"צומת גורלי הוא זה שאליו מתנקזות כל הטעויות" - מה תפקידה של הנהגה רוחנית מול השסע הימני-שמאלי, דתי-חילוני, ערבי-יהודי, מזרחי-אשכנזי - שהגיעו לשיאם והפכו לשבר בלב ההוויה הישראלית?

על כל פעולה דיאלוגית לבדוק את עצמה, האם היא רק תחביב אינטלקטואלי - המשך התחברות בתוך העשירון - או שיש בה פריצה והרחבה של מעגלים? זו שאלה קריטית לעתידה של החברה הישראלית

כתורת חיים, התורה זקוקה לכל קולות העם. הדור שלנו זקוק גם לקולות של מי שעד כה לא נשמעו מספיק במסורת שלנו: גם המפגש הנשי והמפגש הלהטב״קי עם התורה הם חלק מהמסע להשלמת מעמד הר סיני

התרבות היהודית נולדה מתוך ריב אמיתי, שבו כולם "מסכימים שלא להסכים", והורישה לנו ארגז עשיר בכלים ובמיומנויות לניהול הריב, עם אזהרה: הכפייה היא אם כל חטאת, והיא עלולה להוביל לחורבן הבית

בגיל 12 קמתי ויצאתי עם כמה חברות מהכיתה, כאשר הרב טען כי לחילונים אין ערכים. הרב התנצל, ואני למדתי שיעור: כאשר אני חלק מחבורה, ויש רוח משותפת שמפעמת בנו, היחד שלנו יכול לחולל שינוי

העולם מקפל בתוכו תופעות טבעיות של מחלוקת והבדלה, וטבעי שגם בחברה האנושית זרמים רבים יתפלגו מתוך רעיון גולמי אחד. ההבדלה הזו יכולה לייצר שסע וניכור, או לכוון את הקולות השונים לשירה הרמונית

רבים מכּתביו וממפעליו של אליעזר שביד הם בבחינת מדרש יוצר והגות מקורית, השואבים מתוך המקורות ומבקשים לתת באמצעותם פשר לחיינו בהווה. זכינו שהעמיד תלמידים ותלמידות הרבה. לזכרו

דבר תורה לכבוד שבת הרבנות הישראלית, יתרו תשפ"ב

כל אחת צמחה בתרבות אחרת, כל אחת פעלה בדרך משלה, אבל גם לאה גולדברג וגם ז'קלין כהנוב לא ויתרו על המסורת היהודית - ובמקביל העזו לחדש ולהתחדש

הגמרא בנויה על שיחות ודיונים, לא פעם בין-דוריים: בין אמוראים לתנאים, בין מורים לתלמידים, בין זקנים לצעירים. גם אנו, כלומדים, ממשיכים את המסורת הזו - ומוסיפים עליה מזמננו ומשלנו