ספרם החדש של פרופ' אבי שגיא ופרופ' דב שוורץ - "אימת הרוע" - בוחן את מקומו של הרוע בעולם ומביא את השואה כמקרה מבחן מאלף הן למגמות בציונות הדתית והן לחשיבה דתית על הרוע בכלל

מתקפת חמאס טילטלה את חיי קהילת יהודי צרפת. הבטחת הציונות לחסל את האנטישמיות הכזיבה, ונראה גם שחזרתם של היהודים לארץ ישראל העירה מריבצה את התהום המיתית של הנצרות ושל האיסלאם

טקס "התכנסות ליום השואה" המרכזי נערך במכון הרטמן לאור הרעיון "האחריות לזכור; לזכור באחריות", מתוך דגש על תקוותיהם של הנרצחים, של השורדים ושלנו

ד"ר שלמה שאלתיאל היה ילד בסופיה, בולגריה, כאשר הממשלה המקומית ביקשה להסגיר את היהודים לגרמניה. אלא שהעם הבולגרי לא נתן למזימה הזו לצאת לפועל. זהו סיפורו

טקס "התכנסות ליום השואה" המרכזי נערך במכון הרטמן לאור הרעיון: "האחריות לזכור; לזכור באחריות", מתוך דגש על תקוותיהם של הנרצחים, של השורדים ושלנו

החל משנות ה-60 זיכרון השואה הפך ממוקד יותר ויותר בהיבט הטרגי של המאורע והתעלם מהסוף האופטימי. אבל חשוב שנזכור - ניצחנו

בבלוק הילדים באושוויץ, שפעל עשרה חודשים בלבד, היה אזור שננעל מדי ערב ובו שני דברים חשובים - תרופות וספרים. טלי אשר על כוחם המרפא של ספרים, אז וגם היום

טקס "התכנסות ליום השואה" המרכזי נערך במכון הרטמן בסימן "האחריות לזכור. לזכור באחריות"

השואה הביאה למפנה ביחס הנצרות ליהדות, ומאמינים רבים של הכנסייה כבר לא רואים בעם היהודי את רוצחיו של ישו, אלא את העם שהביאו לעולם. ד"ר כרמה בן יוחנן על המורכבויות בפיוס בין דתי

"חיים שלמים איים עלי צל השואה, אבל לאט לאט הבנתי, שהסיפור האישי ביותר שלי, השתיקה שהייתה, משותפת לאלפים רבים. עם הזמן הבנתי שרק יחד נוכל לשאול - מהו זיכרון השואה?"

איך אפשר לעצב את זיכרון השואה כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? מהו תפקיד זיכרון השואה היום? ואיך ממזגים בין "האחריות לזכור" לבין "לזכור באחריות"?

אלי ויזל עסק בקושי להמשיך ולהתפלל בתוך אימי השואה ולאחריה. באופן מפתיע, אחד ממאמריו מגלה דמיון לתפיסה המסורתית, הרואה בתפילה הצטרפות לשרשרת הדורות יותר מאשר פנייה לאלוהים

הצטרפו אל מעגל זיכרון חווייתי ואישי שנועד להדגיש את זיכרון היהודים שנספו ולהנציח את המאבק לחיים. בהשתתפות: נשיא המדינה ראובן ריבלין, הרב בני לאו, ושורדי השואה הלינה בירנבאום, צבי גיל וגילה ענבר ישראלי

ד"ר רני יגר ביקש מאמו, שורדת שואה מבולגריה, לספר לחברי קהילתו על הצלת היהודים במדינתה. כשחיפש לומר "יזכור" לחסידי אומות העולם שסייעו לה, נדהם לגלות שאין תפילה כזו. אז הוא כתב אותה

השואה הייתה מופע קיצון של רוע, אכזריות ופאשיזם. כעם שעבר את הזוועות האלה, עלינו להכיר בכך ולעמוד הכן כדי להגן על הדמוקרטיה, שלטון החוק, ההגינות, ההיגיון והסובלנות

לרגל צאת ספרה החדש, פרופ' מיכל גוברין מספרת על אהבתה לירושלים, מתארת את קשריה עם הרב סולוביצ'יק, הרב צבי יהודה קוק והפילוסוף ז'ק דרידה, וגם קוראת לחשיבה מחודשת על זיכרון השואה