במכון הרטמן נערכה התכנסות בינתדתית בהשתתפות מנהיגים רוחניים מהדתות השונות בארץ - יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים - במטרה לאחד כוחות בתפילה ובתקווה, ולמצוא "מזור לנפש"

רוב היהודים בישראל מתייחסים לחודש הרמדאן כאל איום, אבל למיליוני מוסלמים זו חוויה דתית - מעין שילוב של ראש השנה, יום כיפור ושבועות. דניאל הרטמן ודב אלבוים מציעים דרך אחרת להתייחס לחג הזה

השיר "תפילה על המוסר" של בינה סבג-פינקלשטיין הקורא בקול לנקמה - ומטיח דברים כלפי ההומניזם - מעלה את השאלה עד כמה תלויה אמנות בהקשר והאם יש לגיטמציה לרגש שאסור לפעול על פיו?

בראיון בעקבות כוונתו של השר בן גביר להגביל עליית ערבים להר במהלך הרמדאן אמר קראוס: "חייבים למקד את השיקולים בביטחון, ולא לנצל את המצב הבטחוני לטובת המאבק על השליטה בהר"

מתנדבים ומתנדבות שלוקחים חלק משמעותי בתפקוד החברה האזרחית מתחילת הלחימה סיפרו בערב "אור ישראלי" במכון הרטמן על העשייה ועל הגבורה בדרך שהיתה "רצופה סכנות, אבל גם חסדים"

מול הצער הכבד, אל לעורף להבנות חברה של "אנחנו והם": אנו מחוייבים לשמר חברה טובה וסולידרית, שגם הניצולים והשכולים יוכלו לחזור אליה. אסור לתת לפחד מרוע להכתיב כאן את תפיסת המציאות

אם מלחמת ששת הימים הייתה קו פרשת מים מדיני-בטחוני, הרי שמלחמת יום כיפור הייתה קו פרשת מים פנימי: המרכז הישראלי נשבר, ומימין ומשמאל הקצינו האליטות ונכנסו למאבק מתמיד וקשה שנמשך עד היום

בימים האלה, שבהם הכאב והזעם גדולים והפיתוי לקנאות עולה, חייבים לעצור ולשאול: איזו דרך נמשיך? את דרכם של חז"ל או את זו של הכתות הקנאיות בימי הבית השני שהביאו עלינו חורבן?

מנהיגי הציונות ראו בהר הבית מקום שבו הציונות הופכת לתנועה דתית משיחית. זה לא היה רגש אנטי־דתי שטחי, אלא הבנה שהעיר העתיקה כמרכז דתי מסכנת את הציונות כפי שהם תפשו אותה

אחרי מאה שנות סכסוך יוסי קליין הלוי רצה לספר לשכנים הפלסטינים מי אנחנו, מדוע חזרנו לכאן ומה עומד בגרעין הסיפור הישראלי. בין לבין הוא שאל את עצמו: האם גם למרכז בישראל יש קול?

בשנים האחרונות אני מרגיש שיום ירושלים נלקח ממני, וכאילו הפך מיום טוב לאבל. הגיעה השעה להופכו בחזרה - במקום חג לאומי המציין את "אדנותנו", עדיף שיאיר כחג דתי

אירוע השיא של תוכנית "מן הבארות" התקייים בכפר ג'דדיה שבצפון. המשתתפים, אנשי חינוך יהודים וערבים, למדו על רעיון הצום בתרבויות השונות, שוחחו על היחסים בין החברות וקינחו בארוחת איפטר

רשת הרבנות הישראלית מזמינה רבות, רבנים, רבניות ומובילי קהילות ליום עיון ייחודי

לחגים יש את היכולת לנתק אותנו לרגע מהמציאות היומיומית, ולהציע משהו מתוקן יותר, אידילי. ט"ו בשבט יכול לשמש מועד מיוחד שיקרב בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל

המרחב הציבורי לא אמור להעלים את הסתירות שבין היהודי לערבי. הוא נועד לאפשר לשתי הזהויות הקשרי חיים משותפים הנובעים מחוויות המקום, מן השפה, מן הטעמים ומן הישראליות בכללותה

במקום הבחירה בין שיח מקטב ומפריד לשיח המטשטש את השוני, פרופ' אבי שגיא מציע לנהל את הדיון היהודי-ערבי בישראל מתוך הכרה בקונפליקט אך גם במקומו המוגבל

"אני מתפלל שלא ניפול לייאוש. שלא נתייאש מעצמנו, מזולתנו ומתקוותנו. עלינו להיות חלק מכוחות האור"

יהודים, ערבים, חילונים, דתיים וחרדים – אם המתחים הקבועים בין הקבוצות האלה לא הספיקו, משבר הקורונה הפך אותם למשמעותיים יותר. כנס "מן הבארות" נדרש לאתגר