ברקע השבר החברתי העמוק שאנו נמצאים בו, כשמקבלי ההחלטות חסרי ריסון, אנחנו צריכים מקור השפעה והשראה למנהיגים ולציבור הרחב שישפיע על השיח הציבורי

עלינו לזעוק מעל כל גבעה שיישוב ארץ ישראל ואלימות אינם הולכים יחד, ואין הצדקה לאלימות באשר היא. לשנן שוב ושוב את היותנו נבראים בצלם אלוקים ואין זה משנה אם האדם גר ברמאללה או בבית אל

במציאות מתסכלת ובעולם מהיר של בינה מלאכותית, החברה הישראלית מתקשה להשלים עם אי-ודאות. אך ייאוש מחד גיסא, או אימוץ של שיח על ניצחון מוחלט ללא כיסוי, הם לא פיתרון

מתוך השברים, נגלית מחדש יהדות שמבקשת להאיר ולא לשלוט. משה בן עטר בקריאה אמיצה להפרדת הדת מהפוליטיקה כדי להציל את הרוח שלה, ולבנות גשר של זהות משותפת שבה כל ישראלי יכול להרגיש בבית

יְרוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֭-הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם ה' (תהילים קכ"ב)

כך נולדה יוזמת לימוד אזרחית שחיברה בין יהדות ודמוקרטיה - והובילה להקמת תוכנית "משמרת"

העתיד הישראלי לא יצמח מהקצנה “שגוברת על האחר”, אלא ממתינות שמאפשרת לחברה שלמה לחיות יחד - בסלון משותף שיש בו חדרים נפרדים. אלו לא מותרות מוסריות - זו משימת הישרדות

בשבעה באוקטובר נשמטה הקרקע גם מתחת למיקרוקוסמוס ששמו בית החולים, המאפשר בדרך כלל חיים משותפים מתוך כבוד, חמלה וקרבת לב. את השלום השבנו למסדרונות ולמחלקות באמצעות מנהיגות נשית, שפעלה מתוך מודעות ורגישות. הגיעה העת להעתיק את המודל הזה גם מחוץ לבית החולים