחשוב על מנהג / טקס שמתקיים אצלכם.ן והייתם.ן מעדיפים.ות לוותר עליו.

שאלות:

  1. עד כמה אני מחוייב.ת להמשיך את המסורת של הוריי?
  2. האם יש באפשרותי לבחור כיצד והאם להמשיך את המסורת?

.

בטקסטים הבאים נראה היבטים שונים ואפשרויות שונות של העברת מסורת.

.

חלק ראשון – מה קיבלתי מבית ההורים וכיצד?

עיינו והאזינו לשני השירים המצורפים. כל אחד מהם, בדרכו, מתאר יחסים בין ילדים להוריהם.

.

1. ניגונים | معزوفات

11

ניגונים | מילים פניה ברגשטיין, לחן: דוד זהבי

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

معزوفات | كلمات: فانيا بيرچشتاين

غرسْتُما في أعماقي معزوفاتٍ، أيا أمّي ويا أبي
أناشيدَ، ترانيمَ، كانتْ طيَّ النسيان
بذورًا بذورًا حَمَلَها فؤادي
ها هيَ الآنَ تنبتُ وتشبُّ إلى الأعلى

ها هيَ الآنَ تَبعثُ أغصانًا في دمي
جذورُها تسيرُ معَ عروقي
أناشيدُكَ يا أبي وأغنياتُكِ يا أمّي
في نبضِ عروقي تستيقظُ وتنبعث

.

2. وكبرنا | התבגרנו

11

وكبرنا | وديع الصافي و نجوى كرم

(وديع الصافي)
ايه يا بنتي لما صغيره كنتي
خبيتك تحت جناحي خبيتك تترتاحي
وكبيره هلىء صرتي صرتي انتي جناحي
بحلف بعينيكِ من كتر خوفي بوقتها عليكِ
كنت ارسملك صور واخبار ذاعت
بقلبي حاوطك داير مادار
وتبقي عطر زنبق معبى بدار
وتكبري بعين الكل
وتبقى صغيره بعينيي

(نجوى كرم)
وكبرنا يا بيي
وكبرت فينا الايام مسؤوليه كبرت معانا
وكبرت الاحلام
كرمالي يا بيي شاركني المسؤوليه
ايه ايه يا بيي

התבגרנו | ודיע אל סאפי ונג'ווא כרם

(ודיע אלסאפי)
כן, בתי, כשהיית קטנה
הסתרתי אותך תחת כנפיי, הסתרתיך כדי שתהיי רגועה
כעת גדלת, והפכת את לכנפיי.
אני נשבע בעינייך, מרוב שדאגתי לך בזמנו
הייתי מצייר לך ציורים וחדשות נפוצו
בלבי אני מקיף אותך, יהא אשר יהא
ונותרת ניחוח שושן הממלא את הבית
וגדלת בעיני כולם
אך בעיניי נותרת קטנה.

(נג'ווא כרם)
וגדלנו, אבא
והימים גדלו עימנו, ועימם גם האחריות,
והחלומות גדלו.
למעני, אבא, שא עימי את האחריות.

כן, כן, אבא

.

  1. כיצד באה לידי ביטוי מערכת היחסים בין הדורות בכל שיר?
  2. כיצד שני השירים מבטאים את מושג המסורת והמשכיות?
  3. בשיר 'ניגונים', מדמה המשוררת את מה שההורים שתלו בה בעזרת הניגונים ל'גרעינים', ואיך אחרי שנים היא רואה איך הם צומחים ומגלה את השפעתם. האם אתם.ן יכולים.ות להצביע על "הגרעינים" שההורים טומנים בכם.ן כבר עכשיו (ערכים, תכונות, אמונות, דעות…)? כיצד הם שותלים את זה בתוככם.ן?
  4. מה הם הדברים שאתם.ן מפתחים.ות באופן עצמאי?
  5. בשיר 'התבגרנו' פונה הבת אל אביה ואומרת לו "למעני אבא, שא עימי את האחריות". מהי האחריות המופיעה בשיר? מה משמעות הבקשה?
  6. כיצד ההתבגרות משנה את היחסים בין הבת לאביה?

.

עצים בשדה

חלק שני – חינוך ומורשת תרבותית. כיצד עוברת מסורת?

קראו את הטקסטים הבאים והתייחסו לשאלות המנחות

1. דמות היורש / ז'אק דרידה

על היורש להיענות תמיד למין צו כפול, לתכתיב סותר: ראשית, יש לדעת, ולדעת ולאשר מחדש את מה ש"קדם לנו", שאותו אנו מקבלים עוד לפני שבחרנו בו, ולפני שנוכל לנהוג כבני חורין […] מה פירוש לאשר מחדש? לא רק לקבל את המורשת הזאת, אלא להתניע אותה מחדש בדרך שונה ולקיים אותה. לא לבחור בה (מפני שמה שמאפיין את המורשת זה קודם כל שאין בוחרים בה, היא שבוחרת אותנו בעוצמה רבה) אלא לבחור לקיימה..
ז'אק דרידה ואליזבת רודינסקו, מה ילד יום? תרגם: אבנר להב, הוצאת חרגול, עמ' 12

1. شخصية الوارث / جاك دريدا

يتوجب على الوارث الاستجابة دائما لنوع من الضرورة المزدوجة، الاملاء المنطوي على التناقض: أولا، يجب معرفة واعادة التسليم ب"ما سبقنا"، الذي نقبله حتى قبل أن اخترناه، وقبل أن نستطيع التصرف كأحرار […] وما يعنيه اعادة التسليم؟ ليس قبول ذلك التراث فحسب، بل اعادة إحيائه من جديد على نهج مختلف وتحقيقه؛ ليس اختياره (لأن ما يميز التراث هو أولا وقبل كل شيء عدم اختياره، فهو الذي يختارنا بقوة شديدة) وإنما اختيار تحقيقه.جاك دريدا وإليزابيث رودينسكو, ما سيلده اليوم؟ ترجمة: أفنير لاهاف، تل أبيب: حارغول، صفحة 12.

.

2. الأبناء | جبران خليل جبران

أولادكم ليسوا لكم
أولادكم أبناء الحياة المشتاقة إلى نفسها, بكم يأتون إلى العالم, ولكن ليس منكم.
ومع أنهم يعيشون معكم, فهم ليسوا ملكاً لكم.
أنتم تستطيعون أن تمنحوهم محبتكم, ولكنكم لا تقدرون أن تغرسوا فيهم بذور أفكاركم, لأن لهم أفكارأً خاصةً بهم.
وفي طاقتكم أن تصنعوا المساكن لأجسادكم.
ولكن نفوسهم لا تقطن في مساكنكم.
فهي تقطن في مسكن الغد, الذي لا تستطيعون أن تزوروه حتى ولا في أحلامكم.
وإن لكم أن تجاهدوا لكي تصيروا مثلهم.
ولكنكم عبثاً ت

حاولون أن تجعلوهم مثلكم.
لأن الحياة لا ترجع إلى الوراء, ولا تلذ لها الإقامة في منزل الأمس.
أنتم الأقواس وأولادكم سهام حية قد رمت بها الحياة عن أقواسكم.
فإن رامي السهام ينظر العلامة المنصوبة على طريق اللانهاية, ف.يلويكم بقدرته لكي تكون سهامه سريعة بعيدة المدى.
لذلك, فليكن التواؤكم بين يدي رامي السهام الحكيم لأجل المسرة والغبطة.
لأنه, كما يحب السهم الذي يطير من قوسه, هكذا يحب القوس الذي يثبت بين يديه. (جبران: النبي)

.

2. הילדים | ג'וּבְּרַאן חַליל ג'וּבְּרַאן

יַלְדֵּיכֶם אֵינָם יַלְדֵּיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעֲגוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם.
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם, אַךְ לֹא מִכֶּם.
חַיִּים עִמָּכֶם, אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵּיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם, אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.
כִּי לֹא לָכֶם הֲגִיגֵיהֶם.

גוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם.
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר,
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם,
אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹכֶם.
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה, לֹא אָחוֹר.
אֵין הֵם מִתְרַפְּקִים עַל הָאֶתְמוֹל.

אַתֶּם הַקֶּשֶׁת מִמֶּנָה כְּחִצֵּי חַיִּים, יַלְדֵּיכֶם שְׁלוּחִים:
הַקַּשָּׁת מַבְחִין בְּשֹׁבֶל עַל פְּנֵי נְתִיב הַנֶּצַח,
בּרְצוֹתוֹ כּוֹפֵף קַשְׁתְּכֶם לְמַעַן חִצָּיו הַנּוֹרִים לַמֶּרְחַקִּים
הִתְרַצּוּ לְיָדָיו הַמּוֹתְחוֹת קַשְׁתְּכֶם,
כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת הָחִצִּים בִּמְעוּפָם
גַּם אֶת הַקְּשָׁתוֹת הַנַּעֲנוֹת לְיָדוֹ.

.

  1. מהי התפיסה של דרידה לגבי מורשת, ומהי תפיסתו של ג'ובראן? עם מי אתם.ן נוטים.ות להסכים יותר?
  2. איזה טקסט משקף לדעתכם.ן את המציאות הקרובה ביותר לתרבותכם.ן ולחוויותיכם.ן האישיות?
  3. כיצד הדימוי של חץ וקשת אצל ג'ובראן מתאר את מערכת היחסים המורכבת בין הדורות?
  4. האם אתם.ן מרגישים.ות שהעבר “בוחר” בכם, כפי שטוען דרידה, או שאתם.ן בוחרים.ות את דרככם.ן, כפי שמציע ג’ובראן?
  5. מה דעתכם.ן על האחריות הבין-דורית? האם ראוי שהצעירים יישאו את מסורת העבר, או שמא עליהם לפרוץ דרך חדשה?

סיכום

ראינו מספר טקסטים בנושא מורשת, המשכיות, והמתח שבין דורות עבר להווה. אצל דרידה המורשת היא משהו שאנו מקבלים ללא בחירה, אך חובתנו היא לא רק לשמר אותה אלא גם להעניק לה משמעות מחודשת.

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, לעומתו, מציג את ההורות כמעשה של שחרור – הילדים אינם רכוש הוריהם אלא חלק מהחיים עצמם, וההורים משמשים רק ככלי המאפשר להם לצמוח ולצאת לדרכם העצמאית.

השירים "ניגונים" ו-"התבגרנו" מבטאים את הקשר הרגשי העמוק בין הורים לילדיהם, את ההשפעה החזקה של התרבות והחינוך על עיצוב זהותם של הצאצאים, אך גם את ההבנה שהם גדלים וממשיכים לכתוב את סיפורם שלהם. המכנה המשותף לכל הטקסטים הוא השאלה: כיצד להעביר הלאה מורשת – בין אם תרבותית, מוסרית או משפחתית – תוך שמירה על החירות וההתחדשות של הדור הבא?

בליל הסדר בו אנחנו נקראים לספר שוב ושוב את ההיסטוריה התרבותית שלנו כדאי גם לחשוב על התפקיד של כל אחד מהמשתתפים.ות. המספרים.ות והשואלים.ות, ההורים והילדים – על מי האחריות לחדש ולהמציא יחד עם העברת המסורת והסיפור?

בברכת חג שמח ואביב פורח

עוד בנושא

SEND BY EMAIL

The End of Policy Substance in Israel Politics