השיר "תפילה על המוסר" של בינה סבג-פינקלשטיין הקורא בקול לנקמה - ומטיח דברים כלפי ההומניזם - מעלה את השאלה עד כמה תלויה אמנות בהקשר והאם יש לגיטמציה לרגש שאסור לפעול על פיו?

בעקבות מאורעות המלחמה כתב חוקר מכון הרטמן, המשורר מרזוק אל חלבי, מחזור שירים מתוך מה שהגדיר כ"התנגדות נחרצת למלחמה ולתוצאותיה, ללא הבדל בין מחולליה." נוסח עברי: נַבִּיל טנוס

"הרי ראיתי. עדויות. פנים. אבל מבעד למגננת המסך, לאשליית 'לי זה לא יקרה', קולו של ביאליק במילים שנכתבו לפני 120 לא מרפה: 'קום לך לך אל עיר ההרגה ובאת אל החצרות ובעיניך תראה'"

פעמיים בשבוע מתכנסים יחד ב "זום" - ביוזמה שנולדה מתוך מתוך כוונה ליצור מפגש פתוח לקהל הרחב בימים מורכבים וקשים אלה, ולשמוע ולהשמיע דברים של תקווה, של תפילה ושל מוסיקה

הרבנות הישראלית מזמינה את כלל הציבור למפגשי השראה, ניגון ורוח בכל ערב בשעה 21:00. חצי שעה של יחד. לאחות את השברים ולהתמלא בכוח לקראת היום הבא.

מה תפקידה של שירה בימים דרוכים של מלחמה? האם יש מקום ליצירה שמביטה באֵימה שבמציאות? אולי דווקא האפשרות לתת לאימה מילים היא הביטוי לחוסן ולאמונה ברוח ובנפש האנושית

אולי במקום להכות על חטא, יש לחבק את החטאים, ולשוב פנימה אל תוך התהומות שלנו כדי למצוא את הכוחות לתקן

הם באו מעולם בית המדרש, שהיה כל ילדותם, וברגע מסוים עזבו אותו ובחרו באומנות. מי היה האלוהים של ביאליק? ומי היה האלוהים של ברנר, שנחשב לסופר של ישראל החלוצית והחילונית?

כל אחת צמחה בתרבות אחרת, כל אחת פעלה בדרך משלה, אבל גם לאה גולדברג וגם ז'קלין כהנוב לא ויתרו על המסורת היהודית - ובמקביל העזו לחדש ולהתחדש

הפמיניזם הדתי הוא אחד המנועים החשובים של התפתחות העולם היהודי, וכמו במקרים רבים אחרים בתרבות - מי שמוביל את זה, הם ספרי השירה. ד"ר חנה פנחסי קוראת את אלוהים בכתבי משוררות

בחיידר שבאוקראינה למדו יחד בני הדודים אברהם ומנחם מנדל. שנים לאחר מכן הם חידשו את הקשר בהתכתבות ענפה: מצד אחד המשורר שלונסקי, ומצד שני - הרבי מלובביץ'. וזהו רק חלק מהעיסוק הסוער של שלונסקי בשאלות של חולין וקדושה, כפירה ואמונה

בפרק החמישי של סדרת "קרב תרבותיות" - הקרב הגדול של השירה הישראלית: בימין הזירה, לובש חרוזים במשקל כבד, נתן אלתרמן. בשמאל, בלשון רזה ובמשקל קל, נתן זך. לט דה גיימס בגין!

בספר השירה שלה, בכל סרלואי שוזרת קודש וחול, את אביה ואת אלוהים וגם ישן וחדש. וכשהיא כותבת מחדש את ההושענות של סוכות, היא מעוררת את המחשבה שאל מול הכיליון בחיים, יש דברים שנשארים

"השמים משתנים לעיני החקלאים, השכנים מתכוננים לימים הנוראים" - לאנשים שונים יש גישות שונות לחיים, לאמונה ולתשובה, ועל כך בביצוע ל"שיר תשרי" ובדבריו של חתן פרס ישראל פרופ' משה אידל

בימים אלו של סגר ודממה, המוזות לא שותקות. מעיין היצירה של החברים והחברות במכון שלום הרטמן ממשיך לפעום. אנו גאים להביא בפניכם שיר, תפילה ודרשה שנכתבו בימים אלו ויש בהם כדי לחזק את התקווה לימים טובים יותר

מסות ודברי הגות, הספדים, מאמרים, מחקרים ואף ניגונים המוקדשים לחברתנו היקרה, ציפי קויפמן ז"ל

כשהמילים "יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ?" של רבי יהודה הלוי נשמעות מפי אישה השרה אותן, אפשר בבת אחת לשוב ולשמוע את מובנן הראשוני - עם כל התשוקה, הגעגוע והארוטיקה שבהן

המורה עדנה רש ננזפה על ידי אנשי משרד החינוך על כי הביאה את השיר `אתה החברה שלי` של יונה וולך לבית המדרש אותו היא מנחה. יכול להיות שאנשי משרד החינוך שכחו את מהותו של בית המדרש?