לקראת ליל הסיפורים הגדול, הלא הוא ליל הסדר, בו יש קריאה מפורשת לדור ההורים להעביר הלאה את הסיפור לילדיהם, אנו מציעים לכם.ן שיעור בנושא הנחלה והורשה והעברת המסורת מדור לדור. בשיעור זה נבחן ונחדד את המורכבות שיש למסורת בעולם מתחדש.
השפעת ההורים על עיצוב אישיותו וזהותו של אדם היא סוגיה מורכבת ורבת פנים. משוררים, הוגים ופילוסופים רבים עסקו בשאלת המורשת הרוחנית, הערכית והתרבותית שהורים מנחילים לילדיהם – האם מדובר בהכתבה שאין להימלט ממנה, או שמא קיימת בחירה חופשית של היחיד לעצב את עצמו באופן עצמאי?
.
אפשרות אחת: הכנה לשיעור – על התלמידים.ות לחקור ולשאול את הוריהם אלו מנהגים / טקסים / חפצים הם לקחו / קבלו / ירשו מההורים שלהם ומנסים.ות להעביר הלאה לילדיהם.
משתפים בכיתה ושואלים את התלמידים האם הם מדמיינים.ות את עצמם.ן ממשיכים.ות את המסורת הזו גם אחרי שיתבגרו ויפרדו מההורים.
אפשרות שניה: ללא הכנה מוקדמת – נסו לחשוב על מנהג / טקס שמתקיים אצלכם בבית ואתם.ן מאוד אוהבים.ות, ונסו לחשוב על מנהג / טקס שמתקיים אצלכם.ן והייתם.ן מעדיפים.ות לוותר עליו.
שאלות:
.
בטקסטים הבאים נראה היבטים שונים ואפשרויות שונות של העברת מסורת.
.
עיינו והאזינו לשני השירים המצורפים. כל אחד מהם, בדרכו, מתאר יחסים בין ילדים להוריהם.
.
1. ניגונים | معزوفات
| ניגונים | מילים פניה ברגשטיין, לחן: דוד זהבי
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי, עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי, |
معزوفات | كلمات: فانيا بيرچشتاين
غرسْتُما في أعماقي معزوفاتٍ، أيا أمّي ويا أبي ها هيَ الآنَ تَبعثُ أغصانًا في دمي |
.
2. وكبرنا | התבגרנו
| وكبرنا | وديع الصافي و نجوى كرم
(وديع الصافي) (نجوى كرم) |
התבגרנו | ודיע אל סאפי ונג'ווא כרם
(ודיע אלסאפי) (נג'ווא כרם) כן, כן, אבא |
.
.
קראו את הטקסטים הבאים והתייחסו לשאלות המנחות
1. דמות היורש / ז'אק דרידה
על היורש להיענות תמיד למין צו כפול, לתכתיב סותר: ראשית, יש לדעת, ולדעת ולאשר מחדש את מה ש"קדם לנו", שאותו אנו מקבלים עוד לפני שבחרנו בו, ולפני שנוכל לנהוג כבני חורין […] מה פירוש לאשר מחדש? לא רק לקבל את המורשת הזאת, אלא להתניע אותה מחדש בדרך שונה ולקיים אותה. לא לבחור בה (מפני שמה שמאפיין את המורשת זה קודם כל שאין בוחרים בה, היא שבוחרת אותנו בעוצמה רבה) אלא לבחור לקיימה..
1. شخصية الوارث / جاك دريدا
يتوجب على الوارث الاستجابة دائما لنوع من الضرورة المزدوجة، الاملاء المنطوي على التناقض: أولا، يجب معرفة واعادة التسليم ب"ما سبقنا"، الذي نقبله حتى قبل أن اخترناه، وقبل أن نستطيع التصرف كأحرار […] وما يعنيه اعادة التسليم؟ ليس قبول ذلك التراث فحسب، بل اعادة إحيائه من جديد على نهج مختلف وتحقيقه؛ ليس اختياره (لأن ما يميز التراث هو أولا وقبل كل شيء عدم اختياره، فهو الذي يختارنا بقوة شديدة) وإنما اختيار تحقيقه.
.
2. الأبناء | جبران خليل جبران
أولادكم ليسوا لكم
أولادكم أبناء الحياة المشتاقة إلى نفسها, بكم يأتون إلى العالم, ولكن ليس منكم.
ومع أنهم يعيشون معكم, فهم ليسوا ملكاً لكم.
أنتم تستطيعون أن تمنحوهم محبتكم, ولكنكم لا تقدرون أن تغرسوا فيهم بذور أفكاركم, لأن لهم أفكارأً خاصةً بهم.
وفي طاقتكم أن تصنعوا المساكن لأجسادكم.
ولكن نفوسهم لا تقطن في مساكنكم.
فهي تقطن في مسكن الغد, الذي لا تستطيعون أن تزوروه حتى ولا في أحلامكم.
وإن لكم أن تجاهدوا لكي تصيروا مثلهم.
ولكنكم عبثاً ت
حاولون أن تجعلوهم مثلكم.
لأن الحياة لا ترجع إلى الوراء, ولا تلذ لها الإقامة في منزل الأمس.
أنتم الأقواس وأولادكم سهام حية قد رمت بها الحياة عن أقواسكم.
فإن رامي السهام ينظر العلامة المنصوبة على طريق اللانهاية, ف.يلويكم بقدرته لكي تكون سهامه سريعة بعيدة المدى.
لذلك, فليكن التواؤكم بين يدي رامي السهام الحكيم لأجل المسرة والغبطة.
لأنه, كما يحب السهم الذي يطير من قوسه, هكذا يحب القوس الذي يثبت بين يديه. (جبران: النبي)
.
2. הילדים | ג'וּבְּרַאן חַליל ג'וּבְּרַאן
יַלְדֵּיכֶם אֵינָם יַלְדֵּיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעֲגוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם.
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם, אַךְ לֹא מִכֶּם.
חַיִּים עִמָּכֶם, אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵּיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם, אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.
כִּי לֹא לָכֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם.
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר,
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם,
אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹכֶם.
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה, לֹא אָחוֹר.
אֵין הֵם מִתְרַפְּקִים עַל הָאֶתְמוֹל.
אַתֶּם הַקֶּשֶׁת מִמֶּנָה כְּחִצֵּי חַיִּים, יַלְדֵּיכֶם שְׁלוּחִים:
הַקַּשָּׁת מַבְחִין בְּשֹׁבֶל עַל פְּנֵי נְתִיב הַנֶּצַח,
בּרְצוֹתוֹ כּוֹפֵף קַשְׁתְּכֶם לְמַעַן חִצָּיו הַנּוֹרִים לַמֶּרְחַקִּים
הִתְרַצּוּ לְיָדָיו הַמּוֹתְחוֹת קַשְׁתְּכֶם,
כִּי אוֹהֵב הוּא אֶת הָחִצִּים בִּמְעוּפָם
גַּם אֶת הַקְּשָׁתוֹת הַנַּעֲנוֹת לְיָדוֹ.
.
ראינו מספר טקסטים בנושא מורשת, המשכיות, והמתח שבין דורות עבר להווה. אצל דרידה המורשת היא משהו שאנו מקבלים ללא בחירה, אך חובתנו היא לא רק לשמר אותה אלא גם להעניק לה משמעות מחודשת.
ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, לעומתו, מציג את ההורות כמעשה של שחרור – הילדים אינם רכוש הוריהם אלא חלק מהחיים עצמם, וההורים משמשים רק ככלי המאפשר להם לצמוח ולצאת לדרכם העצמאית.
השירים "ניגונים" ו-"התבגרנו" מבטאים את הקשר הרגשי העמוק בין הורים לילדיהם, את ההשפעה החזקה של התרבות והחינוך על עיצוב זהותם של הצאצאים, אך גם את ההבנה שהם גדלים וממשיכים לכתוב את סיפורם שלהם. המכנה המשותף לכל הטקסטים הוא השאלה: כיצד להעביר הלאה מורשת – בין אם תרבותית, מוסרית או משפחתית – תוך שמירה על החירות וההתחדשות של הדור הבא?
בליל הסדר בו אנחנו נקראים לספר שוב ושוב את ההיסטוריה התרבותית שלנו כדאי גם לחשוב על התפקיד של כל אחד מהמשתתפים.ות. המספרים.ות והשואלים.ות, ההורים והילדים – על מי האחריות לחדש ולהמציא יחד עם העברת המסורת והסיפור?
בברכת חג שמח ואביב פורח
