עשר המכות המיטו מוות והרס על מצרים. האם עם ישראל הצליח לראות את סבלם של האחרים, או שבכעסם וסבלם הגדול, כבדות הלב הכבידה גם את לב ישראל?

יציאת מצרים מסופרת על פי רוב בראי היציאה הפיזית של בני ישראל ממצרים והפיכתם מעבדים לבני חורין, אבל סיפור יציאת מצרים הינו מופת של התייצבות, של בודדים ושל עם

שאלת החירות היא משאלות היסוד של הבנת האדם את עצמו, והיא זו גם שעומדת במרכז פרשת השבוע: האם לפרעה ניתנה חירות פנימית להכריע אם ישחרר לחירות את עם ישראל?

אם להיות אותנטי משמעו להסיר אחריות ולחיות רק כאיש בודד, האמנם אנחנו יכולים ורוצים בזאת? נרצה להיות משוחררים מכל הגדרה, מכל תכונה, מכל מחוייבות לאחרים היקרים לנו?

פרעה הוא אדם מתלבט, הוא נאבק או בינו לבין עצמו או בינו לבין אלוהים. הוא לא נכנע בקלות, הוא מחפש איזון בין הערכים, כך גם כל אחד מאיתנו נאבק על חירותו

האדם לעולם הוא בן חורין, אפילו מול רצונו של אלוהים. אך האם כך הדבר תמיד? גם אם האדם נושא איתו משא נפשי כבד?