כמו בתפילות יום הכיפורים, סדרת "מסליחות לשיחות" מסתיימת עם הפיוט "אל נורא עלילה" ועם פרשנות מפתיעה ואמיצה למילותיו, שמציגה הרבה תמר אלעד-אפלבום

אפשר לקרוא את השורות של הפיוט "כי הנה כחומר ביד היוצר" כתיאור של חוסר אונים ותלות מוחלטת, אבל אפשר גם להכיר את היחסים שבין היוצר לחומר - ואז לקרוא את הפיוט מפריזמה אחרת

בעשרת ימי תשובה קוראים בעדות המזרח "יה שמע אביונך" ומבקשים מחילה, אבל בתהליך התשובה קיים אבסורד מובנה - איך אפשר "למחוק" משהו שכבר קרה? כיצד ניתן להשיב מצב לקדמותו?

למרות הרצון הטוב, והחרטה הכנה, ברוב המקרים אחרי הימים הנוראים ותהליך התשובה - אנחנו חוזרים לסורנו. הרמב"ם מציע שתי דרכים לחזרה בתשובה, אבל אולי שביל הזהב עובר דווקא ביניהן?

ראש השנה הוא "יום זיכרון תרועה", ואכן הזיכרון הוא משמעותי, אבל אסור להמעיט גם בחשיבותה של השיכחה. אחרי הפיוט "אחות קטנה", ד"ר חנה פנחסי בשיעור חשוב לקראת הימים הנוראים - ולחיים

"השמים משתנים לעיני החקלאים, השכנים מתכוננים לימים הנוראים" - לאנשים שונים יש גישות שונות לחיים, לאמונה ולתשובה, ועל כך בביצוע ל"שיר תשרי" ובדבריו של חתן פרס ישראל פרופ' משה אידל

בפיוט "אתה נגלית" מסופר על אלוהים שמופיע אל מול העם במעמד הר סיני. תורת הקבלה רואה בתהליך התשובה את החזרה של האדם אל קרבת האלוהים, ורבי נחמן מברסלב לוקח את זה צעד נוסף קדימה

הפיוט "אדון הסליחות" מציג את האלוהים כמי שמוכן למחול. בלי הידיעה שישנה אפשרות שהכישלונות שלנו יימחקו כליל - אין כל אפשרות לתהליך של תשובה

הפיוט "בן אדם מה לך נרדם" פותח את עונת הסליחות. מעבר לקריאה להתעוררות אישית, אפשר לראות בפיוט גם פנייה לחברה: לזהות ולאתגר את הדפוסים הקיימים