"כששואלים ישראלי מהו הדימוי של יהדות בעיניו, לרוב זה יהיה גבר עם זקן וכיפה. לקחתי על עצמי להביא לקדמת הבמה נשים לא מוכרות מהתלמוד והמקרא, ללמוד מהן ולהעביר את המסרים שלהן לילדיי"

התמכרות לפנטזיה היא מסוכנת. צריך להבין שאף אחד לא הולך מכאן: לא הערבים הפלסטינים ולא היהודים הציונים. לא החרדים ולא החילונים. לא השמאלנים ולא הימנים. ואנחנו כן במזרח התיכון

לאנשים מאמינים יש ברגעים קשים כאלה איזו יכולת להיאחז במישהו שנמצא למעלה ומסדר את הדברים ודואג ושומר. אבל אני, שלא מאמינה, כשחיפשתי מקום להיאחז בו - התפילה הישראלית היתה לי לעוגן

בעידן של מנהיגות מאכזבת, ושל מלחמת משמעות חריפה, אנו זקוקים לנכסי החוסן התרבותיים שלנו, ולמנהיגים ומנהיגות רוחניים וקהילתיים היודעים לבנות משמעות וקהילתיות מתוך הכאב

"לפעמים כל מה שצריך זה להיות עדים": רבנים, רבניות ורבות מרשת הרבנות הישראלית מלווים קהילות שפונו מעוטף עזה בשיחה, בשירה ובשיתוף סיפורים

פעמיים בשבוע מתכנסים יחד ב "זום" - ביוזמה שנולדה מתוך מתוך כוונה ליצור מפגש פתוח לקהל הרחב בימים מורכבים וקשים אלה, ולשמוע ולהשמיע דברים של תקווה, של תפילה ושל מוסיקה

הרבנות הישראלית מזמינה את כלל הציבור למפגשי השראה, ניגון ורוח בכל ערב בשעה 21:00. חצי שעה של יחד. לאחות את השברים ולהתמלא בכוח לקראת היום הבא.

רבנים מכל קצות הקשת נענו ליוזמת הרבנות הישראלית מבית מכון הרטמן והמדרשה באורנים, ופרסמו הצהרה משותפת הקוראת להחזרת למעלה מ-200 החטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס ולתמיכה במשפחותיהם

"אנשים כאן עובדים זה לצד זה בסופרמרקטים ובבתי חולים. יש בינינו המון חיבורים, וכל אדם נמצא היום על הצומת: האם מה שנבחר לעשות הוא חלק מתנועת הפיצול או חלק מתנועת החיבור?"

איך קורה שדווקא הנהגה רוחנית, שממנה מצפים לניקיון כפיים, הופכת לפוגענית? ואיך מונעים מערכים כמו "אמונת חכמים" או "לשון הרע" לאפשר פגיעות או את השתקתן? רשמים מהכנס שנערך במכון הרטמן

קואליציית ארגונים, ובהם רשת הרבנות הישראלית, הפגשו בין אנשים המצויים במחלוקת לשיח ב"מאהל ההסכמות". היו גם מי ששבתו שם רעב. הבוקר הפסיקו את שביתתם בקריאה להמשך האיחוי

פואמת אהבה לפרשן מקראי, צדק חברתי בימי שמיטה, חסד נשי במגילת רות, חמש מגילות והמגילה השישית, ועוד נושאים רבים במבחר שיעורים שיתקיימו בכל רחבי הארץ

עיון בסוגיות על חשד ומראית עין במסכת יבמות

בוגר בית המדרש לרבנות ישראלית של מכון הרטמן התארח בסדרה "דוקותיים" וסיפר מדוע לא מונה לרב של קהילה אתיופית, כיצד סיבך אותו ספר ההלכה שכתב, ומדוע בעיניו החברה הישראלית לא גזענית

החיים במרחב הציוני-דתי בישראל מאופיינים בפרדוקס שבו ככל שהרבנות מתמקדת בהלכה והחמרותיה - כך היא פוגעת בפן הרוחני של הדת. המסורתיות האתיופית יכולה להציע דרך אחרת

פרק חמישי: הרבה תמר אלעד-אפלבום