אולי במקום להכות על חטא, יש לחבק את החטאים, ולשוב פנימה אל תוך התהומות שלנו כדי למצוא את הכוחות לתקן

הם באו מעולם בית המדרש, שהיה כל ילדותם, וברגע מסוים עזבו אותו ובחרו באומנות. מי היה האלוהים של ביאליק? ומי היה האלוהים של ברנר, שנחשב לסופר של ישראל החלוצית והחילונית?

כל אחת צמחה בתרבות אחרת, כל אחת פעלה בדרך משלה, אבל גם לאה גולדברג וגם ז'קלין כהנוב לא ויתרו על המסורת היהודית - ובמקביל העזו לחדש ולהתחדש

הפמיניזם הדתי הוא אחד המנועים החשובים של התפתחות העולם היהודי, וכמו במקרים רבים אחרים בתרבות - מי שמוביל את זה, הם ספרי השירה. ד"ר חנה פנחסי קוראת את אלוהים בכתבי משוררות

בחיידר שבאוקראינה למדו יחד בני הדודים אברהם ומנחם מנדל. שנים לאחר מכן הם חידשו את הקשר בהתכתבות ענפה: מצד אחד המשורר שלונסקי, ומצד שני - הרבי מלובביץ'. וזהו רק חלק מהעיסוק הסוער של שלונסקי בשאלות של חולין וקדושה, כפירה ואמונה

בפרק החמישי של סדרת "קרב תרבותיות" - הקרב הגדול של השירה הישראלית: בימין הזירה, לובש חרוזים במשקל כבד, נתן אלתרמן. בשמאל, בלשון רזה ובמשקל קל, נתן זך. לט דה גיימס בגין!

בספר השירה שלה, בכל סרלואי שוזרת קודש וחול, את אביה ואת אלוהים וגם ישן וחדש. וכשהיא כותבת מחדש את ההושענות של סוכות, היא מעוררת את המחשבה שאל מול הכיליון בחיים, יש דברים שנשארים

"השמים משתנים לעיני החקלאים, השכנים מתכוננים לימים הנוראים" - לאנשים שונים יש גישות שונות לחיים, לאמונה ולתשובה, ועל כך בביצוע ל"שיר תשרי" ובדבריו של חתן פרס ישראל פרופ' משה אידל

בימים אלו של סגר ודממה, המוזות לא שותקות. מעיין היצירה של החברים והחברות במכון שלום הרטמן ממשיך לפעום. אנו גאים להביא בפניכם שיר, תפילה ודרשה שנכתבו בימים אלו ויש בהם כדי לחזק את התקווה לימים טובים יותר

מסות ודברי הגות, הספדים, מאמרים, מחקרים ואף ניגונים המוקדשים לחברתנו היקרה, ציפי קויפמן ז"ל

כשהמילים "יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ?" של רבי יהודה הלוי נשמעות מפי אישה השרה אותן, אפשר בבת אחת לשוב ולשמוע את מובנן הראשוני - עם כל התשוקה, הגעגוע והארוטיקה שבהן

המורה עדנה רש ננזפה על ידי אנשי משרד החינוך על כי הביאה את השיר `אתה החברה שלי` של יונה וולך לבית המדרש אותו היא מנחה. יכול להיות שאנשי משרד החינוך שכחו את מהותו של בית המדרש?