בעת הזו, על מאמינים לכונן אמונתם מחדש כמחויבות שאין עימה ודאות וביטחון. בנקודה זו, ולנוכח הסבל, עלינו להיפתח לזולת, לראות את המשותף ואת יכולתנו לסרב לייאוש

את הביטוי "הבנאליות של הרוע" טבעה חנה ארנדט כדי לתאר את הפער בין דמותו הרגילה והאפרורית של אדולף אייכמן, כפי שזו הצטיירה בעיניה, לבין הזוועות שחולל. לקראת יום השואה עומדת ד"ר שלומית הרוש על ההיבטים ה"בנאליים" השונים שגלתה ארנדט באייכמן, ועל הפרדוכס שניסתה להעביר באמצעות הביטוי מעורר המחלוקת שטבעה

האמונה באל המשגיח על העולם ומעניק שכר ועונש לבני האדם, אינה הולמת את חוויתו של האדם המודרני, אשר חותר להסביר את המציאות בעזרת מחשבה מדעית ורציונלית. ד"ר אריאל פיקאר יוצא למסע בעקבות הרמב"ם ומנסה לבאר לנו היכן האחריות שלנו אל מול האל והמציאות היומיומית.

השינוי בזיכרון השואה – מחותם הצרוב בניצולים אל זיכרון מרוחק יותר בזמן ובמרחב בדורות הבאים – דורש עיצוב מחדש של תבניות הזיכרון. טקס ה"התכנסות ליום השואה", שעוצב במכון ון ליר ומפותח ומונחל על ידי מכון שלום הרטמן, מבקש להשתחרר מתבניות הזיכרון הישנות, הנוצריות בחלקן, המנציחות את הטראומה, ולכונן זיכרון אקטיבי המשפיע על ההווה והעתיד.